את מארז ״קסם וחברים״ של מטח מסרנו לילד עולה חדש, שהספיק לבלות כחצי שנה בלבד בגן ישראלי לפני שעלה לכיתה א'. אמו אינה דוברת עברית, ולכן אל הספר, הבובה והשיר הצטרף בשלב מסוים גם ChatGPT, שתרגם, הסביר והשמיע מילים חדשות. מה שהחל כבדיקה של מוצר לימודי לילדים התפתח לחוויית למידה משותפת, שבה לא רק הילד רכש אותיות ומילים חדשות.
ילדים העולים לכיתה א' אמנם יושבים באותה כיתה, מקבלים בדרך כלל את אותן חוברות ונדרשים להתקדם פחות או יותר באותו הקצב, אבל נקודת הפתיחה שלהם יכולה להיות שונה לחלוטין, ובמקרה של ילד עולה חדש, שהגיע לישראל זמן קצר קודם לכן והספיק לבלות כחצי שנה בלבד בגן ישראלי, הפער אינו מסתכם במספר האותיות שהוא כבר מזהה, אלא נוגע גם לכמות המילים ששמע, להבנת הוראות, ליכולת לחבר בין צליל למשמעות ולמידת הביטחון שבה הוא משתמש בשפה שעדיין אינה טבעית עבורו.
בבית התמונה מורכבת עוד יותר, משום שגם אמו של הילד אינה דוברת עברית, ולכן ההנחה המקובלת כל כך בעולם מוצרי הלמידה, שלפיה ההורה יושב לצד הילד, מסביר מילה שאינה ברורה, מתקן קריאה או נותן דוגמה נוספת, אינה יכולה להתקיים כאן במובנה הרגיל.
למשפחה הזאת העברנו לבדיקה את מארז ״קסם וחברים״ של מטח, הכולל את הספר ״מגלים את האותיות עם קסם״, בובת בד של הדמות קסם וקישור לשיר האותיות, ומאחוריו עומדת תוכנית לימודית של מטח העוסקת ברכישת מיומנויות קריאה וכתיבה. כך, גם אם המוצר נראה במבט ראשון פשוט למדי, ספר, בובה ושיר, הוא נשען על מערכת פדגוגית שנבנתה סביב השלבים הראשונים של רכישת השפה הכתובה.
הבחירה לבדוק אותו דווקא אצל ילד שעברית אינה שפת האם שלו התבררה כמעניינת במיוחד, משום שבתנאים כאלה אפשר לבחון לא רק אם הילד נהנה מן המוצר, אלא אם הוא מצליח להשתמש בו גם מחוץ למסגרת הכיתתית, כאשר לצדו אין מבוגר דובר עברית שיכול לנהל עבורו את תהליך הלמידה, להסביר כל מילה ולעצור בכל פעם שמתעורר קושי.
הספר עצמו אינו בנוי כרצף יבש של אות, מילה ותרגיל, אלא משתמש בצירופים לשוניים דמיוניים, ולעיתים מופרכים בכוונה, שמבקשים מן הילד לא רק לזהות את האות, אלא גם להקשיב למילה, להבין את משמעותה ולשים לב לצלילים המרכיבים אותה. במקרה שלנו התברר שהמבנה הזה מועיל במיוחד, משום שהילד לא הסתפק בזיהוי האותיות שכבר הכיר, אלא עצר שוב ושוב על מילים חדשות וביקש לדעת מה פירושן.
בשלב הזה הצטרפה גם אמו לתהליך, אלא שבמקום המבנה המוכר שבו ההורה מסביר והילד מקשיב, שניהם נאלצו לעצור ולברר יחד, משום שגם היא לא תמיד ידעה מה פירושה של מילה מסוימת או כיצד נכון להגות אותה. לצד הספר והשיר נכנס אפוא לתמונה גם ChatGPT, ששימש כלי עזר זמין לתרגום, להסבר ולהשמעה של מילים חדשות, וכך אפשר להם להמשיך בקריאה גם במקומות שבהם הידע של האם בעברית עדיין לא הספיק כדי לספק תשובה.
השילוב הזה, כמובן, אינו חלק מן המוצר המקורי ולא תוכנן על ידי מטח, אבל דווקא משום כך הוא התגלה כמעניין: הטכנולוגיה לא החליפה את הספר ולא ניסתה לנהל את תהליך הלמידה, אלא מילאה את הפערים שנוצרו בזמן אמת. הספר סיפק את ההקשר ואת אוצר המילים, השיר אפשר לשמוע שוב את האותיות, הצלילים והמילים, הבובה העניקה לילד דמות מוכרת שאפשר היה לצרף לקריאה ולמשחק, ו-ChatGPT נכנס רק כאשר היה צורך בתרגום, בהסבר נוסף או בהשמעה של מילה שהאם והילד לא ידעו כיצד לומר.
