טיפול אסתטי יכול לשפר את הביטחון העצמי, את תפיסת הגוף ואת התחושה מול המראה, והמחקר מראה שבמקרים רבים זה אכן קורה. אלא שלפעמים, גם אחרי טיפול מוצלח, מגיעים חרטה, חרדה, תחושת זרות או רצון כמעט מיידי לשנות עוד משהו. בין שביעות רצון בריאה לבין הפרעת גוף דיסמורפית מתקיים ספקטרום שלם, ובשנים האחרונות הרפואה מתחילה להבין שהמחט משנה לפעמים הרבה יותר מהאזור שאליו הוזרקה.

גלינה סמית

השיחה על רפואה אסתטית ובריאות הנפש נוטה להגיע מהר מאוד לקצוות: דיכאון, התמכרות להזרקות, Body Dysmorphic Disorder. אלא שרוב מי שנכנסות לקליניקה אינן סובלות מהפרעה פסיכיאטרית. דווקא מה שקורה בתחום הנורמלי לחלוטין של תפיסת העצמי הוא אולי החלק המעניין ביותר בסיפור.

אנחנו הרי לא מסתכלות במראה בעיניים אובייקטיביות. המוח מכיר גרסה מסוימת של הפנים שלנו, התרגל אליה במשך שנים והפך אותה לנקודת הייחוס שלפיה הוא שופט כל שינוי.

ד״ר מימי ארנרייך, מומחית בכירורגיה כללית ומובילת דעה בינלאומית בתחום הרפואה האסתטית, מסבירה כי המוח אינו מעריך את המראה באופן אבסולוטי, אלא ביחס לנקודת ייחוס פנימית: איך אנחנו רגילות לראות את עצמנו ומה מבחינתנו נחשב ״נורמלי״.

״כשמשנים אזור אחד, נקודת הייחוס משתנה והשיפור הופך ל'נורמלי החדש'״, היא אומרת. ״מכאן נוצרת זליגה תפיסתית. שינוי מקומי יכול לגרום לכל הפנים להיתפס כיפות והרמוניות יותר, אבל גם להפך. ברגע שהסרנו את מה שהיה הכי בולט ומפריע, הקשב עובר לאזור הבא, שהיה שם כל הזמן אך קודם נתפס כמשני״.

במילים אחרות, טיפול בשפתיים, בסנטר או בלחיים אינו משנה רק את אותו איבר. לפעמים הוא משנה את נקודת המבט שממנה אנחנו רואות את כל הפנים.

כשהשיפור הופך ל״נורמלי החדש״

בעולם האסתטיקה מתייחסים לתהליך הזה בין היתר באמצעות המושג Perception Drift, זליגה תפיסתית. אחרי שמתרגלים לשינוי, נקודת הייחוס זזה איתו.

השפתיים שנראו מלאות מאוד בשבוע הראשון הופכות בתוך כמה חודשים לשפתיים הרגילות שלנו. סנטר שתוקן מפסיק להיתפס כשינוי והופך פשוט לפנים. אצל רוב המטופלות זהו תהליך טבעי לחלוטין של הסתגלות.

אבל לא תמיד הסיפור נגמר שם. לפעמים, אחרי שהאזור שהפריע ביותר תוקן, העין מתפנה לראות את האזור הבא. פתאום קו הלסת מפריע. אחריו הלחיים. אחר כך הרקות.

אין בכך בהכרח שום פתולוגיה. השאלה היא עד כמה המחשבה על האזור החדש תופסת מקום, כמה קשה להרגיע אותה והאם התחושה היא רצון סביר לשיפור נוסף או צורך הולך וגובר להגיע לתוצאה שאולי אינה קיימת במציאות.

מחקר שפורסם במאי 2026 ב־European Journal of Plastic Surgery מציע בדיוק בגלל זה להתרחק מהחלוקה הפשוטה ל״יש BDD״ ו״אין BDD״. החוקרים מציעים מודל בשם Body Image Concern Spectrum – BICS, שמתייחס לדאגה סביב המראה כספקטרום: מדאגה רגילה וגמישה, דרך עיסוק משמעותי יותר במראה שאינו עומד בהכרח בקריטריונים של הפרעה פסיכיאטרית, ועד למצוקה קשה ו־BDD. החוקרים מדגישים כי המודל עדיין רעיוני ודורש ולידציה, אך הוא מציף את אותו ״אמצע חסר״ שהרפואה האסתטית פוגשת מדי יום.

וזו הבחנה חשובה: לא כל מי שרוצה עוד טיפול סובלת מהפרעה, ולא כל מי שנבהלת מהפנים שלה יומיים אחרי הזרקה נמצאת בדיכאון.

כשהתוצאה טובה, אבל היא עדיין לא מרגישה כמו אני

ד״ר טל נחליאלי, מומחה לכירורגיה פלסטית ואסתטית, זוכר צעירה כבת 20 מנהריה שהגיעה אליו עם הוריה לניתוח אף. היא הייתה אחרי צבא, לדבריו נורמטיבית לחלוטין, ממשפחה תומכת. הניתוח הצליח והתוצאה הייתה מצוינת. גם הסביבה החמיאה.

חודש וחצי מאוחר יותר היא חזרה לביקורת ואמרה לו: ״טל, אני לא מתחברת לאף החדש שלי״.

נחליאלי שוחח איתה ועם הוריה והמליץ על טיפול פסיכולוגי, בין היתר בשל חשד ל־Body Dysmorphic Disorder – BDD. כחצי שנה לאחר מכן המשפחה חזרה אליו עם בקבוק ויסקי. הצעירה כבר אהבה את האף החדש, אבל לדבריו הודתה לו במיוחד על ההמלצה לפנות לטיפול.

סיפור אחר שלו עוסק באישה כבת 55 שעברה מתיחת פנים וגם ניתוח אף. גם כאן התוצאה הייתה טובה, וגם כאן נדרש זמן כדי שהאישה תרגיש שהאף החדש הוא באמת שלה. עשר שנים מאוחר יותר היא חזרה למרפאה לטיפול נוסף ושאלה אותו אם הוא זוכר אותה.

שני המקרים אינם זהים, וזו בדיוק הנקודה. לפעמים קיימת מצוקה שדורשת התייחסות מקצועית; לפעמים המוח פשוט צריך זמן.

האנטומיה יכולה להשתנות בתוך שעה. תפיסת העצמי, שנבנתה במשך עשרות שנים מול אלפי מבטים במראה ובתמונות, אינה מחויבת להתעדכן באותו הקצב.

ומה המחקר אומר על הזרקות?

כאן חשוב להוריד מעט את מפלס הדרמה. המחקר אינו מראה שטיפולים אסתטיים גורמים באופן גורף לדיכאון. להפך, הספרות הקיימת מצביעה ברובה על שיפור במדדים של ביטחון עצמי, תפיסה עצמית ורווחה פסיכולוגית אצל מטופלים שנבחרו היטב.

סקירה חדשה במיוחד, שפורסמה ביולי 2026 ב־JPRAS Open, בחנה 31 מחקרים שעסקו בהשפעות הנפשיות והחברתיות של הזרקות אסתטיות לפנים. היא כללה מחקרים על בוטולינום טוקסין, חומצה היאלורונית, ביוסטימולטורים, PRP, פולינוקלאוטידים/PDRN וטיפולים משולבים.

התמונה הכללית הייתה חיובית: הטיפולים נקשרו לשיפור במדדים כמו תפיסה עצמית, ביטחון, תפקוד חברתי, מצוקה הקשורה למראה ואיכות חיים. יחד עם זאת, החוקרים מדגישים שהראיות אינן אחידות, שבחלק מהמחקרים המעקב קצר ושלא מעט מהמחקרים מומנו בידי התעשייה. כלומר, אי אפשר להבטיח שטיפול אסתטי ישפר את מצבו הנפשי של אדם, אבל בהחלט אי אפשר גם לתאר את ההזרקות כגורם שמוביל באופן טיפוסי לדיכאון.

מחקר בינלאומי נוסף שפורסם השנה ובחן 15,155 מבוגרים מ־15 מדינות, כולם אנשים שעברו טיפול אסתטי בשנה האחרונה או שוקלים טיפול בשנתיים הקרובות, מצא כי עבור רבים מהם אסתטיקה קשורה לא רק למראה אלא גם לביטחון ולפער שהם חשים בין האדם שהם מרגישים שהם מבפנים לבין האופן שבו הם נראים כלפי חוץ. החוקרים מצאו גם שמערכות יחסים קרובות השפיעו על הדימוי העצמי יותר מרשתות חברתיות ונורמות חברתיות.

שינוי מבחוץ, שינוי מבפנים

החיבור הזה בין גוף, תפיסה עצמית ורווחה נפשית עומד גם במרכז עבודתה של ד״ר סבטלנה ניקסון, PhD בסוציולוגיה של הגוף, יועצת ארגונית ומומחית לניהול ופיתוח מרפאות בתחום הרפואה האסתטית.

לדבריה, במסגרת עבודת הדוקטורט שלה היא השוותה בין אנשים שעברו טיפולים אסתטיים לבין אנשים שלא עברו אותם, ובחנה כיצד הם תופסים את עצמם ומהי רמת הרווחה הנפשית שלהם. מי שעברו טיפולים דיווחו במחקרה על תפיסה עצמית פיזית וחברתית גבוהה יותר ועל רווחה נפשית גבוהה יותר.

״אנחנו רגילים לחשוב על רפואה אסתטית כמשהו שעוסק בעיקר ביופי ובמראה החיצוני״, אומרת ניקסון, ״אבל יש לזה קשר גם לאופן שבו אדם רואה את עצמו, מרגיש עם עצמו ומתנהל מול הסביבה שלו. בסופו של דבר, שינוי שאנחנו עושים מבחוץ יכול להיות קשור לשינוי הרבה יותר עמוק מבפנים. זה בדיוק המקום שבו מבחינתי אסתטיקה, גוף, רגש וחברה נפגשים״.

החיבור בין מראה, תפיסה עצמית ומעמד חברתי מופיע גם במחקרים שפרסמה ניקסון עם פרופ׳ Stefan Cojocaru ב־2024 וב־2025, שבהם הם עוסקים בגוף כפרויקט מתמשך ובאופן שבו המראה החיצוני קשור לזהות, לרווחה הנפשית ולמעמד החברתי.

ובקצה הספקטרום נמצא BDD

Body Dysmorphic Disorder – BDD היא כבר הפרעה נפשית מוגדרת. היא מתאפיינת בעיסוק משמעותי בפגם נתפס במראה, שלעיתים אינו נראה כלל לאחרים או נראה להם זניח, ובעיסוק שגורם למצוקה או לפגיעה בתפקוד.

מטא־אנליזה מ־2024 שכללה 65 מחקרים ו־17,107 מטופלים מתחומי הכירורגיה הפלסטית האסתטית והמשחזרת העריכה את שכיחות ה־BDD בכ־18.6%. קיימת שונות גדולה בין המחקרים ובין אוכלוסיות המטופלים, ולכן אי אפשר לתרגם את המספר הזה ישירות לכל מרפאה אסתטית; הוא כן מלמד שמדובר בתופעה משמעותית מספיק כדי שרופא שעוסק באסתטיקה יידע לזהות לפחות את סימני האזהרה.

