מאת נירית צוק, מרצה וחוקרת תרבות הילד והנוער, מנכ״לית פורטל עשר פלוס ומחברת ספר ההורות ״שוקולד לארוחת בוקר״
התקופה הביטחונית המטלטלת ,שעוברת על ישראל בשלוש השנים האחרונות, וזו שמגיעה כעת, ומלווה באיומים וההפחדות מכיוון איראן, לא פוסחת על הילדים ובני הנוער שלנו.
יותר מכך, במקרים רבים, הילדים ובני הנוער שחשופים משמעותית גם לכלל הרשתות החברתיות, סופגים ידע ומידע מערוצים שונים, דבר שעלול להוסיף למפלס הבלבול, המתח והחרדה שלהם.
הטיקטוק והאינסטגרם מתמלאים בשבועות האחרונים בסרטונים, בליווי מוסיקה מפחידה, קולות פיצוצים ואיך שלא, גם מגוון שימושי AI שמוסיפים לדרמה בוויזואליה וסאונד. לצד האלמנטים שעוטפים את התוכן, ולא היו מביישים סרטים הוליוודיים, פועלים אינספור יוצרי תוכן שעושים שימוש בבמה הזו כדי לתת את דעתם על המצב.
יש לציין כי חלקם יוצרים תוכן איכותי ואחראי, בעוד אחרים מייצרים מציאות של מלחמת עולם שלישית והשמדה.
אל לנו להתפלא שעל בסיס הקרקע הפורייה הזו, הילדים שלנו סופגים מסרים קיצוניים ומבלבלים.
שטף התוכן, ובעיקר התוכן עצמו, עלולים להוביל אותם לבלבול, לאי ודאות, חוסר אונים, חרדה, מתח ועיסוק בשאלות שעדיין אין עליהן מענה – לא בתקשורת ולא בחשבון טיקטוק זה או אחר.
השאלה היא כיצד אנחנו ההורים, נוכל לעזור לילדים שלנו במצב הנוכחי?
קודם כל, להבין שהילדים שלנו נחשפים לתכנים הללו. בעידן בו התוכן רץ בעשרות פלטפורמות, דיגיטליות ושלא, הם רואים הכול, שומעים הכול או גרוע מכך, שומעים סיפורים וחצאי אמיתות.
מכאן, ההורים צריכים להיות מעורבים. לא לתת לדברים לחלוף מאליהם ומצד שני לא להתמודד בחסימה של מידע, אלא להקדיש זמן ולדבר עם הילדים והמתבגרים שלנו. לכן, כדאי להעלות את הנושא לדיון, בהתאם לגיל הילד, רגישותו ויכולתו. כדאי לברר בשאלה מה הם יודעים, מה הם שמעו, על מה מדברים איתם החברים שלהם לספסל הלימודים או בשכונה, ולנסות לעשות סדר בבלגן.
ובעיקר – אל תשאירו את הנושא הזה בידי אחרים. בסקר שערכתי בקרב מורים ותלמידים על רקע המלחמה, נמצא כי לא כל מוסדות החינוך בחרו לדבר עם הילדים, בחלק מהמקרים גם לא עם כל הילדים, רק עם הבוגרים יותר בהם.
על מנת להתמודד עם פייק ניוז כדאי ורצוי ללמד את הילדים חשיבה ביקורתית, לבדוק איזה מידע מגיע אליהם, לשאול שאלות על אמיתות המידע. מומלץ ללמד אותם איך להצליב מידע, להישען יותר על המידע שמגיע מאתרי החדשות הגדולים ולשתף אותנו בדברים שראו או נחשפו אליהם.
כדאי לשים לב לאורות אדומים
בכל שלב, גם כאשר הדברים פתוחים ויש שיח בריא בינינו לבין המתבגרים, ההורים חייבים לפקוח עיניים ולהטות אוזניים לסימנים שהם בגדר אורות אדומים. איך הילד חווה את התקופה? שימת לב לשינה שלו, ההתנהלות שלו בבית ובחברה סביבו, אם הוא יושב למשך שעות רבות יותר מול המסך או ברשתות החברתיות. לא ממקום של הגבלת המידע אלא ממקום של שינוי התנהגותי שיכול להקיש על אופן ההתמודדות שלו עם המצב, ויכול לסייע לנו ההורים בתגובה נכונה. במקרים קצת יותר קיצוניים של חרדה שהילד מתמודד איתה, נכון יהיה קודם כל להבין מהיכן נובעת ולסייע בהרגעה, טכניקות נשימה, וכן לפנות לעזרה מקצועית.