בהדרגה נוצר בבית תרגול מסוג אחר, פחות פורמלי וקרוב יותר לאופן שבו שפה נרכשת בחיי היומיום: הילד קרא או הקשיב, האם שאלה, שניהם בדקו מילה שלא הכירו, חזרו עליה והמשיכו הלאה, ולעיתים דווקא הילד היה זה שכבר זכר את משמעותה מן הפעם הקודמת והסביר אותה לאמו. עבור ילד שמבלה חלק ניכר מן היום בסביבה שבה המבוגרים והילדים סביבו שולטים בעברית טוב ממנו, יש משמעות גם להיפוך התפקידים הקטן הזה, שבו הידע החדש שרכש כבר אינו רק דבר שעליו להשלים, אלא ידע שהוא עצמו מסוגל להעביר לאחר.
לאחר תקופה של שימוש במארז אפשר היה לראות שהילד מזהה יותר אותיות, שולף מהר יותר מילים שכבר פגש ומכיר מילים חדשות שלא היו קודם באוצר המילים שלו, אך במקביל התברר שגם האם התחילה לזכור חלק מאותן מילים. לא מפני שהמארז מיועד ללמד מבוגרים עברית, ובוודאי לא משום שניתן להסיק מבדיקה פרטית אחת מסקנות על הוראת שפה לעולים, אלא מפני שחשיפה חוזרת למילים בתוך הקשר, לצד שמיעה, תרגום ושימוש משותף בהן, אפשרה גם לה להשתתף בתהליך ולא רק ללוות אותו מן הצד.
זה היה, מבחינתנו, החלק המעניין ביותר בבדיקה, משום שהמוצר לא נשאר בגבולות המצומצמים של הכרת האותיות, אלא הפך במקרה הזה למסגרת שסביבה התנהל מפגש משפחתי עם עברית חדשה, כאשר לא הילד ולא האם נדרשו לדעת מראש את כל התשובות, והלמידה התקדמה באמצעות קריאה, האזנה, שאלות, תרגום וחזרה על מילים בהקשרים שונים.
אין סיבה לייחס למארז יותר מכפי שהוא מסוגל לספק. הוא אינו תחליף למורה, להוראה מסודרת, לחשיפה יומיומית לעברית או לסיוע מקצועי כאשר הוא נדרש, והבובה, נעימה ומזמינה ככל שתהיה, אינה הופכת את רכישת הקריאה לתהליך אוטומטי. דווקא משום כך היתרון שלו נמצא במקום צנוע ומעשי יותר: הוא מאפשר לילד לחזור אל האותיות ואל המילים בתוך פעילות שאינה מרגישה כמו עוד חוברת תרגול, ומאפשר להורה להשתתף גם כאשר יכולתו לסייע בעברית מוגבלת.
במקרה שלנו הוצב בפני המארז מבחן מורכב מעט יותר מזה של ילד דובר עברית, משום שהוא נדרש לתפקד בבית שבו העברית עצמה עדיין נרכשת, וכאשר גם המבוגר שמלווה את הילד נמצא בעיצומו של אותו תהליך. דווקא בתנאים האלה התברר שהמבנה הפשוט של ספר, שיר ודמות מוחשית מספק נקודת מוצא טובה, ועם מעט עזרה טכנולוגית במקומות שבהם היא נדרשה, נוצרה סביבו למידה משותפת שבה הילד התקדם בקריאה ובהיכרות עם השפה, ואמו רכשה, כמעט מבלי שהתכוונה לכך, לא מעט עברית יחד איתו.
את המארז ניתן להשיג ב
https://shop-play.cet.ac.il/
נ.ב. ואם יורשה לי, בנימה אישית, לעיתים קל לנו מאוד להניח חוברת מול הילד, להגדיר כמה עמודים כ״שיעורי בית״, להמשיך בעניינינו ולחזור בסיום כדי לבדוק את התוצאה, לא פעם עם לא מעט הערות וביקורת, אבל התהליך שעברה המשפחה הזאת היה שונה כמעט מן היסוד, משום שכאן לא הייתה אפשרות להעביר את האחריות ללמידה אל הילד בלבד, והאם נדרשה לשבת לצדו, לשאול איתו, לחפש איתו, לטעות איתו וללמוד איתו מילים שהיא עצמה לא הכירה.
זו לא תמיד הייתה חוויה נינוחה או יעילה להפליא; היו רגעים מעצבנים, היו אי הבנות, היו מילים שנדרשו לכמה סבבים של הסבר והיו גם לא מעט רגעים מצחיקים, אבל בתוך התהליך הזה נוצר זמן משפחתי משותף שלא היה מתקיים אילו החוברת פשוט הייתה מונחת על השולחן והילד היה נדרש להסתדר איתה לבדו, ואם בכל זאת יש במארז הזה משהו שמצדיק את השם ״קסם״, הוא נמצא בעיניי פחות בבובה, בשיר או אפילו בספר עצמו, ויותר במה שקרה סביבם כאשר ילד ואמא התיישבו ללמוד יחד.
