מי שומר על העור שלנו – ואם בכלל?

מאת גלינה סמית

בעשור האחרון נרשמה מגמה ברורה: יותר ויותר אחיות מוסמכות – נשים בעלות ידע רפואי מעמיק, ניסיון קליני מוכח, ושליטה מלאה בנושאי אנטומיה, פיזיולוגיה, פרמקולוגיה וזיהומים – פונות אל תחום האסתטיקה והקוסמטיקה. לכאורה, צעד טבעי. הרי עולם הרפואה והאסתטיקה הרפואית שלובים זה בזה, ונדרשות בו הבנה עמוקה בגוף האדם, דיוק בלתי מתפשר, ויכולת לזהות תסמינים רפואיים הדורשים התייחסות. אך במדינת ישראל, דווקא אותן אחיות, שעברו הכשרה מהמחמירות בעולם, מחויבות להיכנס למסגרת לימודים כללית, המתאימה גם למי שסיימה 12 שנות לימוד – ללא שום דרישה לרקע רפואי.

אבסורד ההתאמה האחידה – תואר אקדמי מול קורס כללי

בזמן שאחות מוסמכת לומדת במשך ארבע שנים במוסד אקדמי מוכר, מבצעת סטאז' מפרך בבתי חולים ומחויבת להשתלמויות תכופות לשמירה על רישיונה, מספיק קורס של מספר חודשים כדי להסמיך קוסמטיקאית לעסוק בתחום. וכך, האחיות מוצאות עצמן לצד תלמידות אחרות, לומדות מחדש את הבסיס הרפואי שהן מכירות על בוריו – לא ממומחים מהתחום הרפואי, אלא ממדריכות שעברו בעצמן את אותו קורס מוגבל. האם יש בכך היגיון?

במדינה שבה קיים פיקוח מחמיר על מקצועות הרפואה, כיצד ייתכן שתחום הקוסמטיקה נותר מחוץ לרגולציה הקפדנית? כיצד זה שתוכנית ההכשרה אינה מציעה מסלול ייעודי לאחיות, ולמעשה, מעמידה אותן בפני מסלול הסמכה שמוחק את ניסיונן ומעמדן המקצועי?

הפערים בהכשרה – סכנה או רשלנות?

מעבר לשאלה על גורלן של האחיות, קיים גם ההיבט הרחב יותר: תוכנית הלימודים של הקוסמטיקאיות עצמן. כאשר התחום כולו סובל מהיעדר רגולציה מספקת, אין פלא שהפערים מתגלים במקומות הקריטיים ביותר:

• מניעת זיהומים – פרק בסיסי בלבד, ללא התעמקות בהשלכות קליניות וללא כלים מעשיים מספקים.
• שימוש במכשור רפואי מתקדם – הוראות טכניות כלליות, ללא ידע קליני נדרש בנוגע להשפעות העמוקות של טיפולים חודרניים. מזל שחלק מהחברות השכילו ומעבירות הכשרה מעמיקה לפני שמוכרים את המכשור, אבל גם כאן יש בעיה – כל קוסמטיקאית יכולה לרכוש מכשיר מקליניקה אחרת, ללא כל הכשרה.
• פיקוח ובקרה מקצועית – אמנם ישנו מבחן ממשלתי להסמכה, אך לאחר מכן אין חובת לימודי המשך או פיקוח הדוק שיבטיח שמטפלות מתעדכנות בשיטות חדשות או מקבלות ריענון בתחומים קריטיים.

במילים אחרות, תחום שלם, המתיימר לגעת בגוף האדם, נותר פרוץ באופן שמעלה תהיות חמורות.

הפתרון – הכשרה מותאמת, פיקוח הדוק, ושיוך מחודש למשרד הבריאות

אם ברצוננו להבטיח רמה מקצועית גבוהה ולהתאים את התחום למציאות העכשווית, אין מנוס משני שינויים מהותיים:

1. יצירת מסלול הכשרה ייחודי לאחיות ואנשי רפואה – כזה שלא יחייב אותן בלימודי מבוא מיותרים, אלא יתמקד בטכניקות מתקדמות בעולם הקוסמטיקה והאסתטיקה הרפואית.
2. פיקוח הדוק והעמקת דרישות ההכשרה הבסיסית לקוסמטיקאיות – דרישה לשעות לימוד נוספות בזיהומים, בטיחות, אנטומיה והשלכות רפואיות של טיפולים אסתטיים, לצד בחינות הסמכה ממשלתיות אחידות שיבטיחו ידע מספק. בנוסף, יש להכניס דרישה להשתלמויות חובה, פיקוח הדוק יותר, ובחינות ריענון אחת לכמה שנים. כמו כן, יש להעסיק פקחים מטעם הרשויות שיבצעו ביקורת לפחות פעם בשנה, גם על קליניקות ביתיות.

