אי שם בסוף שנות ה-90, כשהשמש של תל אביב זרחה על סצנה תרבותית משתנה, הגיח לו קצב חדש: הסלסה. לאט אבל בטוח, ריקוד הרחוב הקובני התפרץ אל תוך מועדוני העיר, מילא את הרחבות בריח של חופש ותשוקה, והפך לשפה בינלאומית שרקדו אותה בין עולים חדשים, חובבי לטינו, ותל אביבים שחיפשו לברוח משגרה של עוד שישי בבר.
העשור הראשון של שנות האלפיים היה שייך לסלסה: פסטיבלים באילת, הופעות מאולתרות בחופי הים, מועדונים שלימדו אותנו מה זה "רואדה" ומה זה "קצב בלב".
ואז, כמו כל דבר טוב, היא התרחקה קצת.
נבלעה ברעש של טרנדים מתחלפים.
אבל קצב אמיתי – לעולם לא נעלם. הוא רק מחכה לרגע המושלם לחזור.
והרגע הזה – הגיע.
החל מחודש מאי, נמל תל אביב מתמלא שוב ברוח לטינית:
בכל שבת בבוקר, על רחבת הדק המרכזי, מול הים הפתוח והבריזה המרעננת, תיפתח חגיגה אורבנית־קאריבית:
הרקדות סלסה קובנית, סמבה ברזילאית, בצ'אטה רומנטית, רומבה חושנית, צ'ה צ'ה תוסס ורואדה קבוצתית – כל הטוב הלטיני במקום אחד, פתוח לקהל הרחב ולגמרי בחינם.
זו לא סתם פעילות: זו הצהרה.
הרחבה היא המקום, הקצב הוא השפה, ואתם?
אתם הכוכבים.
וכמו שזה נראה – הטיקטוק כבר מתחמם. הכינו את המצלמות, כוונו את החיוך, והוסיפו סיבוב קטן: הטרנד שיכבוש את הרשת יוצא לדרך – והוא כולו שלכם.
