מאת: סיגל מגן, סופרת ילדים ויזמית אמנות
אבא ואמא האהובים,
מזה שנים רבות אתם מלווים אותי מהשמיים. הרבה מים עברו בירדן והעולם שלנו השתנה.
אני מתבוננת על הדברים שלימדתם אותי בילדותי ובוחנת מה מתאים להיום.
אבא, אתה כיוונת אותי לצד הריאלי. דחפת אותי ללמוד מחשבים. "זה יביא לך פרנסה טובה," אמרת.
אמא, את לימדת אותי מהי נתינה – נתינה אינסופית וראיית האחר. לימדת אותי לעזור לאנשים במשבר.
תמיד היית הראשונה לדפוק על דלת השכנה עם עוגה מעשה ידייך.
עד היום, כשאני מריחה עוגת שמרים חמה אני מרגישה אותך איתי – בתוך הנשמה.
הקשבתי לך, אבא. למדתי מחשבים. הייתה לי עבודה ופרנסה טובה, אבל בשלב מסוים זה לא הספיק.
הקשבתי לך, אמא. הלכתי בעקבות הלב. נתתי מעומק לבי – לכל מי שנקרא בדרכי.
אבל היום אני מרגישה שאני רוצה לבנות לעצמי מקום חדש, שייעזר בטכנולוגיה החדשנית ויחבר בין אנשים, מקום שיש בו פרנסה ולב, מקום נעים ומקרב.
עדיין אני לא רואה אותו במדויק ומקווה ששניכם, ממרחק, תוכלו לכוון אותי ולתת לי רמזים בדרך.
אני סומכת עליכם שתבואו אליי בחלום ותעזרו לי להשכין בלבי שלום.
אוהבת אתכם ומתגעגעת
בתכם, סיגל
