העיסוק במיניות נוגע בכל אחד ואחת מאיתנו, לפעמים כמנגינה שקטה ברקע, לפעמים כרעש צורם, ולעיתים כמנוע שדוחף אותנו קדימה. עבור אילה גון, יועצת מינית וזוגית, ליווי המיניות הוא שליחות, חנות, דרך חיים ובעיקר מרחב פתוח, בטוח, שמאפשר לאנשים לדבר על אהבה, תשוקה, אינטימיות וגבולות בלי מבוכה ובלי שיפוטיות. היא בעלת "תענוג", חנות קונספט ששמה לעצמה מטרה להנגיש שיח בריא על מיניות ולשלב ייעוץ מקצועי, מגע של הומור, חמלה ואהבה לחיים עצמם. לכבוד ט"ו באב שוחחנו איתה על רגש, על גופניות, על כאב ואמת ועל למה לא כדאי לסגור את הלב, גם כשכואב.
האם אהבה יכולה לשרוד בעולם שבו אנחנו נמדדות לפי שליטה, ביצועים ודיוק?
זה מאוד תלוי מהי אהבה עבורך, ואיך את מאזנת בין ה"בחוץ" לבין המקומות האינטימיים שבתוך הבית. מול האיש שלי, למשל, אני יכולה להתמסר דווקא במקומות שבחוץ אני נמדדת בשליטה ולא בהתמסרות. אני חושבת שאהבה עמוקה, כנה וחזקה — גם לפרטנר אך קודם כול לעצמך — היא מה שעוזר להתמודד עם עולם שמודד ביצועים. יש לא מעט נשות עסקים שמנהלות זוגיות אוהבת ומלאת תשוקה. זה ריקוד זוגי.
האם אהבה אמיתית מתקיימת לצד שאיפות אישיות — או נאלצת לוותר להן?
זה החלק היפה באהבה אמיתית: שם המקום לשאיפות, שם המקום לשתף, לדבר, לדמיין, ולקבל חיזוקים, תמיכה ותחושת שותפות. לדעת שאת לא לבד — שיש לצידך אדם שמאמין בך ורואה את היכולות שלך. ואם לרגע שכחת – הוא שם להזכיר לך.
האם אהבה בוגרת היא רומנטיקה מפוכחת — או חוזה רגשי בין שותפים עייפים אך מסורים?
אהבה בוגרת היא אהבה שעברה דבר או שניים, בלשון המעטה. היא ספגה מהלומות, חוותה סערות ואם היא נשארה, היא יודעת להיות גם רומנטית, גם שובבית, וגם עייפה לפעמים מהשגרה. אבל דווקא שם, כשקצת מתרחקים, האהבה קוראת אותנו לחזור, להתגעגע, להשקיע בדבר הכי חשוב שיש אנחנו.
מעשי האהבה לא תמיד באים בקלות, אבל אהבה חזקה, עמוקה ועוצמתית כשמרגישים אותה, היא מתגמלת על כל הקושי שבדרך.
האם את מרשה לעצמך להתרגש — או שהתרגשות נתפסת אצלך כחולשה?
התרגשות היא חלק כל כך חשוב באהבה, במיניות, ובחיים בכלל. אני מתרגשת מציפורים, מעננים מעליי, מהטבע, ממוזיקה, מטעמים. אני מתרגשת כשאני מגשימה חלומות שלי.
בעיניי, להתרגש זה לחגוג את החיים. למצוא את הדברים הקטנים והגדולים ולהתרגש מהם כמו ילדה לקפוץ, לצעוק, ליהנות מהרגע.
וגם לרגש את הצד השני זה ממלא. לראות אדם אחר חווה עונג ולרגע להרגיש את החיות זורמת בעורקים.
לו יכולת לחזור בזמן — מה היית אומרת לנערה שהיית, על אהבה?
האמת היא שאני חיה לפי האמרות הקטנות של אמא שלי, זיכרונה לברכה. היא לימדה אותי אהבה ללא תנאים, להשמיע את הקול שלי, ולא לבטל את הצד השני.
מה שכן הייתי אומרת לעצמי זה: תתכונני! זה מסע מעניין כל כך, רב־שכבתי, עמוק, מלא רגשות מדהימים, כואבים, שמחים, מתסכלים, מעצימים. לפעמים מרגישים שחיים בתוך חלום, הולכים על ענן, וכל מילימטר בגוף ער. ולפעמים זה כאב נוראי. וזה חלק בלתי נפרד מתיקונים של חוויות ילדות.
ועוד משפט קטן: רק אל תסגרי את הלב. לא להרבה זמן.
ומה את היית רוצה לקבל השנה במתנה לט"ו באב — באמת?
המתנה שהכי הייתי רוצה השנה היא שהחטופים יחזרו הביתה. שכולנו נוכל להרגיש לב שלם שוב. כי כרגע, הלב חצוי ומחכה.
אילה גון מזכירה לנו באומץ ובעדינות, שהאהבה איננה יעד אלא תהליך, מסע, דרך רצופת עליות וירידות, סערות קטנות ותשוקות גדולות. היא חיה את מה שהיא מלמדת: לחגוג את הרגע, לשמור על הלב פתוח, ולדעת שהקרבה האמיתית מתחילה קודם כול מבפנים. גם בימים של כאב קולקטיבי, כשהלב חצוי ומחכה, היא בוחרת לראות את התקווה שבאופק, ולהזמין אותנו אחד אחד לשוב הביתה לעצמנו.