למה הביקורת שאחרי חשובה כמעט כמו הטיפול

הרופא האסתטי אינו פסיכיאטר, והוא גם לא אמור לאבחן מטופלת על סמך משפט אחד. אבל האחריות שלו אינה מסתיימת ברגע שהמחט יוצאת מהעור.

דווקא שיחת הטלפון כמה ימים לאחר הטיפול, ההודעות שמגיעות למרפאה והביקורת כשהנפיחות כבר מתחילה לרדת יכולות לתת לרופא מידע שלא היה לו לפני ההזרקה.

מטופלת ששואלת ביום השני אם הנפיחות תקינה אינה דגל אדום. גם בהלה ראשונית משינוי בפנים יכולה להיות טבעית לחלוטין.

הסימנים שדורשים תשומת לב מתחילים כאשר המצוקה אינה תואמת את הממצא: כשהמטופלת מתקשה לקבל הרגעה שוב ושוב, מתמקדת במשך זמן רב באסימטריה זעירה, דורשת תיקון דחוף של תוצאה רפואית תקינה, עוברת בתדירות גבוהה בין מטפלים או מרפאות, או מגיעה במהירות עם אזור חדש ש״חייבים לתקן״.

בדיוק בשלב הזה חשוב שהרופא לא ימהר לפתור כל מצוקה באמצעות עוד חומר.

לפעמים נכון להזמין לבדיקה נוספת. לפעמים להמתין עד שהנפיחות תחלוף. לפעמים לחזור לצילומי הלפני. לפעמים פשוט לשוחח ולברר מה השתנה מבחינת המטופלת ומדוע התוצאה אינה מרגיעה אותה. ובמצבים המתאימים, נכון גם להמליץ על הערכה של איש מקצוע בתחום בריאות הנפש.

המטרה אינה להפוך כל קליניקה אסתטית למרפאה פסיכיאטרית, אלא להבין שרפואה אסתטית מטפלת באזור שיש לו קשר עמוק לזהות ולתפיסה העצמית. גם המעקב צריך לקחת את זה בחשבון.

פרק שכל מי שעוסקת או מתעניינת ברפואה אסתטית צריכה לשמוע

הדיון הזה מקבל מקום מצוין בפרק השביעי של הפודקאסט In Your Face, בהנחיית ד״ר דפנה מנספלד ולימור קרליק, שכותרתו ״כשהמראה משקר: Body Dysmorphic Disorder והגבול בין אסתטיקה לפסיכיאטריה״. בפרק מתארחת ד״ר איריס פדלון, פסיכיאטרית ובוגרת בית הספר לרפואה אסתטית.

זה מסוג הפרקים שבעיניי כל מי שעוברת טיפולים אסתטיים צריכה להקשיב להם לפחות פעם אחת, ובוודאי כל מי שמבצעת אותם.

מנספלד ופדלון אינן נשארות רק בהגדרה של BDD. הן נכנסות לחדר הטיפולים ומדברות על המקומות שבהם הדברים הופכים הרבה פחות תיאורטיים: המטופלת שעוברת מרופא לרופא מפני שאף אחד מהם עדיין לא הצליח לייצר את התוצאה שהיא רואה בדמיון; מי שאינה מסוגלת לקבל תוצאה טובה גם אחרי שהרופא מראה לה את השינוי בתמונות; הציפייה שטיפול אסתטי יפתור בעיה שאינה אסתטית; הבקשה לעוד חומר כשהפרופורציות כבר אינן מצדיקות אותו; וגם הרגע שבו רופא צריך להבין ש״לא״ איננו סירוב לתת שירות, אלא לעיתים החלטה רפואית נכונה.

חשוב לא פחות, הפרק מדבר על תפקידו של הרופא בזיהוי המוקדם. לא משום שמזריק צריך להפוך לפסיכיאטר, אלא משום שלפעמים הוא איש המקצוע הראשון שפוגש שוב ושוב את אותו דפוס. הוא רואה את המטופלת לפני הטיפול, שומע את הציפיות שלה, פוגש אותה בביקורת ורואה מה קורה כאשר התוצאה האובייקטיבית והחוויה הסובייקטיבית אינן נפגשות.

להאזנה לפרק בספוטיפיי:

בסופו של דבר, טיפולים אסתטיים יכולים לעשות בדיוק את מה שאנחנו מבקשות מהם: לתקן פרט שמטריד אותנו, לרענן, להחזיר פרופורציות ולעיתים גם לגרום לנו להרגיש טוב יותר בתוך הפנים שלנו. המחקר בהחלט נותן מקום להשפעה החיובית הזאת.

אבל הפנים אינן רק אנטומיה. הן גם זיכרון, הרגל, זהות ונקודת ייחוס שהמוח בנה במשך שנים.

לכן לפעמים המטופלת צריכה עוד טיפול. לפעמים היא פשוט צריכה עוד קצת זמן להתרגל למה שהיא רואה במראה. ולפעמים הרופא צריך לזהות שהבעיה שנמצאת מולו כבר אינה נמצאת במקום שאליו המחט יכולה להגיע.

במקרים האלה, היכולת לדעת מתי לא להזריק היא לא פחות מקצועית מהיכולת לדעת בדיוק איפה כן.

בסוף אוגוסט אירופה כבר עוברת בהדרגה אל הסתיו, אבל בישראל הקיץ עדיין רחוק מסיום. החום, הלחות והשמש ממשיכים לקבוע את שגרת האיפור, ודווקא עכשיו הופכים המרקמים הקלים, ההגנה הגבוהה והעמידות לחשובים במיוחד. Lancôme מציגה ארבעה מוצרים שמרכיבים יחד שגרת קיץ מדויקת: שפתון מטושטש, היילייטר ג'לי, ספריי מקבע ו־SPF50.

גלינה סמית

הקיץ הישראלי נמשך הרבה מעבר ללוח השנה, ולכן סוף אוגוסט אינו באמת סוף העונה. ספטמבר ואוקטובר עדיין דורשים איפור קליל, שכבות דקות ומוצרים שיודעים להתמודד עם חום ולחות בלי להכביד על העור.

ארבעת המוצרים של Lancôme מתחברים היטב לגישה הזאת. אין כאן ניסיון לבנות לוק כבד או מתוחכם מדי, אלא שילוב נכון בין צבע, זוהר, קיבוע והגנה, עם מרקמים שמתאימים במיוחד לעונה החמה.

Lip Idôle Cuddle Blur

Lip Idôle Cuddle Blur הוא שפתון קטיפתי בגימור רך ומטושטש, שמעניק לשפתיים צבע ונפח בלי קווים חדים או מראה עשוי מדי.

הפורמולה מעניקה תחושת לחות ורכות ומסייעת לטשטש את מראה הקמטוטים בשפתיים עד 12 שעות. האפליקטור הרחב מאפשר מריחה מהירה ומדויקת, והתוצאה טבעית יותר משפתון מאט קלאסי, אך עדיין מלוטשת.

זהו בדיוק סוג המוצר שעובד היטב בקיץ: נוכח, אבל לא כבד; צבעוני, אבל לא משתלט.

Juicy Tubes Highlighter

Juicy Tubes Highlighter מגיע במרקם ג'לי קליל שנמס לתוך העור ומאפשר לבנות את עוצמת ההארה בהדרגה.

הוא מתאים להנחה על עצמות הלחיים, מעל הגבות, על גשר האף או בקשת הקופידון, אך עובד היטב במיוחד כשמשתמשים בו במינון מדויק.

הזוהר שמתקבל אינו מתכתי או בולט מדי, אלא רך ושקוף יותר, כזה שמחזיר אור במקום להניח שכבת נצנוץ על העור. בקיץ הישראלי, שבו הברק הטבעי מגיע ממילא בשפע, זאת הבחנה חשובה.

Skin Idôle Makeup Magnet Setting Mist

Skin Idôle Makeup Magnet Setting Mist הוא ספריי לקיבוע האיפור, המבוסס על טכנולוגיית Makeup Magnet ונועד לשמור על האיפור לאורך שעות, תוך הענקת תחושת רעננות וגימור טבעי וזוהר.

משתמשים בו לאחר סיום האיפור, בריסוס ממרחק של כ־15 ס"מ.

בקיץ המקומי, ספריי מקבע הוא אחד המוצרים הפרקטיים ביותר בשגרת האיפור. הוא אינו יכול לבטל חום או לחות, אבל הוא בהחלט יכול לסייע לאיפור להישאר יציב יותר לאורך היום ולהפחית את הצורך בתיקונים חוזרים.

UV Expert Supra Screen SPF50

UV Expert Supra Screen SPF50 הוא תכשיר ההגנה של המותג במרקם סרום קליל, המעניק הגנה מפני קרני UVA ו־UVB ומשלב ניאצינמיד, ויטמין E ורכיבי טיפוח נוספים.

הפורמולה נספגת במהירות, אינה מותירה סימנים לבנים ואינה מכבידה על העור, ולכן משתלבת היטב גם מתחת לאיפור.

מבין ארבעת המוצרים, זהו כמובן השלב החשוב ביותר בשגרת הקיץ. SPF גבוה הוא חלק קבוע מהטיפוח בישראל, והיתרון כאן הוא במרקם שמאפשר לשלב הגנה ואיפור בלי ליצור תחושה של שכבות כבדות.

קיץ בארבעה שלבים

החיבור בין ארבעת המוצרים פשוט ומדויק: הגנה, צבע, אור וקיבוע.

Lip Idôle Cuddle Blur מעניק לשפתיים גוון רך ומטושטש, Juicy Tubes Highlighter מוסיף זוהר עדין, Skin Idôle Makeup Magnet Setting Mist מסייע לשמור על האיפור לאורך היום, ו־UV Expert Supra Screen SPF50 מספק את שכבת ההגנה שעליה הכול מתחיל.

זו שגרת קיץ מצומצמת יחסית, אך שלמה, ובעיקר מתאימה מאוד למציאות הישראלית, שבה סוף אוגוסט הוא עדיין קיץ לכל דבר, וסביר שגם יישאר כזה עוד לא מעט זמן.

ניתן להשיג באתר לנקום https://www.lancome.co.il/, ובנקודות המכירה של לנקום ברשתות סופר-פארם, be פארם, המשביר לצרכן, ניו-פארם ואפריל ובפרפומריות מובחרות 

גלינה סמית

אני בעד הזרקות. באמת בעד. בפניי אפשר למצוא מלאי מרשים למדי של הישגי הרפואה האסתטית המודרנית: בוטוקס, חומצה היאלורונית, ויטמינים, סידן, ואפילו אותו חומר שזכה לשם המעט מופרך "זרע סלמון", כי כנראה בשלב מסוים החלטנו שאם כבר מזדקנים, לפחות נעשה את זה עם תפריט רכיבים שנשמע כמו ארוחת טעימות במסעדה סקנדינבית.

אני לא מתביישת בזה, לא מסתירה את זה ולא עומדת להעמיד פנים שהמצח שלי פשוט קם בוקר אחד והחליט מרצונו החופשי להפסיק לזוז. גם את השפתיים אני עושה אחת לכמה שנים, במינון שנועד בעיקר להחזיר קצת ממה שהגיל, הסיגריות והחיים לקחו, להחליק את הקמטוטים הקטנים סביב הפה ולשמור על קו שנראה חי ולא מיובש. אני לא מחפשת פה חדש. יש לי אחד, תודה, ואני אפילו די מחבבת אותו.

