מאת גלינה סמית
לקראת החזרה לבית הספר עצרנו לרגע וחזרנו אל הזיכרונות הראשונים מהכיתה, אל המורה שהותיר חותם ואל החלומות שליוו אותנו בילדות. הפעם שוחחנו עם יפעת ברכה דה־לרנה, מנכ״לית חברת ליה לונדון ואמא לשלושה, שמובילה כבר למעלה מעשור חברה מצליחה מתוך אמונה בהעצמה נשית ובכוחן של נשים לנהל, להנהיג ולהגשים. בשיחה אישית וכנה היא משתפת בזיכרונות מבית הספר, בחלומות שהתגשמו ובסגירות המעגלים שהחיים זימנו לה.
המורה ששינה את חיי
אולי לא שינה את חיי באופן מוחלט, אבל בהחלט שינה את תפיסתי לגבי למידה. בתיכון היה לנו מורה לתנ״ך שלימד בצורה אחרת מכל מה שהכרתי עד אז. הוא ידע לשלב אקטואליה, לפתוח דיונים ולגרום לנו לחשוב, במקום רק לשנן. זו הייתה עבורי חוויה פורצת דרך, פתאום הלמידה הפכה לחיה, סקרנית ורלוונטית.
כששירתי כמורה חיילת ניסיתי לקחת את ההשראה הזו אל התלמידים שלי, לאפשר להם לחשוב, להבין ולחוות, ולא רק "להקיא" חומר בעל פה.
המקצוע הכי אהוב
במהלך החטיבה הייתי תלמידה בינונית, שום מקצוע לא סקרן אותי במיוחד. אבל בכיתה י״א, בעידוד הוריי – ואמי בפרט, שבגיל 78 עדיין מלמדת מתוך תשוקה אמיתית – עברתי למסלול מדעי. שם נפתח בפניי עולם חדש: ביולוגיה וביוטכנולוגיה, והוא ריתק אותי לחלוטין. עשיתי בגרות מורחבת בתחום, ומאז תמיד שמרתי מקום חם בלב לעולם המדעים. גם שני ילדיי הבוגרים לומדים בכיתות מדעיות, אלא שהם תלמידים הרבה יותר טובים ממה שאני הייתי בגילם.
חלומות ילדות והתגשמותם
כילדה תמיד ראיתי את עצמי כאשת עסקים. דמיינתי אותי נוסעת בעולם עם תיק עסקים, דומה לתיק שהיה לאבי זיכרונו לברכה. למרות החיבור למקצועות המדע, הבנתי כבר אז שאני לא רואה את עצמי סגורה במעבדה. הייתי זקוקה לאנשים, לאינטראקציה ולאנרגיה.
בדרך לשם ניסיתי לא מעט: נדל״ן, מכירות, פרסום ושיווק, עד שהגעתי לעולם הקמעונאות. שם ממש פרחתי. גיליתי שיש לי כישרון טבעי לראות את התמונה העסקית הרחבה, לנהל אנשים ובעיקר ליהנות מהמפגש האנושי שהוא חלק בלתי נפרד מהעולם הזה.
מה הייתי אומרת לעצמי רגע לפני כיתה א’
האמת? לא ממש זוכרת חששות. היו לי שלוש אחיות גדולות מהממות, והבכורה, שהייתה מעליי רק בשנה הכינה אותי בצורה מדויקת. היא סיפרה לי איך נראה היום, אפילו ציירה לי מפה של בית הספר. בזכותה נכנסתי רגועה ובטוחה.
והיום, כשילדינו לומדים באותו בית ספר, זו סגירת מעגל מרגשת במיוחד.
בסיום השיחה אי אפשר שלא להתרשם מהשילוב שבין נחישות עסקית לרוך אנושי. יפעת ברכה דה־לרנה נוגעת בזיכרונות המשותפים לכולנו – היום הראשון בבית הספר, המורה שמעורר השראה והחלומות הקטנים של הילדות, ומראה כיצד כל אלה השתלבו במסע חייה והובילו אותה אל ההווה, כאמא וכמנהיגה כאשת עסקים המאמינה בכוחן של נשים ובחשיבות הקהילה.
