בעקבות הלוחמים!

מאת: גלינה סמית, טור דעה

בעיניי מערכת החינוך לא מצליחה להעביר את המורשת הארץ ישראלית בצורה כפי שאני הייתי רוצה!
לכן מאז שהילדים שלי עלו לכיתה א' ,כל יום הזיכרון לחללי צה"ל אנחנו דואגים לנסוע לאחת האנדרטאות ולספר את סיפור המורשת,
אנחנו מדליקים נרות זיכרון וחוזרים לחגוג את יום העצמאות!

במהלך הנסיעה אנחנו דואגים לספר לילדים לאן פנינו מועדות.
במקום עצמו אנחנו מספרים את סיפור המורשת ומתאימים שירים למקום.
יש משהו שונה בהבנה של ילדים שהסיפור בא מההורים, מההקשרים שאנחנו דואגים לעשות.
החינוך שאנחנו מקנים לילדים, סיפורי גבורה, שירים שנחרטים בזיכרון, שמות החיילים.
זה המקום שלנו של ההורים.

מתוך אלבום אישי

לעולם לא אשכח איך בני הקטן עמד מול אנדרטת זיכרון ב יד לשריון – פארק לטרון ואמר שהוא מרגיש כאילו כל העולם מת.
כואב חד משמעי, אבל יותר חשוב זה הסיפור שלנו, של ארץ ישראל, זו הציונות שלנו.
כי לנו אין ארץ אחרת ואם לא נדע את העבר איך נבנה את העתיד.

See Also

מתוך אלבום אישי

תעלו לקסטל, גבעת התחמושת, חומה ומגדל בקיבוץ חניתה, גבעת הראל, מוזיאון הפלמ"ח, מוזיאון חיל הים, אנדרטת אסון המסוקים בשער ישוב ועוד אין ספור מקומות.
ואם אתם צופים על ירושלים אז תשמיעו להם את "ירושלים של ברזל", תסבירו ותספרו כי אם כולנו נעשה זאת, אולי נחיה בארץ קצת טובה יותר

View Comments (0)

Leave a Reply