גלינה סמית
שנת הלימודים אמנם התחילה, לפחות לפי לוח השנה, אבל בין חגים, סופי שבוע וימי חופשה נדמה שבינתיים הילדים מבלים יותר זמן מחוץ לבית הספר מאשר בתוכו. ובכל זאת, הילקוטים כבר חזרו למסדרון, התלבושת האחידה שוב נכנסה לסבב הכביסות, ואיתה גם אחת הסוגיות החשובות באמת של הבוקר: מה לובשים.
כי גם במקום שבו לכאורה כולם אמורים להגיע פחות או יותר באותה חולצה, ילדים ובני נוער מצליחים למצוא לא מעט דרכים לומר מי הם. נעליים, תכשיטים, שיער, אקססוריז, הדרך שבה משלבים את אותם פריטים בדיוק, ובעיקר אותה יכולת מסתורית להפוך חולצת בית ספר פשוטה ללוק שנבחר ערב קודם במלוא הרצינות.
אז החלטנו לפגוש את סופי ארלט קובה, בתה של אושיית הרשת והסטייליסטית אולסיה קובה, ולשאול אותה כמה שאלות "קשות" באמת: איך זה לגדול בבית שבו סטייל הוא כמעט שפה שנייה, עד כמה אמא משפיעה על מה שהיא לובשת, מה קורה כשהשתיים לא מסכימות, ואיך שומרים על סגנון אישי גם כשבית הספר מתעקש על תלבושת אחידה.

תעודת זהות
שם: סופי ארלט קובה
גיל: 11 ו־8 חודשים
כשאהיה גדולה אני רוצה להיות: דוגמנית
המאכלים האהובים עליי: שעועית ירוקה וסלט
אני אוהבת את בית הספר בגלל: החברות, וגם כי אני אוהבת לבחור בגדים לבית הספר
אני פחות אוהבת את בית הספר בגלל: שמגבילים אותי בכל מיני דברים

איך זה לגדול עם אמא שמוכרת ברשת?
"ממש כיף. אני תמיד מתגאה בה ומספרת לכולם עליה."
עד כמה אמא משפיעה על הסגנון האישי שלך?
"אמא משפיעה מאוד על הסגנון שלי. יש לה סטייל, וכשאני מבקשת ממנה עזרה לבחור לוק, היא תמיד מצליחה לבחור לי משהו עם סטייל וגם עם גיוון."
מהם המותגים שאת הכי אוהבת היום?
"זארה, פולו ראלף לורן, לולולמון, פוקס וקסטרו. אני גם מאוד אוהבת מותגי איפור."

כשיש תלבושת אחידה בבית הספר, איך את מצליחה בכל זאת לבטא את הסגנון שלך?
"אני אף פעם לא משאירה את הלוק בייסיק. אני תמיד מוסיפה אקססוריז, חושבת על הפרטים ובוחרת את הבגדים כבר בערב שלפני."
מה הפריט האופנתי שאת לא מוכנה לוותר עליו גם בשנת הלימודים?
"קשת לשיער וקליפסים. אני פחות אוהבת קוקו גבוה, כי חשוב לי שיראו את השיער שלי. מבחינתי הוא חלק מהלוק."
ומה קורה כשאת ואמא לא מסכימות על לוק?
"בסוף אני בדרך כלל זורמת עם מה שהיא הציעה לי, אבל אחר כך משדרגת את הלוק בדרך שלי."

במילים אחרות, בבית משפחת קובה לא באמת מתקיים ויכוח בין דור שמבין באופנה לדור שעדיין לומד אותה. נדמה שיש שם בעיקר משא ומתן מתמשך בין שתי נשים עם דעה ברורה מאוד על מה שהן רוצות ללבוש. אחת כבר הפכה את הסטייל למקצוע, והשנייה, אם לשפוט לפי התשובות, בהחלט אינה מתכוונת להסתפק בתפקיד הצופה מהצד.
