שם: אפרת מונסטירסקי
גיל: בת 45
מצב משפחתי: נשואה בשנית + 1
תחום פעילות: בעלת עסק השוק של פרנצ'סקה. אני מפתחת מוצרי מזון לשימושים שונים . העסק שלי נולד מתוך מקום של יצירה וצורך. רציתי לייצר מוצרים שיקצרו תהליכים במטבח מבלי להתפשר על טעמים ואיכות . העולם שלנו מלא במוצרים מתועשים, החזון שלי הוא לייצר כמויות מסיביות אך מבוקרות, ולהשאיר בשליטה את הייצור והקפדה על חומרי גלם. מעבר לכך שלכל מוצר בליין יש הצדקה ותוואי. הוא נולד כדי להיות רב שימושי. כל מוצר בליין שאני מחליטה להוציאו החוצה, אני כבר יודעת מה לעשות איתו. היכן הוא בא לטובת המשתמש ואז חוזרת אחורה ומפתחת אותו בהתאם. משם נכנסת עבודה של הנגשת המוצר, ופשטות בשימוש .
המדיה משמשת לי כצינור של תקשורת מול הלקוחות באופן שוטף ואני מוודאת שהם אכן מבינים את החזון והדרך. כשהם מגלים את הכוונה, הם מגלים עולם שלם של אוכל שמעולם לא חשבו שיכינו . אין סיפוק גדול מזה .
האם אי פעם הרגשת שהמגדר שלך מפריע לך להתקדם בתחום בפעילות שלך?
התשובה בגדול היא כמעט תמיד. תמיד כשאני מגיעה לפגישות אני רואה שמרימים גבה. אף אחד לא מתאר לעצמו שמאחורי כל האופרציה הזאת עומדת בחורה. במיוחד בתחום הבשר אליו "פלשתי" בשנים האחרונות. בשנותיי הראשונות כשעבדתי בסרוויסים במטבחים שונים, זה היה הכי מורגש. היום אני יודעת שהיחס כבר אחר. אבל בזמנו אף אחד לא עשה הנחות ואפילו דיי הקשו . זאת הייתה אחת הסיבות שבגינן החלטתי שאם אני נשארת בתחום הזה זה כעצמאית בלבד. לא באמת ראיתי שאפשר אחרת . וזה בהחלט מה שקרה בהמשך .
האם יש דברים שאת עושה/חייבת לעשות יותר בגלל היותך אישה ?
כאישה אני מרגישה שאני לא יכולה לעשות טעויות וכבר אעשה אז זה צריך להיות במינימום. המרווח לא מאפשר לי ליפול . למרות שאני חייבת לומר, שמצד אחד אני זוכה להרבה אמפטיה שאולי גברים לא יזכו לה. אני מרגישה במרוץ כל הזמן. אם מישהו המציא מוצר בודד, אני אקום ואמציא חמש. אני אולי לא אשת העסקים הכי טובה בעולם, אבל התקשורת שלי, יכולה ההכלה שלי, וההבנה, משחקים תפקיד מאד גדול. לגבי הכישרון, זה כבר סיפור אחר. אבל אני מרגישה שאני לא יכולה להוריד את הרגל מהגז, כי אם אעשה כך יבלעו אותי ברגע . ולכן גם ברגעים שאין כוח או יכולת אני עדיין מנסה לייצר תוכן, לשדר עסקים כרגיל . אני חייבת לעשות חייל היכן שאחרים כושלים . דריכות בלתי נגמרת.
מה מניע אותך כל יום בעשייה שלך ?
אני רוצה לייצר שינוי. אני יודעת שזה נשמע גדול . אבל אני עושה זאת בדרכי. אני רוצה לבעוט בדרכים של אחרים וללכת בדרך שלי . אני משלמת על זה מחיר לא קטן. כשהמשפחה מתגאה אני נמסה מזה. זה שווה את הכול .
בן זוגי קוסטה ובני ירין ( אוטיסט בתפקוד גבוה) הם חלק מאד גדול מההצלחה שלי. אך עם זאת, הם משלמים את המחיר הגרוע ביותר. זמן האיכות שלי איתם מועט, אך הם ברקע תומכים ללא תנאים . אני וירין מדברים על העסק כל הזמן. לפני מספר ימים הייתה לו משימה בבית הספר. שאלו אותו מי ההשראה שלו – סוג של גיבור, והוא אמר שאני . באותו הרגע התרגשתי ונמסתי. במיוחד כשהוא הסביר שהוא רואה את הקשיים וההצלחות וכמה אני משקיעה, ואיך אני משמשת לו דוגמא שהכול אפשרי. הוא ילד שניחן באינטליגנציה רגשית גבוהה ביותר, וכשהוא בא עם אמירות כאלו, מיד כל הקשיים נשכחים, ואני זוכרת שאני משנה לו את העתיד ואת המחשבה ש"אין לא יכול , אין אי אפשר". קשה להסביר את הערך של זה.
מה הדבר היחיד שתרצי לשנות ביחס לנשים בחברה הישראלית ?
קודם כל שייתנו לנו יחס שווה אבל יחד עם זאת שיבינו שההקרבה שלנו היא מסוג אחר ואני אסביר. כמובן כל אחת והיכן שזה פוגש אותה. אני במשך מספר שנים הייתי בטיפולי הפריות, ומאידך מחזיקה את העסק בשיניים. מקיימת את הפעילויות ללא הפסקה. אישה אחרי הפלה אמורה לנוח, לקבל רגע לנפש, לתת לגוף להתאושש. אצלי זה לא היה. ואין לנו שום גיבוי לזה, אין שום סעיף בביטוח שמגבה את זה. אני יודעת שההקרבה הכי גדולה שלי זה אי הרחבת המשפחה. העסק נשען עליי בעיקר, מה שאומר שזה מקור הפרנסה החשוב בבית.
אם אני לא מתפקדת אין גיבוי מהמדינה בעניין. כמות הפעמים שקמתי על הרגליים 24 שעות אחרי אשפוז כי אין לי אפשרות אחרת היא בלתי הגיונית. וגם היום, אני אומנם בהפוגה מהטיפולים, ולקראת הליך של תרומת ביצית, ואני לא מוצאת רגע לעצור. אני מתארת לעצמי שזה לא ככה בכל תחום . אבל בתחום האוכל זה סופר קשוח. חשוב שיבינו שאנחנו יודעות ליצור, אנחנו בעלות מעוף וחזון ויש בנו עוצמות מטורפות שאין למין השני. אנחנו מתוכנתות אחרת. אין ספק שדברים משתנים אבל לאט מדי. מה שנותר לנו זה פשוט להיות בטופ ולתת לכולם בראש.
טיפ לנשים שרוצות לפתוח עסק
הטיפ שלי לנשים עצמאיות בעלות עסקים -קודם כל תהיו ממוקדות ואל תתפזרו.
חשוב מאד להתמקד במטרה מסויימת ולרכז כוחות. ובעיניי הכי חשוב – סביבה תומכת.
אם קיימת זוגיות – חשוב שתכיל, תהיה סבלנית וסובלנית. זה לא תמיד פשוט לצד השני שלנו. השעות שמשקיעים ולרוב בשעות לא מקובלות, צריכה להיות הבנה ותמיכה.
לתאם ציפיות מול המשפחה ולדאוג לזמן לעצמך. לא לאבד את עצמנו ולהישאב.
הכוחות שלנו הן בעלות ערך עליון. לדעת לנעוץ ביומן – "זמן אני" הוא לא פחות חשוב מכל פגישה ומשימה אחרת. זה הכל בסוף עלינו.