וזו בדיוק הנקודה.
כי בשלב כלשהו בשנים האחרונות, הזרקת שפתיים הפסיקה אצל חלק מהנשים להיות טיפול אסתטי והפכה לז'אנר. לא עוד התאמה לפנים, לא פרופורציות, לא מבנה עצם, לא גיל, לא אופי, לא חיוך. ז'אנר. פה אחד, שחוזר על עצמו שוב ושוב, עם שינויים קלים בלבד, כאילו מישהו הזמין פס ייצור של נשיות מינית מוגברת ושכח ללחוץ על כפתור הגיוון.

יש Russian Lips, Doll Lips, Bratz Lips, Keyhole Pout ועוד עשרות שמות שנשמעים כמו שילוב בין תפריט קוקטיילים, קטגוריות באתר פורנו ומצגת הדרכה בכנס לרפואה אסתטית. השמות משתנים, העיקרון די קבוע: יותר נפח במרכז, יותר הרמה, יותר קשת, יותר פיסול, יותר "סקסי", יותר "חושני", יותר פה שאמור להיראות כאילו הוא תקוע לנצח בשנייה שלפני נשיקה.

וזה יכול להיות יפה.

באמת.

על אישה אחת.

אולי שתיים.

בפעם המאתיים זה כבר לא חושני. זה פס ייצור.

אתמול הייתי באירוע של מפורסם חמוד שפתח מספרה, ועל המספרה עוד נדבר כי היא ראויה לכתבה נפרדת. היה קוד לבוש, ולכן מלכתחילה היה משהו מעט אחיד בחדר, אבל מהר מאוד הבנתי שהבגדים הם דווקא החלק שבו נשמרה אינדיבידואליות מסוימת.
הפה היה אחיד לחלוטין.

משפיעניות, טאלנטיות, יוצאות ריאליטי, נשים צעירות, נשים פחות צעירות, בלונדיניות, ברונטיות, גבוהות, נמוכות, חלקן יפהפיות במובן הלא הוגן של המילה, ולכל אחת פנים אחרות לחלוטין. עצמות לחיים אחרות, אף אחר, סנטר אחר, עיניים אחרות, חיוך אחר.
ומתחת לכל זה, אותו פה.

אותה שפה עליונה מורמת, אותו נפח מרוכז במרכז, אותו Keyhole קטן בין השפתיים, אותה פתיחה מחושבת שנועדה להיראות כביכול מקרית, אותו מראה של פה שנתפס בשנייה אינטימית במיוחד ומעולם לא קיבל הוראה לחזור למצב מנוחה.
מאתיים נשים, פה אחד.

בשלב מסוים כבר לא ידעתי אם אני באירוע השקה או באודישן קולקטיבי לקלוז־אפ אירוטי. לכל מקום שהסתכלתי אליו חיכו לי אותן שפתיים, מעט פעורות, מעט רטובות, מעט נפוחות, מאוד מודעות לעצמן, כאילו כל הפנים נבנו כדי לשמש להן תפאורה.
וזה המקום שבו האסתטיקה מתחילה בעיניי לאבד את העלילה.

כי חושניות איננה איבר מנופח. סקס אפיל אינו מיליליטר וחצי של חומר. ופה שנמצא באופן קבוע בתנוחה שמנסה לשדר "הרגע קרה כאן משהו שאסור היה לכם לראות" מפסיק די מהר להיות פרובוקטיבי והופך פשוט לצפוי.

יש משהו כמעט פורנוגרפי באובססיה הזאת, ולא בגלל מיניות, שאני דווקא מחבבת מאוד, אלא בגלל ההגזמה. פורנוגרפיה הרי אינה ידועה בניואנסים שלה. הכול גדול יותר, פתוח יותר, ברור יותר, מועצם יותר, עד שאין לצופה שום צורך לדמיין דבר. וכך גם השפתיים החדשות: הן כבר לא מרמזות. הן מודיעות.

אני חושנית. (בקול רם)
שוב.
ושוב.
ושוב.
עד שכל החושניות נעלמת.

וזה מצחיק במיוחד מפני שאנחנו חיות בתקופה שבה הרפואה האסתטית מעולם לא הייתה מתוחכמת יותר. יש לנו חומרים טובים יותר, טכניקות מדויקות יותר, הבנה עמוקה יותר של אנטומיה ויכולת לבצע שינויים זעירים שיכולים להפוך פנים לעייפות לפחות עייפות, פנים שאיבדו נפח לרכות יותר ופנים לא סימטריות למאוזנות יותר, בלי שאף אדם ברחוב אמור לדעת מה בדיוק נעשה.
ובמקום לנצל את כל היכולת הזאת כדי לייצר התאמה אישית, אנחנו עומדות בתור כדי לקבל את אותו פה מטיקטוק.
זו בעיניי החמצה כמעט מעליבה.

כי רופא או מזריק טוב לא אמור להיות טכנאי שמעתיק תמונת רפרנס. הוא אמור להסתכל על הפנים שמולו ולהגיד לפעמים את המילה הכי חשובה ברפואה אסתטית: לא.
לא, השפתיים האלה לא מתאימות לך.
לא, את לא צריכה עוד חומר.
לא, קשת קופידון שנראית נהדר על מישהי עם פנים בצורת לב לא בהכרח תיראה טוב עלייך.
ולפעמים אפילו: את יודעת מה? השפתיים שלך בסדר גמור.
אני יודעת, מחשבה רדיקלית.

יש גם משהו עצוב באופן שבו עולם שמדבר ללא הפסקה על אינדיבידואליות הצליח להמציא מדים חדשים לנשים. פעם כולן רצו אותו תיק, אחר כך אותן גבות, אחר כך אותו אף, ועכשיו נדמה שהגענו לשלב שבו אנחנו חולקות גם אותה אנטומיה של הפה.

והאבסורד הגדול ביותר הוא שהנשים האלה אינן חסרות יופי. להפך. רבות מהן נכנסו לחדר כשהן יפות להפליא, ואז השקיעו סכומים לא מבוטלים כדי למחוק דווקא את הדבר שהיה קשה ביותר לקנות: ייחוד.

אני לא רוצה עולם בלי בוטוקס, בלי חומצה ובלי רפואה אסתטית. חלילה. זה נשמע לי כמו מקום מדכא למדי, ואני כנראה לא מתכוונת לגור בו.
אני רוצה עולם שבו אנחנו משתמשות בכל אלה בחוכמה.

עולם שבו שפתיים יכולות להיות דקות, מלאות, עקומות, רחבות, עם קשת חדה או כמעט בלי קשת, ושבו לא כל אישה צריכה להיראות כאילו רגע קודם נשכה את השפה בשביל המצלמה ונשארה שם לצמיתות.
אסתטיקה טובה אמורה לגרום לי לחשוב שאת נראית נהדר.
אסתטיקה גרועה גורמת לי לזהות את שם הטכניקה מהצד השני של החדר.

ואם כבר הגעתי למצב שבו באירוע של מאתיים נשים אני יכולה לזהות את ה־Keyhole Pout עוד לפני שאני מזהה את האישה שמחוברת אליו, אולי הגיע הזמן להודות שהטרנד קצת יצא משליטה.

תזריקו. תפסלו. תחליקו. תרימו. תעשו מה שעושה לכן טוב.

אבל למען השם, תשאירו משהו מהפנים שלכן.

נ.ב. תודה ענקית לד"ר יגאל כץ על העזרה, הדיוק והסבלנות בפענוח מילון המושגים של עולם השפתיים.

במשך עשרות שנים נקראה התסמונת PCOS תסמונת השחלות הפוליציסטיות, למרות שמומחים טוענים שכמעט הכול בשם הזה מטעה. עכשיו, אחרי יותר מעשור של מאבק רפואי ובינלאומי, היא מקבלת שם חדש –  PMOS. 
המטרה: לשנות את הדרך שבה רופאים ונשים מבינים את המחלה.

מאת ד"ר גלינה שנקרמן, מומחית לאנדוקרינולוגיה ורפואה פנימית

לפני כמעט מאה שנה, רופאים שניתחו אישה שסבלה מחוסר פוריות ורמות גבוהות של הורמונים גבריים, הבחינו במבנים קטנים על השחלות שלה, שנראו כמו ציסטות. כך נולד השם “תסמונת השחלות הפוליציסטיות PCOS .

אבל היום, מומחים כבר יודעים שהשם הזה לא באמת מתאר את המחלה. למעשה, אותן ציסטות אינן ציסטות כלל, אלא זקיקים שלא התפתחו כראוי בעקבות הפרעה הורמונלית רחבה הרבה יותר.

כעת, אחרי שנים של מחקר ולחץ מצד רופאים ומטופלות ברחבי העולם, התסמונת מחליפה רשמית שם ל־PMOS תסמונת שחלתית מטבולית רב־הורמונלית/רב-אנדוקריני או פוליאנדוקריני  (Polyendocrine Metabolic Ovarian Syndrome).

שינוי השם פורסם בכתב העת הרפואי The Lancet  והוצג השבוע בכנס האירופי לאנדוקרינולוגיה שנערך ב־Prague לאחר 14 שנות עבודה משותפת של ארגונים רפואיים וקבוצות מטופלות משש יבשות ברחבי העולם.

לא רק בעיה בשחלות

לפי מומחים, ההתמקדות בשחלות גרמה במשך שנים לפספוס של התמונה הגדולה.

למרות שהמחלה מזוהה בעיקר עם בעיות פוריות, מחקרים מצאו, כי נשים עם PMOS נמצאות בסיכון גבוה משמעותית לסוכרת סוג 2, מחלות לב, הפרעות מטבוליות ובעיות עור. הזקיקים שראו הרופאים לפני עשרות שנים לא היו באמת ציסטות. מדובר בביציות(זקיקים) שהתפתחותן לביציות נעצרה בגלל ההפרעה ההורמונלית הרחבה יותר.

מבנה השחלה בתסמונת השחלות הפוליציסטיות 

אצל נשים ללא התסמונת, מדי חודש מתחילים להתפתח בשחלה כמה זקיקים, כאשר בדרך כלל אחד מהם מבשיל, משחרר ביצית ומוביל לביוץ. לעומת זאת, אצל נשים עם תסמונת השחלות הפוליציסטיות (PCOS/PMOS), הזקיקים הקטנים לעיתים אינם מגיעים להבשלה מלאה — ולכן הביוץ לא מתרחש. כתוצאה מכך, עבור חלק מהנשים הכניסה להיריון עשויה להיות מורכבת יותר.
בתסמונת השחלות הפוליציסטיות, השחלות נוטות להיות מעט מוגדלות ובעלות מראה אופייני המזכיר “שרשרת פנינים”. המראה הזה נוצר בעקבות הצטברות של יותר מ־20 זקיקים קטנים ולא מפותחים — שקיקים זעירים מלאי נוזל — המצטברים סמוך לדופן החיצונית של השחלה, במקום להמשיך להבשיל ולשחרר ביצית.

נשים סוף־סוף מרגישות שמקשיבים להן

אחת הטענות המרכזיות של התומכים בשינוי השם היא שהבלבול סביב המונח "ציסטות" פגע במשך שנים באבחון ובטיפול בנשים.

רבות מהמטופלות כלל לא הבינו שמדובר בהפרעה הורמונלית מערכתית, וגם בקרב אנשי מקצוע נותרה לעיתים תפיסה שגויה שהמחלה קשורה רק לשחלות.

