לכבוד יום העצמאות, שוחחנו עם מעצבת תכשיטים נטע וולפה שחייה שזורים בסיפורים של נשים, זהב, ואהבה לישראליות במובנה העמוק והרגשי ביותר. דרך יצירה שנוגעת בזמן, בזיכרון ובזהות – היא מספרת לנו מהו תכשיט אמיתי, ואיך הוא נע בין שורשים לעתיד.
עבודותייך מספרות סיפורים – לא רק של חומרים וצורות, אלא של חיים, נשים, שורשים. כשאת נוגעת בזהב, באיזו נקודת זמן את נוגעת בעצם – בעבר, בהווה או בדמיון לעתיד?
ההשראה שלי נובעת לרוב מהעבר. לפעמים זהו סיפור אישי עם שורשים היסטוריים – כמו בקולקציית "מגילה" – ולפעמים זו פנטזיה שמזכירה עולמות קסומים כמו "שר הטבעות". כשמדובר בתכשיט בעיצוב אישי, ההשראה מגיעה מהסיפור של הלקוח או הלקוחה: זה יכול להיות סיפור משפחתי, הנצחה של סבתא, חייל, או רעיה אהובה שנפטרה ממחלה. אני מקבלת את הסיפור הזה ומכניסה לתוכו את הרוח שלי.
אני מאמינה שלתכשיטים יש כוח – והכוח הזה נצחי. זהב הוא חומר שלא נעלם, לא נשבר. וכשהוא נושא איתו סיפור, הוא יכול לעבור הלאה, לדורות הבאים – לילדים ולנכדים – ולהמשיך לחיות.
הישראליות ביצירה שלך נוכחת כמו שפה שנייה. איך נראית בעינייך "ישראליות נשית" דרך תכשיט? ומהו בעינייך הסמל האישי ביותר של אישה ישראלית בעשור הנוכחי?
הישראליות בתכשיטים שלי נוכחת בצורה חזקה במיוחד בקולקציית "מגילה". אני חווה את הישראליות ככור היתוך של גלויות – ולכן גם התכשיטים שלי מושפעים ממזרח וממערב, משילוב של תרבויות, מקצבים וחומרי גלם.
מבחינה נשית, אני מרגישה שלנשים ישראליות יש גישה פתוחה ונועזת יותר לעולם התכשיטים. הן אוהבות אבני חן ויהלומים, ולא מהססות לשלב בין זהב צהוב ללבן, בין עדין לבולט.
עיצבתי לאחרונה תכשיט בהשראת עוף החול – בעיניי, זהו הדימוי המושלם של נשיות ישראלית: לדעת לקום מתוך ההריסות.
ומאז ה־7 באוקטובר, מגן דוד קטן משובץ הפך בעיניי לסמל עמוק של נשיות ישראלית – עוצמה שקטה, עם זיכרון וכוח.
תכשיטים מלווים נשים ברגעים הגדולים של חייהן. איך את רואה את מקומו של תכשיט במסע הזה?
תכשיט הוא כמו קפסולת זמן זעירה – אוצר בתוכו אהבה, זיכרון, חלום. זהב שנשזר באבן רובי או יהלום, חריטה קטנה של שמות הילדים או טביעת אצבע של אהוב – כל אלה אינם רק חומרים, אלא קולות של רגעים. כך נרקמים התכשיטים שלי – מתוך הקשבה לסיפור האישי, לחלום השקט, לרצון ללכוד את מה שחולף – ולהפוך אותו לנצחי.
לעיתים זו טבעת צבעונית עם שמות חבויים בפנים, ולעיתים תליון פשוט שמכיל עולם ומלואו. הפרטים הקטנים – האבן הנבחרת, חריטה דקה של מילה – הם החוטים שמחברים דור לדור, סיפור לסיפור.
וכשאני מוזמנת להיות חלק מהרגעים האלה – אני יודעת שזכיתי ברגע של נצח.
כשלקוחה מביאה תכשיט ישן, לפעמים שבור – מתי הוא מתחיל "לדבר"?
רוני הגיעה אליי עם טבעת משפחתית ישנה, שחוקה אך טעונה ברגש. הצעתי להפוך אותה לתליון – שיישמר לאורך זמן – ובמהלך העבודה נוצר בי קשר עמוק לסיפורה. הדגם הזה השתלב גם בקולקציית "מגילה" כסמל להמשכיות.
עודד הביא אליי דיסקית מתכת של אביו ממלחמת העולם השנייה. תחילה חיברנו אותה לצמיד עור, אך בהמשך יצרתי לה מסגרת מתכתית חגיגית, בשילוב חוליות בהשראת תכשיט של אשתו ז"ל.
כך נולד צמיד הנושא שני דורות – אבא ובן – ופרק שלם מההיסטוריה היהודית.
בעידן של תכשיטים מתחלפים – מה הופך תכשיט לעל-זמני? ואם היית צריכה לבחור רק אחד?
תכשיט על-זמני נולד מתוך הקשבה אמיתית – לא רק לטעם, אלא לאישיות. כשהוא עשוי היטב – מזהב טהור, באבני חן, בצורפות עילית ובעבודת יד מוקפדת – הוא שומר על ערכו וממשמעותו.
אני מתייחסת לעצמי כצינור – מרפה מהאגו, ונותנת לתכשיט להיוולד כך שיתחבר לאדם שמולו.
אם הייתי צריכה לבחור תכשיט אחד לכל החיים – זו הייתה טבעת. אני טיפוס של טבעות – טבעת קמיצה, משובצת יהלומים ואבנים נדירות. אני מאמינה שאבנים אוצרות אנרגיה – וכשהן נוגעות בנו, הן מחזקות אותנו מבפנים.
מהי חרות בעינייך?
חרות בעיניי היא להיות מי שאני – אישה, יהודייה, ישראלית – ולחיות ממה שאני אוהבת. כבר 35 שנה שאני יוצרת תכשיטים, מחזיקה עסק עצמאי במציאות לא פשוטה, ועדיין מצליחה לפרנס בכבוד את עצמי, את עובדיי ואת הספקים שלי.
זו חרות לקום בכל בוקר ולבחור בדרך שלי – ליצור, להשפיע, ולהיות חלק מהתרבות המקומית.
מהי הבחירה הכי עצמאית ואמיצה שעשית בשנים האחרונות?
הבחירה הכי משמעותית שלי הייתה לוותר על ה-Wholesale – לא לנסוע עוד לתערוכות בינלאומיות, לא לייצר עוד בסין – אלא לבחור לייצר כאן, בישראל, עם העובדים הוותיקים והנאמנים שלי.
הבחירה הזו אפשרה לי לשמור על איכות, על זהות, ובעיקר – על הלב שלי בתוך כל יצירה.
ביום העצמאות הזה, בין דגלים מתנופפים לשירים שממלאים את הרחובות, אנחנו בוחרים לעצור רגע – ולהקשיב לזהב שמספר סיפור. סיפור של יצירה, של שורשים, של נשים אמיצות שבוחרות כל יום מחדש. במקרה של המרואיינת שלנו – זהו סיפור של תכשיט, אבל לא פחות מכך – סיפור של מדינה.
כי כשהלב יוצר – הארץ נוצרת מחדש, בכל פעם.
