ד"ר עומר וולף, מומחה לכירורגיה פלסטית ואסתטית משחזרת בכללית אסתטיקה
אידיאל היופי כפי שנשקף אלינו בתמונות שעברו ריטוש ופילטרים, מוכתב פעמים רבות מאופנות חולפות שלא בהכרח מתכתבות עם אידיאל יופי אמיתי. מדוע הסלפי מעוות את הפרופורציות בפנים ומהו איזון הטיפולים הנכון? המומחה של כללית אסתטיקה דר' עומר וולף מסביר
היום אנו רואים "סלפי" בכל מקום, ואני מקבל יותר ויותר פניות מנשים וגם מגברים שמצטלמים ורוצים להיראות מושכים יותר בבקשה לעצב להם "דאק פייס" – אותו פרצוף עם כיווץ והרחבת שפתיים שנתקלים בו לא מעט ברשתות החברתיות. הפרצוף הזה הפך להיות הסמל המסחרי של הסלפי שעולה לרשתות החברתיות ומככבות גם באתרי ההיכרויות.
מהיכן מגיע הדאק פייס? ההנחה הרווחת היא שמדובר כנראה במשהו אבולוציוני אשר ניתן למצוא גם אצל השימפנזים בטקסי החיזור וגם משחר האדם. בעוד שהחזה הנשי הוא סמל לפריון ונשיות, השפתיים שימשו את האדם לשדר משיכה מינית ורצון למשוך את בן הזוג השני. השאלה היא איך עושים זאת נכון.
כמו כל דבר בעידן שבו אנחנו חיים, אופנה מגיעה ומככבת, ואנשים פשוט עוברים את הגבול, ואנו נתקלים בתופעות מוגזמות וטיפולים מוגזמים המעניקים דאק פייס ללא פרופורציה. זה קורה לרוב בעקבות הזרקות.
טיפולים מוגזמים – לא רק בדאק פייס
כנראה שהמלחמה המתמדת להמשיך להיראות צעירים היא הסיבה העיקרית למה שאנו מכנים "טיפולים מוגזמים". במיוחד כיום, כשהתמונה שלנו היא כרטיס הביקור ברשתות ובכלל ומהווה חסם משמעותי עוד לפני שמגיעים למפגש או ריאיון עבודה או לקבלה למעגלים חברתיים אליהם אנו שואפים להצטרף. לכל אלה מביאים לנטייה לעיתים להתפתות לפתרונות קלים ולא תמיד נכונים.
ה"בום המטורף" של הטיפולים הלא ניתוחיים ובמיוחד הזרקות וחומרי מילוי, שהשתכלל מאוד והפך מגוון הרבה יותר מאז התוודעו לראשונה לחומצה היאלורונית לפני כ-20 שנה, הפך את הטיפולים לנפוצים הרבה יותר, אבל גם הטכנולוגיה המתקדמת ביותר יכולה להיות מסוכנת בשימוש לא נכון.
אנחנו הרופאים נתקלים לא מעט במטופלים שהפנים שלהם מזכירות קצת צ'יפמנקס עם לחיים תפוחות ("תפוחיות") מדי או עצמות לחיים מובחנות שמשוות לפנים מראה "סוסי". ישנה גם תופעה אחרת שמזכירה מאוד את הדמויות של שבט הנאבי מהסרט אווטאר שבו האף נפגש עם הגבות כחלק מניסיון "לא ניתוחי" להפוך אף נשרי לסולד.
התופעות האלה הן ביטוי לשימוש לא נכון או מוגזם בטכנולוגיה, שהיא בבסיסה מצוינת, בידיים לא נכונות ומקצועיות. הזרקת יתר בלחיים נובעת מחוסר המוכנות לקבל את סימני הגיל שמתבטאים בקפלים בצדי הפה או בהתרוקנות האזור שמתחת לעיניים. זה מביא מטופלות להתפתות לפתרון קל יחסית שאינו מצריך ניתוח, אלא שהדרך הנכונה יותר להפוך את שינויי הזמן בהקשר הזה היא דווקא ניתוח הרמת פנים שמטפל בהתרוקנות והצניחה באופן ישיר בלי לפצות ב"ניפוח יתר".
גם בתחום של ניתוחי הפנים יש שכלולים וטכניקות חדשות כמו שיטת ה"דיפ-פליין" להרמת הפנים שמאפשרת להצעיר את הפנים בלי לייצר מראה "מתוח" או "עשוי" ויתרונה הבלעדי וייחודי הוא בהצלחה להשפיע אפילו על מרכז הפנים בצורה יעילה.
