קורין גדעון חושפת גוף, כוונות וחזון בקמפיין הקיץ של Triumph
בוקר תל-אביבי שקט. הסט כבר ערוך, האורות מדויקים, המצלמות מוכנות. לתוך החלל הזה נכנסת קורין גדעון – אישה של מילים, של פריימים ושל הצהרות רכות שמרצדות על גבול שבין אישי לפוליטי.
הלוקיישן: צילומי קמפיין הקיץ 2025 של מותג ההלבשה התחתונה Triumph.
התקציב: כמיליון וחצי שקלים.
החיבור: זו השנה החמישית ברציפות.
לצידה, בין הספוטים והאיפור, אפשר היה להבחין גם בדמותו המוכרת של חילי סורוצקין – בן זוגה, בן למשפחה חרדית לשעבר, וכיום חילוני-מסורתי שמסייע לא מעט מאחורי הקלעים. “אם היה לי סמנכ"ל תוכן – זה הוא,” היא אומרת בקריצה שמסגירה לא רק זוגיות אלא גם שותפות עסקית הדוקה.
אבל זה לא רק עוד קמפיין עם לנז’רי ותאורה מחמיאה. זה סיפור על שחרור, על קבלה עצמית, על נשים שלא נבהלות מהמראה שלהן גם כשיש שלושה ילדים, גוף בתנועה ומדינה ברעידה תמידית.
“אנשים מבחוץ מנסים למצוא סתירות – דת, גוף, חשיפה. אבל זה עובד מצוין,” אומרת גדעון. “זו העבודה שלי, אלו החיים שלי. אין בי שום קונפליקט בין האמונה, המשפחה והקריירה. להפך – דווקא השילוב הוא שמעניק לי כוח.”
שני כהן-כנען, סמנכ"לית השיווק של Triumph ישראל, מסכמת זאת טוב לא פחות:
“רצינו ליצור קולקציה שלא רק נראית טוב – אלא גם מרגישה כמו אמירה. זו לא אופנה שמכתיבה, אלא אופנה שמקשיבה. וקורין – עם הכנות, העוצמה והאמת שלה – היא המגמה הזו.”
הביטחון הזה, מסתבר, לא תמיד היה שם. "היו תקופות שבהן מנעתי מעצמי ללכת לים או לבריכה. לא הרגשתי נוח בגוף שלי. אבל אחרי שילדתי את בתי הבכורה, הבנתי שאין מצב שאני מגדלת ילדה שרואה את אמא שלה מתביישת בעצמה. אז מה אם אני לא מושלמת? אף אחת לא צריכה להיות."
והיא באמת לא מתיימרת להיות. לאורך כל הראיון נשמרת אצל גדעון אותנטיות כמעט נדירה בתעשייה – פתוחה לדבר על השינויים במראה שלה, על צבע השיער ("הגיע הזמן לרענן"), על מהפכי סטייל, ואפילו על ההחלטה ללמוד שוק ההון ("כי נמאס לי לא להבין מה קורה עם הפנסיה שלי").
בשונה מכוכבות רבות, היא לא רואה צורך להצניע. גם לא כשמדובר בדברים שבוחרת לא להראות: "הכל חשוף – אבל במידה. אני לא מעלה את הילדים כשהם בוכים, לא משתפת רגעים אינטימיים עם חילי. יש קווים אדומים – אבל שקיפות זה חלק ממה שמאפשר לנשים להזדהות איתי באמת."
ולא רק נשים. כשהשיחה גולשת לנושאים חברתיים – כמו שאלת גיוס החרדים – התשובה שלה מדודה אך ברורה:
“אין פה שחור ולבן, אבל במציאות שבה חיילים נהרגים מדי יום, אי אפשר להישאר בצד. לימוד תורה הוא ערך חשוב, אבל גם השתלבות בחברה. אני רואה את השינוי הזה קורה כבר עכשיו – גם במשפחה של חילי.”
אז מה הלאה? לא בטוח שהיא יודעת – ואולי זו בדיוק הנקודה.
“אמרתי שלא אצבע, וצבעתי. שלא אעשה החלקה – ועשיתי. אמרתי שלא אחשוף יותר מדי – ואני עומדת כאן, בקמפיין לנז'רי. אז כנראה שלמדתי דבר אחד: לא לפחד להשתנות.”
