מותחן חכם, אלגנטי ומטלטל שמוכיח שוב: קולנוע טוב לא צריך לבחור בין רגש לטכנולוגיה. הוא יכול לשלוט בשניהם.
כבר מהדקות הראשונות ברור ש Mercy הוא לא עוד מותחן עתידני עם גימיק של בינה מלאכותית. זהו סרט שמניח על השולחן שאלה אחת, חדה וכמעט אכזרית: מה קורה כשהמערכת שאתה בנית, זו שאמורה להיות אובייקטיבית, חכמה ונטולת פניות – היא זו ששופטת אותך על חייך?
במרכז העלילה עומד בלש, ( כריס פראט), המואשם ברצח אשתו. לרשותו מוקצבות תשעים דקות בלבד כדי להוכיח את חפותו, לא מול חבר מושבעים אנושי, אלא מול שופטת בינה מלאכותית מתקדמת – מערכת שהוא עצמו היה שותף לפיתוחה. הזמן דוחק, השאלות נערמות, והאמת, כמו תמיד, מסרבת להיות חד־משמעית.
פראט מעניק כאן את אחת מהופעותיו הבוגרות והמרובדות ביותר. זה לא גיבור פעולה ולא קומיקאי חינני, אלא אדם מותש, אינטליגנטי, שבור מבפנים, שמבין היטב את חוקי המערכת – ויודע עד כמה הם עלולים לפעול נגדו. לצידו, רבקה פרגוסון (השופטת מדוקס) מוסיפה שכבה דרמטית חדה ומורכבת, כזו שמעמיקה את המתח הרגשי ומונעת מהסרט לגלוש לקרירות טכנולוגית.
הבימוי של טימור בקממבטוב מדויק, מאופק ואלגנטי. בקממבטוב, שמכיר היטב קולנוע עתיר רעיונות חזותיים, בוחר כאן דווקא בצמצום חכם: חללים סטריליים, תאורה קרה, מסכים שמביטים חזרה בצופה. הכל משרת תחושת מחנק מוסרי, כמעט קלסטרופובית, שבה כל החלטה נבחנת, מתועדת ונשקלת על ידי אלגוריתם חסר חמלה.
אבל הגדולה האמיתית של הנאשם נמצאת בתסריט. זהו סרט שמסרב להסתפק במתח בלבד. הוא שואל שאלות על אחריות, אשמה, זוגיות, זיכרון, ועל המקום שבו טכנולוגיה חוצה קו דק בין כלי עזר לשופט עליון. האם אלגוריתם באמת יכול להבין רגש? האם אמת ניתנת לחישוב? והאם צדק, בעולם עתידי ומתקדם ככל שיהיה, יכול להתקיים בלי חמלה אנושית?
הקצב הדחוס, ספירת הדקות לאחור והעימות המתמיד בין אדם למערכת יוצרים חוויית צפייה אינטנסיבית, חכמה ומעוררת מחשבה. זהו מותחן שמכבד את הצופה, סומך על האינטליגנציה שלו, ולא מפחד להשאיר שאלות פתוחות גם אחרי כתוביות הסיום.
פורום פילם מביאה לקהל הישראלי סרט שהוא הרבה מעבר לבידור. הנאשם הוא קולנוע עכשווי במיטבו – כזה שמצליח להיות מותח, רגשי, אינטלקטואלי ורלוונטי באופן כמעט מטריד.
נ.ב.
הביקורות היו קשות. הציון ב־IMDb נמוך. קל מאוד לעצור שם, ליישר קו עם הקונצנזוס ולדלג הלאה. אבל דווקא מהמקום הזה עולה שאלה מהותית יותר, כזו שאינה נמדדת בכוכבים ואינה מתיישבת בנוחות עם מדדים אלגוריתמיים. בעולם שבו אינטליגנציה מלאכותית כבר כותבת עבורנו אלגוריתמים, מייצרת משפיעני רשת ומעצבת תודעה, האם באמת רחוק היום שבו היא גם תשפוט אותנו, ואולי אף תבצע את גזר הדין?
ואם לא רק במהלך הסרט אלא גם הרבה אחרי סיומו נשארתי עם שאלות מוסריות פתוחות, אי־נוחות אינטלקטואלית ותחושת ערעור שקטה, נדמה שזה בדיוק ההבדל בין סרט שמבקש להיות אהוב לבין סרט שמבקש להיות משמעותי.
נכון יש רמה מסויימת של דימיון בין הנאשם לדוח מיוחד אבל בואו נודע על האמת התקופות והמציאות מכתיבים את הסרטים שאנחנו רואים והם לעתים די דומים אחד לשני.
📽️ הנאשם (Mercy)
ארה״ב, 2026
בקולנוע החל מ־22.1.26
