ט"ו באב חלף, אך האהבה אינה עוקבת אחר לוח השנה. היא ממשיכה להעסיק אותנו בכל עונה ובכל גיל, כאילו הייתה חוט סמוי הקושר את היומיום אל המהות. ד"ר ענבל שרון, רופאה כירורגית, אם לשניים ותושבת יפו, מהקולות המרשימים בדור הצעיר של עולם הרפואה, מבקשת להעניק לאהבה פרספקטיבה אחרת – אישית ומקצועית גם יחד. לצד שותפתה אדוה ליה ישראל הקימה את שבא – המרפאה, וכעת היא מתבוננת לאחור וגם פנימה, כדי להסביר מהו הכוח שמחזיק זוגיות, תשוקה וחיים מלאי משמעות.
מהי אהבה בעינייך?
אהבה היא בעיניי אנטיתזה לכל הדברים המדידים. היא מאפשרת לאבד שליטה, להגזים, להיסחף. דווקא מתוך חוסר המידתיות הזה נובע הכוח שלה לשרוד בעולם התובעני שבו אנחנו חיות.
איך האהבה השפיעה על הדרך המקצועית שלך?
בזכות האהבה ובתמיכה של בן זוגי הצלחתי לממש את חלום חיי, לשרוד את דרכי המורכבת ככירורגית ולעמוד באתגרים לא פשוטים.
מהי אהבה בוגרת עבורך?
אהבה בוגרת היא סם החיים בהרבה מובנים. היא כזו שמאפשרת הכל, בלי חוזים רגשיים מחייבים, אך עם בחירה יומיומית מחודשת בבן הזוג. היא שומרת על תחושת ההתאהבות והתשוקה, לצד חיבור עמוק ויציב.
מה המקום של התרגשות בזוגיות?
אני לא יכולה להתהלך בעולם בלי להתרגש, ולא יודעת להתקיים בזוגיות לא מרגשת. ההתרגשות היא חלק בלתי נפרד ממני, אולי תסביך פיטר פן פרטי. בעיניי, העדר התרגשות הוא חולשה.
איזה טיפ היית נותנת לעצמך הצעירה על אהבה?
הייתי אומרת לה להקשיב ללב, להתרגש מהחיים, לחיות על הקצה. אולי להיות קצת יותר מרוסנת – אבל כשמדובר באהבה, דווקא היעדר עכבות מביא דברים טובים.
ומה בעינייך המתנה האולטימטיבית?
המתנה הכי גדולה עבורי היא זמן איכות עם בן הזוג. לשבת יחד במדבר מול מדורה, עם יין ואוכל טוב – או לחלופין טיול זוגי לפריז.
ראיונות על אהבה נוטים לעיתים להישמע כקלישאה, אך דבריה של ד"ר שרון חורגים מהבנאלי ומזכירים כי מדובר בבחירה מתמדת, בחומר גלם יקר ערך המניע לא פחות מקריירה או שליחות מקצועית. בעיניה, האהבה אינה עוד תוספת לחיים – היא תנאי לקיומם במלואם, הכוח שמאפשר גם לשרוד וגם לפרוח.