כך עשוי להשתנות הטיפול

לדברי מומחים, שינוי השם אינו סמלי בלבד, אלא עשוי להשפיע בפועל על הדרך שבה נשים יאובחנו ויטופלו.

עד היום, הטיפול התמקד בעיקר בפוריות ובמחזור החודשי, בעוד שההיבטים המטבוליים של התסמונת, כמו עמידות לאינסולין, השמנה וסיכון למחלות לב, קיבלו פחות תשומת לב.

המומחים מעריכים כי ההכרה ב־PMOS כהפרעה מטבולית עשויה לפתוח את הדלת לטיפולים חדשים, כולל תרופות מתקדמות לירידה במשקל ואיזון מטבולי.

איך מאבחנים  ?PMOS

לפי הקריטריונים המעודכנים, האבחנה נקבעת כאשר מתקיימים שניים מתוך שלושה תנאים:

• עודף הורמונים אנדרוגניים ("הורמונים גבריים")
• מחזור לא סדיר
• רמות גבוהות של הורמון AMH בדם או מראה אופייני של זקיקים בשחלות באולטרסאונד

לדברי המומחים, אצל כ־60% מהנשים כלל אין צורך לבצע בדיקת אולטרסאונד כדי לאבחן את התסמונת.

השינוי הרשמי ייכנס ב־2028

לפי התוכנית, במהלך שלוש השנים הקרובות השם החדש ייכנס בהדרגה לשימוש בקהילה המדעית והרפואית, עד להחלפה רשמית של המונח PCOS ב־PMOS  בסיווג הבינלאומי של מחלות בשנת 2028.

עם זאת, המובילים את המהלך כבר נערכים גם לביקורת, בעיקר מצד גופים, מותגים ומשפיענים שבנו לאורך השנים קהילות ותכנים סביב המותג  .PCOS 

השורה התחתונה

מאחורי שינוי השם מסתתר ניסיון עמוק יותר: לגרום לנשים לקבל אבחון מדויק יותר, טיפול רחב יותר — ובעיקר תחושה שהמערכת הרפואית סוף־סוף מבינה את מה שהן חוות במשך שנים.

ד"ר גלינה שנקרמן הינה מומחית לאנדוקרינולוגיה ורפואה פנימית ומנהלת רפואית בMEDBALANCE-, מרכז לטיפול במחלות מטבוליות  https://www.medbalance.co.il/

שוק מכשירי הסרת השיער הביתיים כבר מזמן אינו זקוק לעוד הבטחה לעור חלק. הוא זקוק למכשיר שעובד, רצוי בלי להפוך את חדר הרחצה לסניף של מכון אסתטיקה ■ לפני כחודש וחצי הגיע למערכת Dreame NOVA IPL החדש, וכיוון שאחרי שנים של ניסויים בתחום כבר לא נותר אצלנו הרבה שיער להקריב בשם העיתונות, העברנו אותו לנסיינית בת 17 ■ חודש וחצי מאוחר יותר, השיער לא נעלם מן העולם, תודה לאל, אבל בכמה אזורים הוא בהחלט התחיל להבין שאינו רצוי.

גלינה סמית

שוק מכשירי ה־IPL הביתיים הוא מסוג הקטגוריות שבהן נדמה שכבר ראינו הכול. יש מכשירים טובים, יש מצוינים, יש כאלה שהפכו בצדק לפריטי חובה בחדר הרחצה, ויש גם לא מעט קופסאות מרשימות שמבטיחות את הירח ומספקות, במקרה הטוב, נורת פלאש יקרה מאוד.

לכן, כאשר Dreame NOVA IPL הגיע אלינו לפני כחודש וחצי, לא בדיוק נפלנו מהכיסא. Dreame אמנם יודעת לקחת טכנולוגיה ביתית, להלביש אותה היטב ולהפוך אותה למוצר שמעורר חשק עוד לפני שלחצנו על כפתור ההפעלה, אבל בתחום הסרת השיער אנחנו כבר קהל מעט קשה לריגוש.
וחוץ מזה, אם להודות באמת, כבר לא נשאר לנו הרבה שיער להסיר.
הפתרון נמצא בדור הצעיר.

את המכשיר העברנו לנסיינית מערכת בת 17, בעלת עור בהיר יחסית ושיער כהה יותר, וביקשנו ממנה לעשות דבר פשוט למדי: להשתמש בו לאורך זמן ולספר לנו מה באמת קרה. בלי נאום שיווקי, בלי התלהבות מנומסת רק מפני שמישהו שלח מוצר, ובלי להכריז אחרי שלושה טיפולים שהיא נפרדה לנצח מעולם השיער האנושי.

לא 96%, אבל בהחלט שינוי

הנתון הבולט ביותר שמלווה את NOVA IPL הוא הבטחה להפחתה של עד 96% בצמיחת השיער בתוך שבועיים. בתנאים ביתיים, כמובן, קשה מאוד לתרגם תוצאה לאחוז מדויק, ולכן העדפנו להסתכל פחות על המתמטיקה ויותר על מה שקורה בפועל.

המכשיר נבדק במשך כחודש וחצי על ידי נסיינית בת 17, בעלת עור בהיר יחסית ושיער כהה מספיק כדי להתאים היטב לטכנולוגיית IPL. אחרי שבועיים השיער לא נעלם, וגם בתום חודש וחצי לא מדובר בהיעלמות מוחלטת, אבל השינוי היה ברור מאוד: באזור בתי השחי כמעט שלא נשאר שיער, והצמיחה החוזרת הייתה דלילה, עדינה וזניחה משמעותית לעומת נקודת ההתחלה. באזורים אחרים נרשמה האטה ברורה בקצב הצמיחה והפחתה בכמות השיער, אם כי שם עדיין נדרש להמשיך בסדרת הטיפולים.

כלומר, את ה־96% המדויקים אין לנו דרך למדוד בבית, אבל במקרה הזה גם אין צורך להיאחז במספר כדי לזהות את התוצאה: אחרי חודש וחצי יש פחות שיער, הוא חוזר לאט יותר, ובאזורים מסוימים הוא כמעט נעלם. זה אולי פחות סקסי מנתון של 96%, אבל הרבה יותר מעניין כשזה קורה על העור שלך.

ואז הגיעה נקודה שלא הופיעה בבריף

דווקא התובנה המעניינת ביותר מהבדיקה לא הייתה טכנולוגית. היא הייתה אנושית.
הנסיינית שלנו סיפרה שבאזור הביקיני היא מעולם לא הייתה מוכנה לעבור טיפול במכון. לא כי יש לה עמדה עקרונית נגד קוסמטיקאיות, לא כי היא חוששת מהטכנולוגיה, אלא מסיבה הרבה יותר פשוטה: היא בת 17, והיא מתביישת. בבית המבוכה נעלמת.

אין חדר טיפולים, אין צורך להתפשט בפני אדם זר, אין תיאום תורים ואין שיחת חולין בזמן שמטפלים באזור שבו מרביתנו מעדיפות, ובצדק מסוים, לצמצם את מספר המשתתפים.

וכאן התברר יתרון של מכשיר IPL ביתי שקשה לכמת באחוזים: השליטה נשארת אצל המשתמשת.

אפשר לבצע את הטיפול בזמן שנוח, בקצב שנוח, ובפרטיות מוחלטת. למי שמרגישה בנוח בקליניקה זה אולי פרט שולי. למי שלא, הוא עשוי להיות הסיבה המרכזית לרכוש מכשיר כזה מלכתחילה.

Dreame, כצפוי, לא הסתפקה בכפתור אחד

מבחינה טכנולוגית, NOVA IPL מגיע עם ארסנל נדיב למדי. מערכת Adaptizone מיועדת להתאים את הטיפול לאזורים שונים בגוף, ולצדה שמונה מצבי טיפול ושמונה רמות עוצמה, כך שגם מי שאוהבת לבחור בעצמה וגם מי שמעדיפה שהמכשיר יעשה עבורה חלק מהחשיבה אמורה למצוא כאן את מקומה.

יש גם מנורה כפולה, שנועדה לספק טיפול עוצמתי ומהיר יותר, ומערכת קירור שהיא כנראה אחת התכונות החשובות במוצר הזה.

IPL אינו טיפול שאמור להיות אירוע גבורה, ובכל זאת מכשירים מסוימים יודעים להזכיר לנו היטב שחום ועור אינם תמיד הזוג המוצלח ביותר. כאן תחושת הקור מפחיתה באופן ניכר את החום בזמן ההבזק, והנסיינית שלנו תיארה את הטיפול כנוח גם באזורים רגישים.

זה נשמע כמו פרט טכני קטן, אבל במכשיר שאמור לשמש לאורך שבועות וחודשים, נוחות אינה בונוס. היא ההבדל בין מוצר שממשיכים להשתמש בו לבין מוצר שעובר, חגיגי ונקי, לחלק האחורי של הארון.

עשר דקות, פחות או יותר, והחיים ממשיכים

החברה מדברת על טיפול גוף מלא בכעשר דקות. אנחנו, כהרגלנו, מתייחסות למספרים עגולים בזהירות המתבקשת, משום שזמן הטיפול תלוי במספר האזורים, בקצב העבודה ובמידת הסבלנות של המשתמשת. ובכל זאת, המכשיר מהיר.

הנסיינית דיווחה שאחרי תקופת הסתגלות קצרה העבודה איתו נעשתה אינטואיטיבית, והטיפול לא הפך למשימה שיש להיערך אליה נפשית או לפנות עבורה ערב שלם.וזה חשוב יותר מעוד נתון נוצץ במפרט.

מכשיר טיפוח ביתי יכול להיות מבריק מבחינה הנדסית, אבל אם השימוש בו מסורבל, ארוך או דורש יותר מדי התעסקות, הוא יזכה במהרה לאותו גורל מפואר של מסכות LED זולות, מכשירי עיסוי לפנים ומסלסלי שיער שאיש לא הצליח להבין כיצד מפעילים.
NOVA IPL, לפחות במקרה שלנו, נשאר בשימוש.

בשורה תחתונה, אחרי חודש וחצי אי אפשר לומר שה־Dreame NOVA IPL העלים כל שערה מגופה של הנסיינית שלנו, וגם אין צורך להעמיד פנים שכן. אפשר לומר משהו צנוע יותר, ובעינינו גם משמעותי יותר: הוא יצר שינוי ברור.

בתי השחי כמעט חלקים לחלוטין, הצמיחה באזורים נוספים פחתה, הטיפול נוח, הקירור עושה עבודה טובה, והאפשרות לבצע את הכול בבית התגלתה כיתרון גדול בהרבה מכפי שציפינו.

האם מדובר במהפכה בתחום הסרת השיער? המילה "מהפכה" סבלה בשנים האחרונות משימוש יתר, ואנחנו מעדיפות לשמור אותה לאירועים היסטוריים כמו מכשיר שיחליף לנו לגמרי בוטוקס, חומצה היאלרונית וזרע סולומון.

אבל זהו מכשיר מוצלח, מתוכנן היטב ונוח מאוד לשימוש, שבמבחן החשוב ביותר עבר אצלנו בהצלחה: גם אחרי שסיימנו לבדוק אותו, הנסיינית לא החזירה אותו למערכת.

