אליאנה ויזל היא לא עוד שם בעולם התכשיטים, אלא סיפור חיים של הגשמה אישית, אמביציה ואהבת הארץ. היא עלתה לישראל מניו יורק, בנתה כאן בית ומשפחה, ולאט לאט הפכה לאחת המעצבות המעניינות שפועלות היום בזירת התכשיטנות המקומית. לצד יצירת פריטי יוקרה בהזמנה אישית לעשירון העליון, היא מגלמת את הדואליות שבין גלאם להורות יומיומית ומצליחה להאיר באינסטגרם באותה מידה גם טבעת יהלום נדירה וגם טיפ קצר לאמהות צעירות.
בראיון מיוחד היא חוזרת לרגעי ילדות, למורים שעיצבו את דרכה, לחלומות שצמחו איתה ולמסע שהוביל אותה עד הלום.
ספרי על מורה אחת שהטביעה בך חותם, לטובה או לרעה. מה למדת ממנה שנשאר איתך עד היום?
הייתה לי מורה למוזיקה מגיל צעיר, שליוותה מוזיקלית את כל תלמידי בית הספר מכל השכבות. יום אחד הציעו למקהלת בית הספר להשתתף בסימפוניה השמינית של מאלר והיא בחרה בי לייצג את בית הספר, למרות שלא הייתי עוד בגיל המקהלה. היינו נפגשים מדי בוקר לערוך חזרות לפני שעות הלימודים. אהבתי את זה כל כך ונהניתי מאוד. הייתי מספרת לחברים של ההורים ולשכנים בהתרגשות על ההופעה הקרבה. בגיל הזה עוד לא ידעתי למה לצפות, וכשהגעתי לשם (קרנגי הול) הוקסמתי מהמקום העצום והתרגשתי בצורה יוצאת דופן מכמות האנשים שבאו לצפות בנו. גם לאחר המופע המורה הזאת המשיכה לעודד אותי לעסוק במוזיקה ונתנה לי המון השראה ותמיכה. היא מלווה אותי עד היום בזיכרון ולמדתי ממנה המון לאורך התקופה.
איזה מקצוע בבית הספר היה האהוב עלייך, ומה גרם לך להרגיש כך?
המקצוע הכי אהוב תמיד היה מתמטיקה. נורא אהבתי לפתור בעיות מתמטיות, מספרים תמיד הסתדרו לי בראש, ואהבתי מאוד את עולם המתמטיקה. היה לי כיף אפילו לבצע את המשימות שהיו נותנים לנו לעשות בבית, ולא מעט פעמים מצאתי את עצמי פותרת תרגילים גם כשלא התבקשתי. המורים לא תמיד אהבו את זה שאני מתקדמת בחומר, אבל זה היה לי ממש כיף ואני חושבת שזה עזר לי המון גם בחיי הבוגרים.
מה היה החלום שלך בבית הספר לגבי העתיד? האם הוא התגשם או שהחיים הובילו אותך למסלול אחר?
החלומות שלי בתור ילדה היו בעיקר להיות כמו אבא שלי, שהיה יזם ואיש עסקים. חשבתי שזה נכון עבורי והוא היה מקור השראה עצום עבורי. כל הזמן רציתי להיות כמוהו והתלהבתי ממנו מאוד. החיים לקחו אותי למסלול אחר, דרך תחנות רבות ושונות. אני אומנם נמצאת במקום אחר ממש שחלמתי, אבל אני חושבת שהחלומות שלי בילדות עזרו לי לצלוח את התחנות בדרך ולהגשים שאיפות שהביאו אותי למקום שבו אני נמצאת, גם אם לא מדובר באותו החלום של אותה ילדה בת שמונה. העיסוק שלי היום הוא העיסוק הכי נכון עבורי. בנוסף לכך אני יודעת להגיד שכבר בתור ילדה חלמתי על משפחה משלי ודמיינתי אותה לא מעט. אני חושבת שבזכות הבעל המקסים שלי והילדים המדהימים שלי אני זוכה מדי יום להגשים את החלום הזה.
אם היית יכולה לפנות היום אל הילדה שהיית, רגע לפני שנכנסה לכיתה א׳ עם ילקוט חדש והתרגשות גדולה — מה היית אומרת לה?
אני לא מצליחה לחשוב על משהו ספציפי להגיד לילדה שהייתי. אני מאמינה שכל צעד שלקחתי הביא אותי למקום שאני נמצאת בו. אולי הייתי מבקשת מעצמי לסמוך עליי כי הדרך תוביל אותנו למקום הכי מדויק שיכול להיות. והייתי משאירה את המסע הזה בדיוק כפי שהוא היה ולא משנה דבר.
אליאנה ויזל מצליחה לשלב בין אמנות לעסקים, בין חלומות ילדות למציאות בוגרת. היא לא נכנעה למסלול הצפוי אלא בחרה ליצור אותו בעצמה, ובתוך הדרך הזו הצליחה לזקק לעצמה קול ייחודי כמעצבת וגם כאישה. סיפורה ממחיש כיצד יצירה אישית, נחישות ואמונה פנימית הופכים לא רק תכשיט יפהפה, אלא גם לחיים מלאים במשמעות.
תמונה ראשית: גלינה טולצ'ינסקי