אבל אולי הפתרון האמיתי בכלל נמצא במקום אחר?
כיום, תחום הקוסמטיקה והאסתטיקה בישראל נמצא תחת אחריות משרד העבודה, אותו משרד שאמון על הכשרות מקצועיות בתחומי החשמלאות, השרברבות, והנהלת חשבונות. האם זה באמת הגוף שאמור לפקח על תחום הנוגע ישירות לבריאות הציבור? הרי מדובר בעור – האיבר הגדול ביותר בגוף האדם, זה שמגן עלינו מפני מזהמים, שמסמן תהליכים פנימיים, ושדורש הבנה מעמיקה בטיפולים חודרניים.

ואם כך, מדוע התחום לא נמצא תחת פיקוח משרד הבריאות? הרי בכל תחום אחר הנוגע בגוף האדם – מחוקרי עור ועד מטפלים פרא-רפואיים – נדרש פיקוח מחמיר הרבה יותר. האם קוסמטיקאיות לא עובדות עם מחטים, מכשור פולשני, וחומרים שמשפיעים ישירות על הרקמות? אם כן, כיצד יכול להיות שהמדינה לא דורשת מהן את אותה רמת פיקוח והכשרה כמו לכל איש מקצוע רפואי אחר?

תגובת איגוד הקוסמטיקאיות – יפה מקסימוב, יו״ר האיגוד

"הסיבה שאחיות צריכות לעבור מסלול מלא ולא מסלול מקוצר בתחום הקוסמטיקה נעוצה בצורך להבטיח שהן יקבלו את ההכשרה הנדרשת באופן מקיף, כולל את כל עקרונות הטיפול המעשיים והתיאורטיים שדרושים לצורך מתן טיפולים בטוחים ואפקטיביים. אף על פי שהן מחזיקות בידע רפואי נרחב, לימודים בתחום הקוסמטיקה כוללים שעות קליניקה רבות, הכרות עם מכשור מתקדם, והתמקדות בטכניקות טיפוליות שמיועדות לעור ולגוף בצורה שונה מהטיפולים הרפואיים. בנוסף, יש צורך בלימוד עקרונות בסיסיים של אנטומיה, פרמקולוגיה וזיהומים בצורה שמתאימה לקוסמטיקה ולאו דווקא לרפואה כללית. על כן, לימודים מקיפים וכוללים בתחום הקוסמטיקה הם חיוניים, לא רק כדי למנוע טעויות בטיפול אלא גם כדי להבטיח שידע מקצועי זה יתעדכן באופן רציף, מה שיבטיח טיפול בטוח, אפקטיבי ומותאם לצורכי הלקוחות. כן אני חושבת, שיש מקום לבחון מסלול מותאם, אך לא בטוח שיש מספיק ביקוש לנושא מצד אחיות.

מהרגע שנכנסתי לתפקיד, אני פועלת לשדרוג ועדכון תכניות הלימודים העיוניות והמעשיות בתחום הקוסמטיקה, ומקיימת פגישות תכופות עם משרד העבודה כדי להבטיח שהתכניות יתאימו להתפתחויות האחרונות ויבטיחו הכשרה מקצועית מעמיקה. ארגון הקוסמטיקאיות פועל מזה למעלה מ-20 שנה לקידום אסדרת המקצוע, במטרה להפסיק את הפריצות הקיימות בתחום ולהבטיח רמה אחידה ובסיסית של מקצוע. שאיפתי היא להעלות את הסטנדרט וליישר קו עם הסטנדרטים הגבוהים הנהוגים באירופה, מתוך הבנה שיש לנו הרבה מה ללמוד ולהשיג בהשוואה לעולם. אני בעד פיקוח על התחום, בעד לימודים מתקדמים ומאמינה בחיוב הכשרות שנתיות כדי להבטיח את עדכניות הידע ורמת המקצועיות הגבוהה ביותר."