ואנחנו, מתוך נדיבות עיתונאית יוצאת דופן, החלטנו לא לבקש.

Dreame NOVA IPL
מחיר השקה: 1,490 שקל
זמין באתר Dreame ישראל ובחנויות המותג.

נינג'ה מציינת עשור בישראל, וזה זמן סביר לבדוק מה נשאר אחרי שההתלהבות מהכפתורים, הלהבים וההבטחות נרגעה מעט ■ מתוך קטלוג שהתרחב בשנים האחרונות כמעט לכל פינה בבית, בחרנו חמישה מוצרים שמצליחים לעשות דבר נדיר למדי בעולם מוצרי החשמל ולא רק: להישאר שימושיים גם אחרי שהקרטון נזרק והסטורי נעלם ■ לרגל חגיגות העשור, מוצרי Ninja ו־Shark נמכרים ב־15% הנחה עד 15 בספטמבר.

גלינה סמית

לפני עשר שנים הגיעה נינג'ה לישראל עם שייקר אישי. מוצר אחד, קטגוריה אחת ומעט מאוד דרמה. עשור לאחר מכן היא כבר נמצאת במטבחים, במרפסות, בחדרי הרחצה, בארונות הניקיון, ובחלק מהמקרים גם עמוק בתוך הזהות הקולינרית של בעליהם.
זה כשלעצמו הישג לא מבוטל.

שוק מוצרי החשמל הביתיים בנוי במידה רבה על ההנחה שאנחנו סובלים ממחסור כרוני בפתרונות. חסר לנו מכשיר שיחתוך, מכשיר שיטחן, מכשיר שיקציף, מכשיר שיקפיא, מכשיר שיצלה, ובאופן כמעט בלתי נמנע גם מכשיר שיחסוך מאיתנו את הצורך להשתמש במכשיר הקודם שקנינו לפני שנתיים. מטבחים מודרניים הפכו למחסנים קטנים של שאיפות קולינריות, חלקן עדיין עטופות בניילון.

דווקא על הרקע הזה, ההצלחה של Ninja מעניינת יותר ממספרי המכירות. המותג הצליח להפוך חלק ממוצריו מכלים שעושים רושם לכלים שבאמת משתמשים בהם. וזה הבדל מהותי.

לרגל עשור לפעילות בישראל מעניקה שריג אלקטריק, היבואנית הרשמית של SharkNinja, הנחה של 15% על מוצרי שני המותגים. אפשר כמובן לנצל יום הולדת כדי לקנות כל דבר, אבל אם כבר מפנים מקום בבית, אלה חמשת המוצרים שהייתי מתחילה מהם.

טאבון NINJA WOODFIRE: למי שכבר הבין שפיצה אינה ארוחת ילדים

טאבון ביתי הוא אחד מאותם מוצרים שהתחילו כתחביב של אנשים שמדברים על הידרציה של בצק במהלך ארוחת ערב, ובתוך זמן קצר הגיעו כמעט לכל מרפסת שנייה בישראל.

ה־Woodfire מעניין משום שהוא אינו מנסה להיות רק מכונת פיצה יקרה עם יחסי ציבור טובים. הוא מגיע לטמפרטורה של 370 מעלות, מסוגל לאפות פיצה בתוך כ־2.5 דקות ומציע גם צלייה, עישון, אפייה, ייבוש והשחמה. במילים אחרות, הוא מבין משהו בסיסי למדי: אם כבר הקדשנו חלק יקר מהמרפסת למכשיר, מוטב שיעשה יותר מדבר אחד.

טכנולוגיית Woodfire מוסיפה ארומת עישון באמצעות פלט עץ אמיתי, והמכשיר מגיע עם אבן שמוט, מגש יצוק, רשת צלייה, מרדה וכיסוי. לא בדיוק מינימליזם סקנדינבי, אבל לפחות כל האביזרים פועלים למען אותה מטרה.

זה מוצר לאנשים שמארחים הרבה, מבשלים בחוץ ואוהבים שהאוכל נראה כאילו הושקע בו מאמץ גדול יותר מזה שהושקע בפועל. אני רואה בזה יתרון.

מחיר במבצע: 1,522 שקל במקום 1,790 שקל.

NINJA StaySharp: הרכישה הכי פחות סקסית והכי חכמה ברשימה

מעטים הדברים שמסגירים מטבח לא מתפקד מהר יותר מסכין קהה. אפשר להחזיק מקרר בשווי שכר דירה, מכונת קפה איטלקית עם אופי של טנור וטוסטר שעולה כמו סוף שבוע באתונה, אבל אם העגבנייה נמחצת בדרך לקרש החיתוך, משהו במערכת קרס.

סט StaySharp כולל חמש סכינים, מספריים ומשחיז ייעודי. הלהבים עשויים פלדת אל־חלד גרמנית, והמערכת נועדה לאפשר השחזה פשוטה בלי להפוך את בעליה לאדם שמתחיל לצפות בסרטוני יוטיוב על זוויות השחזה ביפנית.

דווקא משום שאין כאן מסך, אפליקציה או תוכנית בשם SmartChef Ultra Max, מדובר באחד המוצרים המשכנעים יותר של נינג'ה. סכין טובה אינה גאדג'ט. היא כלי עבודה, וכשהיא נשארת חדה, היא גם חוסכת חלק ניכר מהקללות סביב ארוחת הערב.

מחיר במבצע: 849 שקל במקום 999 שקל.

Shark Beauty CryoGlow: כשחברת שואבי אבק נכנסת לחדר הרחצה ומפתיעה

אם לפני כמה שנים מישהו היה אומר שחברת Shark תהפוך לשחקנית רצינית בתחום הביוטי, סביר להניח שהיינו מניחים שמדובר בתקלה בתרגום.
ובכל זאת, CryoGlow היא אחת הכניסות המעניינות יותר של Shark לתחום.

המסכה מצוידת ב־480 נורות LED ומשלבת אור אדום, כחול ואינפרה־אדום, עם תוכניות המיועדות בין היתר לאקנה, למראה קמטים ולאזור שמתחת לעיניים. היא פותחה בשיתוף דרמטולוגים, נבדקה במחקרים קליניים ומחזיקה באישורי ה־FDA, משרד הבריאות ומכון התקנים הישראלי.

בקטגוריה שבה לא מעט מוצרים נראים כאילו עוצבו בעיקר כדי להצטלם היטב בחושך, זה פרט חשוב.

האם מסכת LED תחליף רופא עור, שינה טובה, SPF וגנטיקה מוצלחת? לצערנו, המדע עדיין לא התרשם מספיק מאינסטגרם כדי לאפשר זאת. אבל כמכשיר ביתי המבוסס על טכנולוגיה מוכרת ודורש שימוש עקבי, היא בהחלט אחת האפשרויות הרציניות יותר בקטגוריה.

מחיר במבצע: 1,352 שקל במקום 1,590 שקל.

Ninja PossiblePan: לפעמים החדשנות המוצלחת ביותר היא פשוט מחבת שעושה יותר

מבין כל המוצרים ברשימה, ה־PossiblePan היא כנראה זו שדורשת הכי מעט שכנוע.
נפח של 3.8 ליטר, התאמה לכל סוגי הכיריים, כולל אינדוקציה, אפשרות להכניס לתנור עד 260 מעלות וציפוי NeverStick שנועד לעמוד בפני שחיקה ולהפחית הידבקות. לצדה מגיעות מסננת שמשמשת גם כסלסלת אידוי, מכסה זכוכית ומרית שמתחברת לידית המכסה.
וזהו, פחות או יותר.

דווקא בעולם שבו לכל פעולה במטבח מנסים להצמיד כלי ייעודי, יש משהו כמעט מתריס במחבת שמציעה לצרוב, לטגן, לאדות, להרתיח, לבשל ולאפות בלי להזעיק את שאול בן אדרת למטבח.

האם היא באמת מחליפה את כל כלי הבישול בבית? לא. אבל היא בהחלט גורמת לחלק מהם להיראות מעט פחות נחוצים.

מחיר במבצע: 560 שקל במקום 659 שקל.

מערכת המיקסר והבלנדר CI107: פתרון לאנשים שאין להם חדר נוסף למכשירי חשמל

ה־CI107 מבוסס על רעיון שכל יצרני מוצרי החשמל היו יכולים לאמץ מזמן: אולי לא צריך למכור לנו חמישה מנועים שונים.

יחידת מנוע אחת הופכת כאן לבלנדר מוט, קוצץ ומיקסר ידני. המערכת כוללת מוט נירוסטה באורך 23 ס"מ, קערת קיצוץ בנפח 500 מ"ל, חמש מהירויות ערבול, ווי הקצפה וגם ווי לישה.

זו אינה מערכת למי שאופה מדי יום שמונה קילוגרמים של בצק מחמצת ורואה במיקסר העומד בן משפחה. היא כן מתאימה מאוד למטבח רגיל, שבו מכינים מרק, קוצצים עשבי תיבול, מקציפים שמנת, לשים בצק מדי פעם ואז רוצים להחזיר הכול לארון בלי להזמין נגר.

זה מוצר חכם בעיקר מפני שהוא מבין שמקום הוא משאב. ובדירות בישראל, לעיתים מדובר במשאב יקר יותר מהמכשיר עצמו.

מחיר במבצע: 594 שקל במקום 699 שקל.

נינג'ה לא המציאה את הבלנדר, את הטאבון, את הסכין או את הסיר. גם Shark לא המציאה טיפול באור.

ההצלחה שלהן נמצאת במקום פחות רומנטי והרבה יותר חשוב: הן לקחו קטגוריות קיימות, זיהו היטב מה מעצבן אותנו בהן, ובמקרים המוצלחים באמת שיפרו את חוויית השימוש במידה שמספיקה כדי שנמשיך להשתמש במוצר גם אחרי חודש ההתלהבות הראשון.
בעולם הצרכנות, זה רחוק מלהיות מובן מאליו.

אנחנו חיים בתקופה שבה קל מאוד למכור מוצר חדש, וקשה הרבה יותר לגרום לו להישאר מחוץ למגירה. עשר שנים אחרי שנינג'ה הגיעה לישראל, חלק מהמכשירים שלה עברו מזמן את שלב הגאדג'ט והפכו לחלק מהמטבח המקומי.

וזה כנראה המדד המחמיא ביותר שאפשר להעניק למותג מוצרי חשמל: לא כמה אנשים רצו אותו ביום ההשקה, אלא כמה מהם עדיין שולפים אותו מהארון ביום שלישי בערב.

מזל טוב, נינג'ה. עכשיו רק תנסו לא להמציא עוד מכשיר שנגלה, בניגוד מוחלט לרצוננו, שאנחנו צריכים.

נ.ב. כל המוצרים שמופיעים בכתבה הזאת חיים איתנו באמת, ולא רק לצורך צילום, התנסות קצרה או התרשמות ראשונית. חלקם חדשים יותר, אחרים כבר נטמעו בבית עד שקשה לזכור מתי בדיוק הגיעו. סט הסכינים והמחבת מלווים את המטבח שלנו כבר למעלה מחמש שנים, הטאבון עובד אצלנו לפחות שנתיים, וגם מערכת המיקסר והבלנדר כבר צברה כמה שנות עבודה מכובדות. מסכת ה־LED היא המצטרפת החדשה לחבורה, אבל גם היא הצליחה, בזמן קצר למדי, לכבוש את לבנו.