לחומרי מילוי כטכנולוגיה שמסייעת להרים את הפנים, יש תפקיד בעשור הרביעי והחמישי לחיים אצל חלק מהמטופלות כשהאלסטיות של העור שלהן מספיק שמורה כדי לאפשר לבצע את המניפולציה הזאת. בגיל מתקדם יותר טיפולים אלה כבר פחות רלוונטיים להרמת הפנים, אבל יכולים לשמש לשיפור באיכות ומרקם העור. תפקידו של הרופא הוא להתאים את הטיפול הנכון למטופל ולא להיפך.
מילוי ועיצוב שפתיים – כך עושים זאת נכון
אם נחזור לשפתיים, אז בדומה לכל אזורי הפנים השונים שבהם ניתן לטפל בחומרי מילוי, יש דרך לעשות את זה בצורה נכונה. עיצוב שפתיים הוא טיפול פופולרי מאוד אפילו בקבוצת הגיל הצעירה, ואחת הדרכים לשמור על פרופורציות נכונות ולהימנע מ"תאונות" מצערות של הגזמה ומראה "ברווזי", היא לשמור על העקרונות האסתטיים של היחס האלוהי שקיים בטבע, באומנות וגם בתווי פנים אטרקטיביים.
השפה העליונה אמורה להיות דקה יותר מזו התחתונה, כאשר היחס הנכון הוא סביב 1:1.6 ("יחס הזהב"). אז מדוע אנשים מבקשים להגדיל את השפה העליונה אם כך? סיבה אפשרית שבגללה קיימת נטייה לשאוף לשפה עליונה מעובה מדי היא הזווית שבה רובנו מצלמים את עצמנו בסלפי – מלמעלה למטה. בזווית הזו לשפה העליונה יש מקום דומיננטי יותר מהשפה התחתונה ולכן היא מקבלת תשומת לב מיוחדת. אך אם נרצה לשמור על מראה אטרקטיבי וטבעי גם ב"זוויות האמיתיות של החיים", חשוב לשמור על היחס הנכון ולהקדיש תשומת לב גם לשפה התחתונה במקרים שבהם נדרש עיבוי או עיצוב של השפתיים.
היזהרו מניפוחים
עוד מכשול שנוטים ליפול בו, הוא הניסיון להעלים את הקמטים האנכיים בשפה העליונה (קמטי העישון) או הקפלים בצדי הפה (הסוגריים) על ידי כמות מוגזמת של חומר מילוי. מילוי קמטי העישון הוא טיפול סביר אצל מטופלת שמקיימת פרופורציות נכונות בין הלסת העליונה לתחתונה, אך בעבור מטופלת שאצלה הלסת העליונה מעט בולטת זה עשוי ליצור מראה מלאכותי – ובמקרה כזה נכון לשקול טיפולי קילוף או טיפולים אחרים.
לגבי קפלי הסוגריים – מילוי באזור זה היא האופציה הפחות מועדפת, מכיוון שסיבת ההיווצרות של הכפלים היא צניחת הלחיים, והטיפול הנכון יותר יהיה כזה שממתן את צניחת הלחיים. את זה ניתן להשיג חלקית על ידי הזרקה של חומרי מילוי סמוך לעצמות הלחיים, או בצורה יעילה הרבה יותר בניתוח "דיפ-פליין" להרמת הפנים. שתי הטעויות האלה יחד מהוות את הסיבה העיקרית למראה עשוי וכבד במרכז הפנים שלא לומר "בבוני".
אין כאן כוונה להרתיע את הקהל מצריכה נבונה של טיפולים רפואיים אסתטיים לא ניתוחיים, אלא להדגיש שוב עד כמה חשובה המקצועיות של הרופא המטפל עוד בשלב הייעוץ והאבחון, כדי להתאים את הטיפול הנכון עם התוצאות הרצויות. לבחירת הרופא המטפל חשיבות רבה יותר מכל סקר שוק שבוחן את העלויות של המותגים והמוצרים השונים.
אנחנו מכירים דוגמאות מעוררות השראה של נשים שידעו להתבגר בחן כמו למשל קייט מוס או האלי ברי, ואם עשו זאת בעזרת טיפול רפואי או באופן טבעי – אנחנו לעולם לא נדע.
כשם שמברשת צבע יכולה לסייע לחדש קיר בידיים של שיפוצניק חובב, אותה המברשת בידיים של מיכלאנג'לו סיפקה לנו את תקרת הקפלה הסיסטינית. לתחום הרפואה האסתטית הניתוחית והלא ניתוחית כאחד יש רכיבים של אמנות ואומנות ששלובים אחד בשני – ההצלחה טמונה מצד אחד בתפיסה האסתטית והחוש האמנותי של הרופא המטפל, ומצד שני גם בידע המקצועי והאנטומי שמאפשר לו להשיג באופן עקבי תוצאות טובות ובטוחות בטיפול.
