האם לחם ארוז, יוגורט וחטיף שוקולד באמת שייכים לאותה קטגוריה?
מאת מיטל לוי, דיאטנית קלינית, לאומית שירותי בריאות
בשנים האחרונות המונח "מזון אולטרה־מעובד" הפך לחלק כמעט קבוע מהשיח על תזונה ובריאות. יותר ויותר אנשים שומעים שמומלץ להפחית מזונות אולטרה־מעובדים, ולעיתים אפילו להימנע מהם לחלוטין. אבל מה בעצם הופך מזון ל"אולטרה־מעובד"? והאם באמת נכון להכניס לאותה קטגוריה לחם ארוז, יוגורט וחטיף שוקולד?
המונח "מזון אולטרה־מעובד" מתייחס בדרך כלל למוצרים שעברו תהליכי ייצור תעשייתיים, ולעיתים כוללים רכיבים שלא משתמשים בהם בדרך כלל במטבח הביתי, כמו חומרי טעם, צבעים, ממתיקים או חומרים שעוזרים לשמור על המרקם ועל חיי המדף. בין המזונות שנכללים לעיתים בקבוצה זו אפשר למצוא חטיפים, ממתקים, משקאות ממותקים, דגני בוקר, ארוחות מוכנות ומוצרים נוספים.
הסיבה לכך שהמזונות האלה זוכים לתשומת לב היא שמחקרים רבים מצאו קשר בין צריכה גבוהה שלהם לבין בעיות בריאות שונות, כמו השמנה, סוכרת ומחלות לב. מחקר גדול שפורסם בשנת 2024 מצא קשר בין צריכה גבוהה של מזון אולטרה־מעובד לבין סיכון מוגבר למספר בעיות בריאות. עם זאת, חשוב לזכור שקשר בין שני דברים אינו בהכרח מוכיח שאחד מהם גורם ישירות לשני. אנשים שאוכלים הרבה מזון מעובד עשויים גם לאכול פחות ירקות ופירות, לעשות פחות פעילות גופנית או לנהל אורח חיים שונה מסיבות אחרות.
כאן מגיעה הבעיה המרכזית: לא כל המזונות שמוגדרים כאולטרה־מעובדים דומים זה לזה.
קחו למשל חטיף שוקולד. הוא בדרך כלל עשיר בסוכר ובשומן, מכיל לא מעט קלוריות, ולעיתים נאכל כחטיף בין הארוחות. לעומתו, יוגורט מסוים יכול להכיל חלבון, סידן ורכיבים תזונתיים חשובים, גם אם הוסיפו לו חומרי טעם, ממתיקים או חומרים שמסייעים לשמור על המרקם. גם לחם ארוז יכול להיות מקור טוב לסיבים תזונתיים ולרכיבים חשובים אחרים, למרות שהוא מיוצר במפעל ומכיל יותר מרכיבים מלחם שהוכן בבית.
לכן, העובדה ששני מוצרים נמצאים באותה קטגוריה אינה אומרת שהם מזיקים באותה מידה. ייתכן שמוצר אחד יהיה בחירה סבירה כחלק מתזונה מאוזנת, בעוד שמוצר אחר יהיה בעיקר מקור לסוכר, שומן ומלח.
גם המילה "מעובד" עלולה להיות מעט מבלבלת. הרי כמעט כל המזון שאנחנו אוכלים עובר איזשהו עיבוד. חלב מפוסטר כדי להיות בטוח לשתייה, ירקות מוקפאים כדי לשמור עליהם לאורך זמן, ולחם עובר תהליך אפייה. עיבוד בפני עצמו אינו בהכרח דבר רע. השאלה החשובה היא מה נעשה למזון במהלך התהליך ומה אנחנו מקבלים בסופו.
מצד אחד, יש היגיון בהתייחסות למזון אולטרה־מעובד כקבוצה. רבים מהמוצרים האלה מיוצרים כך שיהיו נוחים מאוד לאכילה, טעימים וזמינים. הם יכולים להישמר זמן רב, לא דורשים כמעט הכנה ולעיתים קל מאוד לאכול מהם כמויות גדולות. בנוסף, חלק מהמוצרים האלה מכילים כמויות גדולות של סוכר, מלח ושומן ומעט יחסית סיבים ורכיבים תזונתיים.
מצד שני, התווית "אולטרה־מעובד" עלולה להיות פשטנית מדי. היא לא מספרת לנו כמה סוכר יש במוצר, כמה סיבים הוא מכיל או מה גודל המנה. היא גם לא אומרת לנו באיזו תדירות אדם אוכל אותו ומה שאר המזון שהוא צורך במהלך היום. אדם שאוכל מדי פעם יוגורט בטעמים או פרוסת לחם ארוז אינו בהכרח נמצא באותה נקודה תזונתית כמו אדם שהתפריט שלו מבוסס בעיקר על חטיפים, ממתקים וארוחות מוכנות.
לכן, במקום לשאול רק "האם המזון הזה אולטרה־מעובד?", כדאי לשאול שאלות נוספות: מה יש במוצר? כמה סוכר, מלח ושומן הוא מכיל? האם יש בו סיבים וחלבון? מה גודל המנה? כמה ממנו אני אוכל ובאיזו תדירות? ובעיקר – מה המקום של המוצר הזה בתזונה הכוללת שלי?
בסופו של דבר, מזון אולטרה־מעובד אינו בהכרח "אויב הציבור", אבל גם לא מדובר במונח שאפשר להתעלם ממנו. הוא יכול להיות כלי שעוזר לנו לחשוב על איכות המזון ועל הרגלי האכילה שלנו, אך הוא אינו מספר את כל הסיפור.
לחם ארוז, יוגורט וחטיף שוקולד יכולים להיכנס לאותה קטגוריה, אך ברור שהם אינם אותו דבר. לכן חשוב להסתכל מעבר לתווית ולבחון את המזון עצמו ואת המקום שלו בתזונה שלנו. האתגר אינו רק לזהות מזון אולטרה־מעובד, אלא להבין מה אנחנו אוכלים, כמה אנחנו אוכלים ובאיזה הקשר.
