את השם שלי חושן מכירים אלפי ילדים ברחבי הארץ.
היא מעניקה להם חיבוק, ארוחה חמה, אהבה והכי חשוב תחושה של בית
בגיל 91 היא עדיין ממשיכה לפעול ולעבוד וניראה שהיא ממש לא מתכוונת להפסיק.
פגשתי את גברת חושן ולראיון קצר מנכ"לית עמותת יד ביד , ואני מביאה לכם אותו כאן.
לצערי לא חסר אנשים במצוקה במדינת בישראל, למה בחרת להקים עמותה אשר מתמקדת בילדים?
כששהיתי במחנה הריכוז , שננתי לעצמי כל הזמן את המנטרה שאם אצליח לצאת מכאן בחיים, אעזור לילדים במצוקה. לא האמנתי שאשרוד, אך המציאות טפחה על פני , שרדתי, עליתי לארץ וכל הזמן החלום על לסייע לילדים פיעם בי . כשהחלטתי שעליי להקים עמותה היה לי מאוד ברור שהדבר יהיה למען ילדים, הילדים של חיי ושאוכל להעלות חיוך על פניהם, למרות התנאים הקשים איתם הם מתמודדים.
האם יש ילד אחד שנגע בך יותר מכל הילדים?
כשבקרתי באחד הבתים החמים בתל אביב ראיתי ילד בשם מוישל שמכניס הזמן ארוחת הצהריים פרוסות לחם לכיס.
פניתי אליו ואמרתי לו אבל יש לך כאן כאן אוכל בשפע ומלא פרוסות לחם
והקטן השיב לה ללא עוררים אני לא יודע אבל אם מחר יתנו לי שוב לחם.
הסיפור הזה כל כך הזכיר לי את ימיי במחנה הריכוז , אז החבאתי לחם בכיסים בשבילי ובשביל אחותי שנשבעתי שצריך תמיד שיהיה לחם.
באותה ההזדמנות הוריתי לגננת לצייד את מוישל בארוחות ערב בקופסא, שייקח לביתו וכך תהיה לו לבטח ארוחת ערב מזינה.
מה לפי דעתך שינוי שהחברה בישראל צריכה לעבור כדי שלא יהיו ילדים במצוקה בארץ?
שינוי צריך לבוא מהממשלה שצריכה יותר לתת את הדעת לנזקקים.
ושיפור מצבם של הנזקקים יביא בסופו של דבר למעגל שיאפשר להם לעבוד ולהרוויח יותר ממה שהם מרוויחים היום.
כשאין מחסור דרמטי , ניתן לשחרר קצת את המחשבה ולתעל זאת לכיוונים יותר חיוביים שיכולים לשפר את תנאי הקיום.
ניתן יותר לחנך את האנשים לתת מעצמם ולהיות ערניים לסבלם של אחרים, זו אכן פרפרזה אבל היא פועלת בדיוק כמו נוסחה.
בדיוק כמו שעליתי לארץ והפרוטה לא היתה מצויה בכיסי, הייתי עומדת ליד הבוטיקים של גלידות בחופי תל אביב, מביטה בקנאה במלקקים ויודעת שאני לא יכולה לרכוש גלידה, עד שיום אחד הבחין בי אחד מבעלי המקום והציע לי לטעום מהגלידה.
זו היתה הפעם הראשונה שטעמתי גלידה בחיי והיא היתה כל כך טעימה ולמדתי אז להעריך את האיש שזיהה את המצוקה בה הייתי נתונה , שימח אותי וגרם לי לחייך אולי בפעם הראשונה, אחרי הרבה זמן.
את כבר בת 91, האם חשבת לפרוש ?
אין לי שום כוונה לפרוש מהפעילות של העמותה שהיא למעשה הכוח שמניע את חיי ונותן לי את האדרנלין לקום כל יום מהמטה ולצאת לעבוד במשרד.
הפעילות שלך סובבת סביב סיפורים קשים, איך את נחה ומרגיעה את עצמך?
מה שהכי מרגיע אותי הם הבישולים , אני חובבת פלפלים ומבשלת כל הזמן פלפלים ממולאים וכרוב ממולא.
אני אוהבת לבשל מכל מטבח משהו מוגדר אחר, דברים שלא למדתי לבשל בבולגריה אלא בארץ. אפילו הנכד שלי מעיד שסבתא שלי היא מלכת הבישולים .
מה לפי דעתך הדבר הכי חשוב שאתם מעניקים לילדים?
אהבה, מייצרים בעבורם תנאים טובים מבחינת חום, אהבה, תכנים
מנסים לתת להם תחושה של שייכות של בית, דברים שכל כך חסרים להם בחיים .
מספקים להם את הצרכים הבסיסיים כמו מזון וביגוד וגם תנאים לפיתוח המחשבה והרחבת הנפש.
מה היית רוצה לעשות וטרם עשית?
לגרום לממשלה להבין שתפקידה הוא לסייע לנזקקים עדי שיוכלו לקבל את העזרה , להתחזק ולשנות את חייהם.
בנימה אישית, הלוואי ויום אחד לא יהיה שום צורך בעמותות ואנשים כמו שלי חושן.
אבל כל עוד הממשלה והכנסת עסוקים בכל הדברים הלא חשובים, מזל שיש אישה אחת שלקחה על עצמה תפקיד של מקבלי ההחלטות.