במילים אחרות, אלה לא מוצרים שנבחרו מתוך קטלוג. אלה מוצרים שחיים איתנו, עברו מספיק ארוחות, ניסויים, עומס ושגרה כדי שנדע בדיוק מי מהם נשאר על השיש, מי נכנס לארון ומי כבר הפך לחלק מהנוף.

במשך שנים לימדו אותנו להשקיע בפנים כאילו מדובר בנכס שדורש תחזוקה שוטפת, מחקר מקדים ותיק מוצרים מרשים במיוחד, להכיר חומצות, פפטידים, רטינול, ויטמינים ומרקמים, לשלם בשמחה על סרומים זעירים באריזות יוקרתיות ולהנהן ברצינות למשמע המילים "קוסמטיקה מקצועית", בעוד שהשיער, שעובר צבע, הבהרות, פן, מחליק, שמש, לחות וכל מה שהחיים בישראל יודעים להשליך עליו, הסתפק במשך שנים בעיקר בהבטחות לפריז פחות מורגש ולברק שנראה נהדר בפרסומת.
K18 היה בין המותגים ששינו את השיח הזה, לא באמצעות עוד שכבה שתעטוף את השערה ותגרום לה להרגיש נעימה עד החפיפה הבאה, אלא באמצעות גישה שמבקשת לעבוד על הנזק בתוך סיב השערה עצמו, וזו בדיוק הסיבה שכאשר הגיע למערכת מוצר חדש של המותג, אפילו אני, שמעדיפה חשדנות בריאה על פני התלהבות אוטומטית, הנחתי מראש שיש סיכוי לא רע שהוא יעבוד.

גלינה סמית

כאשר שליח הגיע למערכת עם מוצר חדש של K18, לא הופעלה אצלי אותה מערכת אזעקה פנימית שמתעוררת בדרך כלל בכל פעם שאני קוראת על מוצר "מהפכני", "פורץ דרך" או כזה ש"מגדיר מחדש את הקטגוריה", בעיקר משום שאחרי מספיק שנות עבודה בתחום היופי לומדים שמילים גדולות הן בדרך כלל החלק הזול ביותר בפורמולה, אבל במקרה של K18 כבר היה מאחוריו מספיק ניסיון מוצלח כדי שאוכל להרשות לעצמי להנמיך מעט את רמת הציניות.

לא משום שאני מאמינה באופן עיוור למותגים, חלילה, אלא משום שלאורך השנים K18 הצליח לבסס תפיסה מעט שונה מזו שהתרגלנו אליה בעולם השיער, תפיסה שאינה מסתפקת בלהעניק לשיער מראה חלק, רך ומבריק באמצעות שכבה קוסמטית נעימה, אלא מבקשת להתייחס לנזק שנוצר בתוך השערה עצמה, ושם, לפחות מבחינתי, מתחיל ההבדל בין מוצר שנראה טוב על המדף לבין מוצר שאני באמת חוזרת להשתמש בו.

ומה לעשות, הוא עובד.

במשך שנים התרגלנו לחלוקה מעט משונה, שלא לומר משעשעת, שבה הפנים קיבלו את כל תשומת הלב, את הקוסמטיקה המקצועית, את הסרומים היקרים, את המרכיבים הפעילים ואת הדיונים הרציניים על חדירות, ריכוזים וטכנולוגיות, בעוד שהשיער, שגם הוא עובר לא מעט התעללות בשם האסתטיקה, קיבל בעיקר מוצרי מדף עם דוגמנית בעלת שיער בלתי אפשרי והבטחה למשהו ש"נראה כמו משי".
נסו להיזכר בכמה פרסומות ראיתם לאורך השנים למוצרי שיער מקצועיים באמת, כאלה שמדברים על המבנה של השערה ולא רק על כמה היא מבריקה באור אחורי מחמיא.
אני עדיין מנסה.

ולמען הסר ספק, אין לי שום דבר נגד מוצרי מדף, להפך, יש ביניהם מוצרים מצוינים ולעיתים אפילו מבריקים, אבל בתור מי שמוכנה להשקיע בפנים בקוסמטיקה מהשורה הראשונה, להתאפר במותגי יוקרה ולבדוק היטב מה נכנס לכל צנצנת שאני פותחת, בשלב מסוים מתבקשת השאלה למה בדיוק השיער שלי אמור לקבל יחס פחות רציני.

אז קבלו את רשימת K18 שלי, לא משום שכל מוצר שעליו מודפס הלוגו של המותג נכנס אוטומטית לפנתיאון, אלא משום שהמוצרים הבאים הצליחו לעבור את המבחן היחיד שבאמת מעניין אותי: הם נשארו בשימוש גם הרבה אחרי שהצילום הסתיים, יחסי הציבור סימנו וי והכתבה כבר הייתה יכולה להישלח לעריכה.

הכוכב החדש: AstroLift

מוצרי נפח הם קטגוריה שאני ניגשת אליה בזהירות, בעיקר משום שההיסטוריה מלאה במוצרים שהצליחו אמנם להרים את השורש, אבל יחד איתו גם את מפלס העצבים, והשאירו אחריהם שיער קשיח, דביק, מחוספס או כזה שנראה כאילו מישהו בנה סביבו פיגומים בתקווה שאיש לא ישים לב.

AstroLift נכנס בדיוק לנקודה הזאת ומנסה לעשות משהו מעט יותר אלגנטי, כלומר להעניק לשיער גוף, קפיציות ותנועה מבלי להפוך את כל העסק לפרויקט הנדסי, ובמקביל לשלב את הגישה השיקומית של המותג באמצעות K18PEPTIDE וקומפלקס של חומצות אמינו ואצות ממקור טבעי.

לפי נתוני המותג, הספריי מעניק עד פי 2.5 יותר נפח והתוצאה יכולה להחזיק עד יומיים, אבל מבחינתי הנתון המעניין יותר נמצא דווקא בתחושה, משום שהשיער אינו מרגיש כאילו הוטען בכמות מופרזת של חומר, אינו מתקשה ואינו מאבד את התנועה הטבעית שלו, אלא נשאר רך, קליל ומלא יותר, בדיוק באותה מידה שבה היינו רוצות שמוצר נפח יעבוד בלי להכריז על עצמו מכל זווית.

וזה, בעולם שבו יותר מדי מוצרי עיצוב מרגישים כמו פשרה בין מראה טוב לשיער שאפשר עדיין להעביר בו אצבעות, כבר הישג בפני עצמו.

האייקון: Molecular Repair Hair Mask

אם צריך לבחור מוצר אחד שמסביר את כל תפיסת העולם של K18 בלי לפתוח מצגת, זו כנראה המסכה, שהפכה בצדק לאחד המוצרים המזוהים ביותר עם המותג ולזו שרבות חוזרות אליה אחרי צבע, הבהרה, טיפולים כימיים, חום או פשוט תקופה שבה השיער החליט שהוא מסרב לשתף פעולה.

ה־Molecular Repair Hair Mask היא טיפול ללא שטיפה המבוסס על K18Peptide, והייחוד שלה נמצא בכך שהיא אינה מנסה להרשים באמצעות תחושת רכות מוגזמת מיד ברגע המריחה, אלא מעניקה תחושה שהשיער עצמו נמצא במצב טוב יותר, וזה הבדל קטן בניסוח אך משמעותי מאוד בחוויה.

מסכות שיער רבות יודעות לעשות עבודה קוסמטית מצוינת, כלומר להחליק, לרכך, להבריק ולגרום לנו להרגיש לרגע שהכול הסתדר, ואז מגיעה החפיפה הבאה והסיפור מתחיל מחדש, ואילו כאן התחושה פחות דומה ל"ציפינו את השיער במשהו נחמד" ויותר ל"טיפלנו במה שהשתבש".

זו גם הסיבה שאפשר להבין למה היא הפכה לכוכבת הבלתי מעורערת של המותג, אפילו בקרב נשים שכבר ראו מספיק מסכות שיער בחייהן כדי להפסיק להתרגש מצנצנת יפה.

המבריק: Molecular Repair Hair Oil

יש לי יחסים מורכבים עם שמנים לשיער, בעיקר משום שרבים מהם מבטיחים ברק, רכות ושליטה בפריז, ואז משאירים אותי עם תחושה שנדרשת רק חסה בצד כדי להשלים את הסלט.

השמן של K18 מצליח להישאר בצד האלגנטי יותר של הקטגוריה, משום שהוא קל, אינו מכביד, מסייע לרסן פריז ולהעניק ברק ורכות, אבל עושה זאת בלי להפוך את השיער למבריק באופן מחשיד ובלי להשאיר תחושה שמישהו פשוט מרח עליו שכבה נוספת של חומר.

הפורמולה משלבת גם כאן את K18Peptide, כך שהרעיון אינו מסתכם בגימור יפה אלא משלב גם תמיכה בחיזוק מבנה השערה, ובמזג האוויר הישראלי, שבו לחות אינה תחזית אלא מצב קיומי, מדובר במוצר שקל מאוד להבין למה הוא הפך לחלק קבוע מהשגרה.

כמה טיפות, פחות פריז, יותר סדר, ואפשר להמשיך הלאה בלי להקדיש לשיער ישיבת הנהלה.

המנקה האובססיבי: PEPTIDE PREP Detox Shampoo

המילה "דיטוקס" עברה בעשור האחרון מסע יחסי ציבור אגרסיבי כל כך, עד שהיא הצליחה להופיע כמעט בכל מקום, ממיצים ירוקים ועד טיפולי ספא, ולכן אני מודה שאני ניגשת אליה בזהירות, אבל במקרה של PEPTIDE PREP Detox Shampoo לפחות יש לה משמעות ברורה ופשוטה: לנקות היטב את השיער והקרקפת מכל מה שהצטבר עליהם.

השמפו משלב פחם פעיל וחומצה סליצילית, שני רכיבים שאנחנו רגילות לפגוש בעיקר בעולם טיפוח העור, לצד K18Peptide, ונועד להסיר הצטברויות של מוצרי עיצוב, שומן, מינרלים ולכלוך בלי להשאיר את השיער בתחושת יובש קשוחה שמזכירה יותר ניקוי תעשייתי מטיפוח.

לפי נתוני המותג, הוא מסיר עד 99% מההצטברויות והלכלוך, 95% מהסבום ו־76% מהנחושת שעלולה להצטבר כתוצאה ממים קשים, אבל גם בלי להתרגש יתר על המידה מאחוזים, קל להבין את התפקיד שלו ברגע שבו השיער מרגיש עמוס, שטוח, שומני מהר מהרגיל או פשוט פחות מוצלח בלי שום סיבה נראית לעין.

ולפעמים, לפני שמוסיפים עוד מסכה, שמן, סרום או טיפול, כדאי פשוט לנקות היטב את כל מה שכבר שמנו עליו.

המציל של היום שאחרי: AirWash

יש נשים שאוהבות שמפו יבש, ויש נשים שניסו פעם אחד גרוע, יצאו מהבית עם שורשים לבנים ותחושה של קמח על הקרקפת, ומאז מסרבות אפילו לנהל שיחה על האפשרות לתת לקטגוריה הזדמנות נוספת.

AirWash נועד בדיוק לקבוצה השנייה, משום שמדובר בשמפו יבש ללא גז המבוסס על טכנולוגיית odorBIND, שמטרתה להפחית ריחות ושומניות בלי להשאיר שכבה לבנה, תחושה אבקתית או קשיחות שמודיעה לסביבה שלא באמת חפפנו.