השאלה שנותרה פתוחה

האומנם ניתן להמשיך כך? האם נכון להכשיר אחיות מנוסות יחד עם מי שסיימה רק 12 שנות לימוד? כיצד מתיר משרד הבריאות לתחום שמערב פרוצדורות חודרניות לפעול תחת סטנדרטים כה נזילים?
או שאולי, בסופו של דבר, כל השאלה הזו בכלל לא צריכה להיות מופנית למשרד העבודה – אלא למשרד הבריאות, שכבר מזמן היה אמור להכניס את תחום הקוסמטיקה תחת אחריותו. האם המדינה באמת מאמינה שטיפולים חודרניים ופעולות המשפיעות ישירות על העור הם רק "מקצוע" ולא עיסוק רפואי לכל דבר? ואם כן, מה זה אומר על כולנו?

הערת סיום – כי המקצוע הזה ראוי ליותר

הכתבה הזו לא נועדה להכפיש את תחום הקוסמטיקה או את הקוסמטיקאיות. להפך. מדובר במקצוע חשוב, חיוני, ובעל השפעה ישירה על הבריאות והביטחון העצמי של הלקוחות. יש לא מעט קוסמטיקאיות שמקדישות שנים ללימודים, עוברות השתלמויות פרטיות בארץ ובחו"ל, ורוכשות ידע מעמיק מעבר לדרישות הבסיסיות.

אבל לצידן, יש לא מעט אחרות, שמסיימות קורס בסיסי, קונות מכשיר מתקדם, ומתחילות לטפל – בלי שהן באמת יודעות מה הן עושות.

וזה חייב להשתנות!!!

מעבר לפיקוח ולשדרוג ההכשרות, יהיה הרבה יותר נבון לפתוח את התחום לאנשי רפואה, להעניק להם מסלול הכשרה ייחודי, ולוודא שכל מי שפונה לקוסמטיקאית יוצאת עם עור מטופל כהלכה – ולא עם חוויה שמוטב היה להימנע ממנה.

ואם לרגע חשבתם שאני סתם קטנונית

אז לא, אני לא סתם נטפלת. כך זה באמת עובד במדינות אחרות:

• גרמניה – נחשבת לאחת המדינות הקפדניות ביותר בתחום. קוסמטיקאיות מחויבות להשלים שלוש שנות הכשרה מקצועית במוסדות מוכרים, כולל לימודים עיוניים ומעשיים בנושאי דרמטולוגיה, כימיה של החומרים הקוסמטיים, היגיינה רפואית, וניתוח מבנה העור. מעבר לכך, ישנה חובת התמחות מעשית (סטאז') ובחינות הסמכה רשמיות מטעם המדינה.
• ארצות הברית – הדרישות משתנות ממדינה למדינה, אך כל קוסמטיקאית מחויבת להשלים 600 עד 1,500 שעות לימוד (תלוי במדינה), לעבור מבחן הסמכה ממשלתי ולעיתים גם מבחן מעשי. יתרה מכך, מדינות מסוימות דורשות רישוי מחודש כל כמה שנים, כולל הוכחת לימודי המשך. חוק ה-MoCRA שנכנס לתוקף מחמיר את הדרישות בכל הנוגע לפיקוח על מוצרים וטיפולים.
• צרפת – הקוסמטיקה בצרפת נחשבת למדע לכל דבר. כדי לעסוק במקצוע, יש צורך בתעודת BTS Esthétique-Cosmétique, שהיא למעשה תואר טכנולוגי דו-שנתי הכולל קורסים בביוכימיה, פרמקולוגיה, דרמטולוגיה ושיטות טיפול מתקדמות. רק לאחר מעבר בחינות ממשלתיות ניתן לקבל רישיון לעסוק בתחום.
• בריטניה – קוסמטיקאיות נדרשות להשלים תוכנית הכשרה מוסדרת של לפחות 1,200 שעות לימוד, עם דגש על בטיחות, מניעת זיהומים, ואבחון בעיות עור. ארגונים רגולטוריים כמו CIBTAC ו- VTCT מוודאים שהכשרת הקוסמטיקאיות עומדת בסטנדרטים קפדניים, ורק לאחר בחינה מקצועית ניתן לקבל תעודת הסמכה מוכרת.
• קנדה – במדינות כמו קוויבק ואונטריו, קוסמטיקאיות מחויבות להשלים תוכנית הכשרה ממוסד מוכר, עם לפחות 1,000 שעות לימוד, ולעמוד בבחינות הסמכה מחוזיות. במדינות אחרות בקנדה קיימת דרישה להתעדכנות מקצועית שוטפת ורישוי מתחדש.