מאת: דר' איליה דברשווילי, מומחה ברפואה פנימית וקרדיולוגיה, לאומית שירותי בריאות, מכון שיקום הלב, קמפוס גבעת רם, אוניברסיטה העברית, ירושלים.
ה-5 במאי 2023 היה היום בו ארגון הבריאות העולמי הכריז על סיום מגפת ה-COVID-19 כמצב חירום בריאותי עולמי, לאחר שהמחלה פרצה לחיינו שלוש שנים קודם לכן במרץ 2020. אלא שלמרות והזמן השכיח מאיתנו את קיומה של המחלה, תפיסות רפואיות השתרשו בעקבותיה, כאלו שהנחו את המערכת הרפואית ורופאים רבים כחלק ממנה, בעיצוב נקודת מבט יומיומית קלינית, הנחיות רפואיות ותפישות שקיבלו רוח גבית מעבודות ומחקרים שרק איששו את נקודת המוצא.
דוגמא לכך אפשר למצוא בכל הקשור לקשר בין Covid-19 בזמן היריון וקביעה שהלכה והשתרשה כי המחלה מביאה לעלייה משמעותית בסיבוכים לבביים בנשים הרות שנדבקו בחיידק. ואכן, עבודות ומחקרים שנעשו בתחום עוד בימי המגפה ובשנים לאחריה המשיכו לחזק את הקשר בין הדבקות במחלה בזמן היריון לעלייה בתחלואה לבבית, כשלמעה לא נערכו נחקרים משמעותיים שהפריכו את הטענות הללו.
בשנת 2021, מצאתי עצמי שואל שאלה פשוטה עליה לא היה לי מענה: אנחנו לקראת סיום הקורונה, במשרד לידי עובדת הגניקולוגית ד"ר הילה הוכלר, ולשנינו אין שום נתון בדבר סיבוכי פוסט-קוביד ברפואת נשים. זו הייתה יריית הפתיחה עבור שנינו, ביחד עם פרופ' שלמה וינקר וד"ר אריאל ישראל, לצאת למחקר משמעותי במסגרת מכון המחקר של לאומית שירותי בריאות, על מנת להביא אחת ולתמיד מידע אמין, מקיף ורחב בנושא ותשובה ברורה לרופאי הנשים ולמערכת הבריאות בקהילה: האם מחלת COVID-19 בזמן היריון מובילה לעלייה משמעותית בסיבוכים לבביים?
במקום להתמקד בעיקר במטופלות שחלו במחלה קשה או נזקקו לאשפוז, המחקר בחן אוכלוסייה רחבה של נשים הרות שחלו בקורונה במסגרת רפואת הקהילה, ובחמש השנים האחרונות אספנו נתונים על לא פחות מ-47 אלף נשים שהתאימו למדד – כולן ללא מחלה לבבית קודמת. מתוך 47 אלף הנשים, בחרנו 4,000 נשים שחלו ב-19-COVID אותן השוונו ל-4,000 נשים שלא חלו ועל כולן ניהלנו מעקב ארוך טווח לתוך ההיריון ושנה לאחריו.
בקפיצת שנים קדימה, לפני כשבועיים הצגנו את תוצאות המחקר בכנס הקרדיולוגיה האירופי במינכן, והדהמנו את הקהיליה הרפואית הבינלאומית – המחקר הראה כי אף שתסמינים הקשורים לזיהום נגיפי, כגון כאבים, חולשה ותסמינים כלליים, עשויים לעיתים לחפוף לתסמינים המעוררים חשד לבעיה לבבית – לא נמצאה עדות לעלייה משמעותית בתחלואה לבבית משמעותית כתוצאה מ-COVID-19.
המחקר הביא לשלילה של התפישות הקיימות וקרא תיגר על האופן בו פועלים רופאים רבים בקהילה וברפואת נשים והמשמעות פה היא גדולה וחשובה מאוד מכמה סיבות. ראשית עבור המטופלות עצמן, שהמחקר מבקש להרפות מהן אם אין זיהוי ברור של סיבוכי לב וכל מה שנמצא הם תסמינים שאין להם השפעה לבבית מוכחת. שנית, יש פה גם השפעה גדולה על מערכת הבריאות, שיכולה להפנות את המשאבים וכוח האדם לטובת מטופלות אחרות ותשומת לב מעמיקה יותר עבור כלל המטופלות. ולבסוף, ולא פחות חשוב, הממצאים הללו יכולים לסייע לרופאים בקהילה ולרופאי נשים להעריך נכון יותר את הסיכון, להימנע מבירור עודף במקרים שבהם אין לכך הצדקה קלינית, ובמקביל לשמור על ערנות למצבים שבהם קיימים סימנים אמיתיים המצריכים בירור לבבי.
המחקר הזה הוא הרבה יותר מהישג אקדמי. הוא מבטא תפיסה לפיה המחקר הרפואי אינו צריך להישאר במאגר הנתונים או במאמר המדעי, אלא צריך להתחיל בשאלה קלינית אמיתית, להשתמש בטכנולוגיה ובנתונים כדי לזהות מטופלים בסיכון, ולבסוף לחזור אל המטופל – עם אבחנה מוקדמת יותר, טיפול מדויק יותר ויכולת טובה יותר למנוע סיבוכים.
החיבור בין רפואה בקהילה, מאגרי מידע גדולים, בינה מלאכותית, אנליטיקה ועבודה קלינית מאפשר לנו לשאול שאלות חדשות ולפעמים גם למצוא מטופלים שהיינו עלולים לפספס בדרך המסורתית. הרפואה של העתיד אינה רק טיפול במחלה לאחר שהתגלתה – אלא היכולת לזהות אותה מוקדם, להבין את הסיכון ולפעול לפני שהסיבוכים מופיעים.