השיער נראה רענן יותר, השורשים מקבלים בחזרה מעט נפח ותנועה, והיתרון הגדול ביותר הוא שהמוצר אינו מנסה להסוות שומניות באמצעות עודף אבקה, אלא משאיר תחושה נקייה ומעודנת יותר, שזה בערך כל מה ששמפו יבש אמור לעשות מלכתחילה.

לפי K18, הפורמולה ממשיכה לפעול עד שלושה ימים, אבל גם בלי להפוך את העניין לניסוי מעבדה, כבר מהשימוש הראשון ברור שמדובר בפרשנות מתוחכמת יותר לקטגוריה שיותר מדי זמן הסתפקה בלהפוך שיער שומני לשיער שומני עם אבקה.

שומר הראש: HeatBounce

פן, מחליק ומסלסל הפכו לחלק כל כך טבעי משגרת הטיפוח שלנו, עד שלפעמים אנחנו מתייחסות אליהם כאילו מדובר באביזרי נוחות תמימים ולא במכשירים שמגיעים לטמפרטורות שבהן במטבח כבר היינו מתחילות לחשוב על אפייה.

HeatBounce הוא ספריי קונדישינר ללא שטיפה שמסייע בהתרת קשרים, מרכך ומעניק הגנה מחום עד 232 מעלות, ולפי נתוני המותג מפחית שבירת שיער לאחר ייבוש בפן ב־85%, תוך שהוא מסייע גם בשמירה על חיוניות הצבע ובהגנה מפני נזקים מכניים וגורמים סביבתיים, לרבות קרינת UV.

אני אוהבת אותו בעיקר משום שהוא מצליח לבצע את כל עבודת ההגנה הזאת בלי להרגיש כמו שכבה נוספת שיושבת על השיער, בלי להכביד עליו ובלי לחייב אותנו לבחור בין שיער שנראה טוב לבין שיער שקיבל מעט הגנה מפני כל מה שאנחנו עומדות לעשות לו בעוד חמש דקות.

וכאשר אנחנו ממילא מתכוונות להצמיד לשיער מכשיר שמגיע לטמפרטורה שמספיקה בהחלט להכנת ארוחת ערב, הגנה טובה היא כבר פחות פינוק ויותר שכל ישר.

השורה התחתונה

K18 אינו מותג שקונים במקרה, וגם אין צורך להעמיד פנים שכן, משום שמדובר במותג שמבקש מאיתנו להתייחס לשיער כפי שכבר התרגלנו להתייחס לעור הפנים, כלומר לא כאל משטח שצריך להבריק לפני היציאה מהבית, אלא כאל חומר שעובר נזק, שחיקה, חום, כימיה ושיקום, ולכן גם ראוי למוצרים שמנסים לעשות מעט יותר מאשר לגרום לו להיראות מסודר לכמה שעות.

אני יכולה להיות צינית לגבי אריזות, לגבי הבטחות, לגבי מונחים טכנולוגיים שנשמעים לפעמים כאילו נלקחו ישירות מחדר ישיבות של מחלקת שיווק, ואפילו לגבי עצם הרעיון שאנחנו זקוקות לעוד מוצר בארון, אבל ברגע שתמרוק עושה את העבודה, חוזר לשימוש פעם אחר פעם ומשאיר אחריו תוצאה שקשה להתווכח איתה, הציניות שלי נאלצת, בחוסר רצון מסוים, לפנות לו מקום.

אם לפנים כבר הענקנו מזמן קוסמטיקה מקצועית, טכנולוגיות מתקדמות וסטנדרטים כמעט אובססיביים, אולי הגיע הזמן שגם השיער יפסיק להיות בן המשפחה שמקבל פחות.
לא מפני שהוא מפונק אלא מפני שגם לו מגיע סטנדרט.

מה חשוב להבין על המחיר הרגשי והחברתי של טיפול בהפרעת קשב

מאת: ד"ר אביבית דולב, פסיכולוגית חינוכית מומחית ומרצה לפסיכולוגיה באקדמית כנרת

אני פוגשת לא מעט הורים מודאגים בעקבות תוצאות של אבחונים פסיכודידקטיים, שהם אבחונים המשלבים בדיקה פסיכולוגית של אינטליגנציה ומצב רגשי עם בחינת התפקוד הלימודי בתחומי הקריאה, הכתיבה והזיכרון. במקרים רבים התמונה שעולה מהאבחון ברורה למדי – יש קושי בהתארגנות ובתפקוד היומיומי בבית הספר, ולעיתים כבר נוסה טיפול תרופתי שהוביל לשיפור בריכוז או בהתמודדות עם משימות לימודיות. ודווקא משום כך, הסירוב של הילד לקחת את התרופה יכול להיות כל כך מבלבל.

כשמנסים להבין את החוויה של הילד, מתברר שלא פעם הסירוב אינו נובע מחוסר אכפתיות מהלימודים, וגם לא מרצון לעשות דווקא. לעיתים מסתתר מאחוריה מחיר רגשי או חברתי שהילד מרגיש שהוא משלם ושמבחינתו משמעותי הרבה יותר מציון במבחן.

אחת הסיבות המרכזיות היא החשש להיות חריג. בגיל בית הספר, להיות כמו כולם ולהרגיש חלק מהקבוצה הם צרכים רגשיים משמעותיים מאוד. כאשר התרופה מפחיתה את התיאבון דווקא בזמן ההפסקה הילד עלול למצוא את עצמו יושב ליד חברים שאוכלים בזמן שהוא לא נוגע באוכל. החשש שישאלו אותו למה, שישימו לב שהוא שונה או שיתחילו לדבר עליו עלול להרגיש מאיים הרבה יותר מציון נמוך במבחן.

סיבה נוספת היא הצורך באוטונומיה ובתחושת שליטה. ילדים ומתבגרים עם הפרעת קשב חווים לעיתים קרובות מציאות שבה מבוגרים רבים מכוונים אותם. המורים אומרים להם מתי לשבת ולהתרכז, ההורים מזכירים להתארגן ואנשי המקצוע ממליצים כיצד לטפל בקושי. גם כשהכוונה טובה, הילד עלול להרגיש שמחליטים עבורו כמעט הכול. הסירוב לכדור יכול להפוך לאחד המקומות היחידים שבהם הוא מרגיש שיש לו אפשרות לומר "על הגוף שלי אני רוצה להחליט".

ויש גם את המשמעות שהילד מייחס לתרופה עצמו. עבור חלק מהילדים הכדור אינו רק אמצעי שעוזר להם להתרכז אלא סמל לכך שמשהו בהם "לא בסדר". הסירוב אליו יכול להיות ניסיון לשמור על הדימוי העצמי ועל התחושה שהם מסוגלים להצליח בכוחות עצמם. כשמבינים את שלושת הרבדים האלה, גם השאלה ההורית משתנה. ואם אתם הורים לילד שמתנגד לטיפול, הנה כמה דרכים שיכולות לעזור:

1. אם הילד מתנגד לטיפול התרופתי, חשוב קודם כל לתת מקום לקושי לפני שאתם מציעים פתרונות. במקום להגיד "אתה חייב את הכדור כדי להצליח", אפשר להגיד "אני מבינה שממש קשה לך לשבת בהפסקה כשכולם אוכלים ואתה לא רעב ואתה מרגיש שכולם מסתכלים עליך ולוחשים". כשילד מרגיש שמבינים את המחיר האמיתי שהוא משלם יש סיכוי טוב שיפסיק להילחם ויתחיל להקשיב.
   
2. השלב הבא הוא להפוך אותו לשותף בניהול האתגר. אל תנחיתו עליהם פקודות, במקום זה נסו לשאול אותם "איך אנחנו פותרים את עניין האוכל בהפסקה יחד?". יש משפחות שמוצאות יחד נשנוש קטן שהילד מצליח לאכול גם כשהתיאבון ירוד ובמקרים אחרים אפשר בהתייעצות עם הגורם הרפואי המטפל, לבדוק התאמה של שעת נטילת התרופה, החלפת תרופה או לחשוב יחד על "אליבי" חברתי מוסכם מראש שיסייע לו להתמודד עם השאלות של החברים. עצם השותפות מחזירה לו תחושת שליטה ומאפשרת לו לקחת חלק פעיל יותר בניהול הקושי.
   
3. חשוב להפריד בין ההישגים לערך שלהם כבני אדם. ילד צריך לדעת שהוא אהוב ומוערך עם או בלי תרופה, עם ציון גבוה או נמוך, וגם אחרי יום שבו הדברים לא הלכו כפי שרצה. הפרעת הקשב היא חלק מההתמודדות שלו, אבל היא לא מגדירה מי הוא.
   
4. במידת הצורך אפשר לרתום את בית הספר אם הדבר מקובל על הילד. מורה או יועצת יכולות לעזור למצוא פתרון דיסקרטי שיפחית את תחושת החשיפה ויעזור לילד לעבור את היום בצורה טבעית יותר.ייתכן שבהתחלה יהיה לילד קשה לשתף אחרים בקושי שלו אבל כאשר הוא שותף בהחלטה למי מספרים, מה מספרים ואיך עושים זאת, השיתוף יכול דווקא להפחית בהדרגה את תחושת הבושה והאשמה סביב קשיי הקשב.

לקראת שנת הלימודים הקרובה, הכנה מראש יכולה לעשות הבדל גדול. שתהיה שנת לימודים טובה, נעימה ומוצלחת.

בעוד בתי האופנה באירופה כבר מפנים מקום לסתיו, הקיץ הישראלי רחוק מסיום ■ הקרושה, שהפך לאחד הסמלים הבולטים של אביב–קיץ 2026, חורג העונה מגבולות חופשת הקיץ ונכנס למלתחה העירונית ■ בין עבודת יד, טקסטורה מדויקת ופרשנות חדשה ליוקרה, הוא מסתמן כאחד הטרנדים הרלוונטיים ביותר גם לחודשים הקרובים

אולסיה קובה

עולם האופנה כבר מתחיל לסכם את הקיץ, אבל בישראל מדובר בעיקר בעניין של לוח שנה. בשעה שבאירופה חלונות הראווה מתחילים להתמלא בז'קטים, סריגים ומגפיים, כאן צפויים לנו עוד שבועות ארוכים של שמש, חום ובגדים שמבקשים בעיקר לנשום. לכן דווקא עכשיו, בשלהי העונה, הקרושה מקבל הזדמנות נוספת להוכיח שהוא הרבה יותר מטרנד קיצי חולף.

בעיניי, קרושה הוא אחד הטרנדים המדויקים ביותר של אביב–קיץ 2026, ולא רק מפני שהוא מתאים כמעט באופן טבעי לאקלים הישראלי. העונה הוא עבר שינוי משמעותי: מפריט שמזוהה בעיקר עם חופשות, חופים ואסתטיקה בוהמיינית, הוא הפך לחלק לגיטימי ואף מתוחכם מהמלתחה העירונית. שמלות, וסטים, חצאיות, חולצות, מכנסיים, תיקים ואפילו נעליים קיבלו העונה פרשנות חדשה באמצעות סריגה פתוחה, עבודת יד וטקסטורות מורכבות.

זהו גם חלק ממהלך רחב יותר שמתרחש באופנה בשנים האחרונות. אחרי תקופה ארוכה שבה המינימליזם קבע כמעט כל כלל אפשרי, מעצבים חוזרים להתעניין בחומר עצמו, במרקם, בטכניקה ובפריטים שניכר בהם תהליך של עשייה. פחות משטחים חלקים ומושלמים, יותר עומק, מבנה ועבודה שאפשר לראות מקרוב.

במובן הזה, הקרושה מייצג היטב תפיסה חדשה של יוקרה. לא יוקרה שמבוססת על לוגו, אלא כזו שניכרת באיכות החומר, בגימור ובאופן שבו הבגד בנוי.

כסטייליסטית, זה בדיוק מה שמושך אותי בו. לקרושה יש נוכחות ברורה מאוד, ולכן הוא אינו זקוק לסטיילינג מורכב כדי לעבוד. כאשר הפריט טוב, הטקסטורה שלו כבר עושה חלק ניכר מהעבודה. נעל עור איכותית, תיק בעל מבנה נקי ותכשיטים מאופקים מספיקים כדי לקחת אותו מהמקום הקז'ואלי למראה מדויק ומתוחכם הרבה יותר.
אלא שבקרושה, אולי יותר מבטרנדים אחרים, איכות הביצוע היא הכול.

סריגה צפופה יחסית, דוגמה ברורה, חיבורים נקיים וגזרה שיושבת נכון על הגוף יגרמו לפריט להיראות מוקפד ויקר יותר. לעומת זאת, אריגה רפויה מדי, חומר שאינו שומר על צורתו או גזרה חסרת מבנה עלולים להוזיל את המראה כולו. לכן אני ממליצה תמיד להסתכל על הפריט מקרוב: לבדוק את צפיפות הסריגה, את איכות החוט, את הגימורים ואת הדרך שבה הבגד נופל על הגוף.

גם ההנחה שקרושה שייך בעיקר לנשים צעירות כבר מזמן אינה נכונה. הקולקציות העכשוויות מציעות טווח רחב מאוד של גזרות, רמות חשיפה וסגנונות. ישנם פריטים פתוחים ונועזים יותר, אך לצדם גם שמלות, וסטים וטופים בעלי סריגה צפופה וקווים נקיים, שמתאימים לנשים בגילים שונים לחלוטין. בעיניי, השאלה אינה בת כמה האישה אלא האם הפריט מחמיא לה, האם הוא יושב נכון והאם הוא משתלב באופן טבעי בשפה האישית שלה.

העניין שמגלים בו בתי האופנה הגדולים ממחיש היטב את השינוי שעבר הקרושה. Magda Butrym ממשיכה לשלב עבודת יד כחלק מרכזי בשפה המזוהה איתה, תוך חיבור בין טכניקות מסורתיות לבין צלליות מודרניות וחושניות. גם Chanel, Chloé, Balmain, Diotima ו-Gabriela Hearst הציגו פרשנויות שונות לקרושה, חלקן רכות ונינוחות, אחרות מוקפדות כמעט אדריכליות. המשותף לכולן הוא שהקרושה כבר אינו נתפס כפריט נופש, אלא כחומר אופנתי לכל דבר.

וכמו כמעט כל מגמה משמעותית, גם כאן ההשפעה חלחלה במהירות אל המותגים הנגישים יותר. Zara, Mango, Massimo Dutti, H&M ו-COS מציעות היום לא מעט פריטי קרושה מוצלחים, כך שאין שום צורך בתקציב של בית אופנה כדי לאמץ את הטרנד.

הכלל שלי פשוט: להסתכל על הפריט לפני שמסתכלים על התווית. מחיר גבוה אינו מבטיח גזרה טובה, ולוגו אינו יכול לפצות על חומר בינוני. לעומת זאת, פריט במחיר מתון, עם סריגה איכותית, צבע מדויק וגזרה נכונה, עשוי להיראות מתוחכם ויקר בהרבה.

עבור נשים בישראל, לקרושה יש יתרון נוסף ומשמעותי: הוא מתאים מאוד למעבר הארוך שבין הקיץ לסתיו, תקופה שאצלנו יכולה להימשך חודשים. וסט סרוג מעל גופייה, חצאית קרושה עם חולצת כותנה לבנה, טופ עם מכנסיים מחויטים או שמלה בסריגה צפופה יכולים לעבוד היטב גם בספטמבר וגם עמוק לתוך אוקטובר.

מי שמעדיפה לא להפוך את הטרנד למרכז המראה יכולה להתחיל בקטן: תיק, נעליים או אביזר בעל טקסטורה סרוגה. מי שאוהבת אמירה ברורה יותר יכולה לבחור שמלה או סט מלא, אבל כאן דווקא האיפוק חשוב. כשהקרושה כבר מעניק כל כך הרבה טקסטורה ואופי, שאר המראה יכול להישאר נקי.

מבחינתי, זה גם מה שהופך אותו להשקעה טובה כל כך לסוף הקיץ. הוא אינו תלוי רק בעונה, אלא באיכות, בחומר ובאופן שבו בוחרים ללבוש אותו. קרושה טוב מצליח להיות קליל ומדויק בעת ובעונה אחת, נשי בלי להיות צפוי, ואלגנטי בלי להתאמץ להוכיח זאת.

ובעידן שבו האופנה חוזרת להעריך מלאכת יד, איכות ופריטים בעלי אופי, אלה בדיוק הדברים שהופכים טרנד עונתי לפריט שנשאר בארון הרבה אחרי שהעונה מתחלפת.

השבועיים האחרונים של אוגוסט הם מבחן הסבלנות האמיתי של החופש הגדול ■ הקייטנות הסתיימו, הארנק כמעט ריק ו"אמא, משעמם לי" כבר הפך לפסקול קבוע ■ חוברות פעילות, ערכות הכנה, LEGO ומשחקים יכולים לתרגל אותיות, מספרים, מוטוריקה, ריכוז וחשיבה ■ ואם בדרך הם מעניקים להורים חצי שעה של שקט, מבחינתנו מדובר בהישג חינוכי בפני עצמו

השבועיים האחרונים של אוגוסט הם כנראה השלב הקשוח באמת בחופש הגדול. הקייטנות הסתיימו, הסבים כבר נתנו את חלקם למולדת, הארנק כמעט ריק אחרי חודשיים של אטרקציות, גלידות ו"אמא, תקני לי", ו"אמא, משעמם לי" ממשיך להגיע בתדירות שמעוררת געגוע עמוק ל־1 בספטמבר.

בדיוק כאן נכנסים לתמונה חוברות, משחקים וערכות הכנה לבית הספר. לא מתוך שאיפה לגדל חתן פרס נובל עוד לפני הצלצול הראשון, אלא כדי לתרגל קצת ריכוז, מוטוריקה, אותיות, מספרים וחשיבה, ובעיקר כדי לזכות, אם האלים והילדים ישתפו פעולה, בחצי שעה מבורכת של שקט.

קסם וחברים | מטח

מטח לוקחת את ההכנה לכיתה א' לכיוון מעט רך יותר עם מארז "קסם וחברים", המבוסס על הדמות המוכרת מתוכנית הלימוד. במארז נמצאים הספר "מגלים את האותיות עם קסם" ובובת קסם, ובספר משולב גם קוד QR שמוביל לשיר ומרחיב את הפעילות מעבר לדף המודפס.

הרעיון פשוט וחכם: האותיות אינן מוגשות כתרגיל שצריך לסיים, אלא דרך סיפור, משחק ודמות שהילדים יכולים להמשיך איתה גם אחרי שסגרו את הספר. עבור ילדים שעצם המילים "בוא נעשה חוברת" גורמות להם לפתח צורך דחוף בכוס מים, זה בהחלט יתרון.

מחיר רגיל: 174 שקלים. ניתן לרכוש בחנות החוויות של מטח, "סביבות למידה".

באנדל הכנה לכיתה א' | קרביץ

למי שמעדיף להגיע ל־1 בספטמבר עם תחושה שעשה את שיעורי הבית כהורה, קרביץ מציעה באנדל הכנה מקיף לכיתה א'. הוא מרכז במקום אחד תרגול אותיות וספרות, ספירה ומנייה, צורות, חשיבה מתמטית, ראשית קריאה, גזירה והדבקה, מבוכים, תפזורות, סודוקו ופעילויות נוספות.

לצד החוברות כולל המארז 20 ספרונים המחולקים לפי התנועות, מקמץ ופתח ועד שורוק וקובוץ, כאשר בכל קבוצת ספרונים מככבות דמויות שנועדו להפוך את ראשית הקריאה לקצת פחות מאיימת וקצת יותר משעשעת.

בקיצור, מדובר באופציה למי שרוצה הכנה מסודרת למדי, בלי להתחיל להרכיב בעצמו תוכנית לימודים על שולחן המטבח.

ישראל הקסומה | רשות הטבע והגנים

לא כל הכנה לכיתה א' חייבת להתחיל בקמץ ובחיבור עד עשר. "ישראל הקסומה", חוברת הפעילויות של רשות הטבע והגנים, הולכת דווקא דרך סקרנות, התבוננות ויצירה.

בחוברת איורים מקוריים בעבודת יד של האמנית טלי מלטר, ללא שימוש ב־AI, ובהם חיות הבר ופרחי הבר של ישראל. הילדים צובעים, פותרים חידות, יוצרים ועל הדרך פוגשים את הצבי הארץ־ישראלי, הדוכיפת, צבעוני ההרים, סתוונית ירושלים ועוד כמה נציגים מקומיים שכדאי להכיר גם מחוץ למסך.

היא אולי לא תלמד אותם לקרוא עד ספטמבר, וטוב שכך, אבל היא בהחלט מתרגלת ריכוז, התבוננות וסקרנות בלי להרגיש כמו שיעורי בית בחופש הגדול.

מחיר: 30 שקלים, במרכזי השירות של רשות הטבע והגנים, בכפוף למלאי.

LEGO | כי לא הכול חייב להגיע בחוברת

לגו תמיד היה אחת הדרכים האלגנטיות יותר לגרום לילדים לעבוד קשה ולהיות משוכנעים שהם משחקים. לא לומדים כאן אותיות או ניקוד, אבל כן עובדים על מוטוריקה עדינה, תכנון, ריכוז, פתרון בעיות, דמיון ויכולת להבין שלפעמים החלק שחיפשנו במשך עשר דקות נמצא בדיוק מתחת לרגל.

לקראת כיתה א' זו פעילות מצוינת, בעיקר לילדים שפחות מתרגשים מחוברות עבודה ויותר אוהבים לבנות, לפרק ולהמציא. והחדשות הטובות להורים הן שכיום אפשר למצוא גם ערכות LEGO במחירים מעט יותר ידידותיים, בין היתר ב־GO Mobile, כך שלא כל בניית חללית מחייבת תקציב של נאס"א.

בסופו של דבר, הכנה לכיתה א' לא אמורה להפוך את אוגוסט לסמסטר קיץ. קצת אותיות, קצת מספרים, בנייה, צביעה וחשיבה בהחלט יספיקו. ואם אחת הפעילויות גם מצליחה להחזיק ילד מרוכז במשך חצי שעה בזמן שאתם שותים קפה כשהוא עדיין חם, מבחינתנו היא כבר עמדה בהצטיינות בכל דרישות הקבלה לבית הספר.