מאת גלינה סמית
ביקום הקולנועי האינסופי של מארוול, כל סרט חדש הוא בבחינת פרק נוסף באפוס מודרני, בו דמויות עטורות מיתולוגיה נפגשות עם מציאות דינמית ומשתנה. "קפטן אמריקה: עולם חדש מופלא", הסרט הרביעי בסדרת "קפטן אמריקה" והראשון בכיכובו של סם וילסון (אנתוני מאקי) כקפטן החדש, מבקש לחקור את המתחים שבין מורשת להווה, בין כוח לאחריות ובין גבורה אישית לפוליטיקה גלובלית.
הסרט, בבימויו של ג'וליוס אונה, מציב את וילסון בעמדת מפתח בעידן של תהפוכות גיאופוליטיות. כרוח התקופה, האויבים אינם עוד דמויות חד-ממדיות, אלא כוחות מורכבים המשחקים על השדה הדיפלומטי, הטכנולוגי והחברתי. אל מולו ניצב הנשיא הנבחר של ארצות הברית, תדיאוס "ת'נדרבולט" רוס (האריסון פורד), דמות המהלכת תדיר על הגבול הדק שבין סמכות לרודנות, בין אידיאלים של יציבות וביטחון לבין אובססיה לכוח.
אנתוני מאקי, שבעברו היה דמות משנה ביקום של מארוול, נכנס אל מגפיו של קפטן אמריקה עם נוכחות פיזית משכנעת, אם כי לעיתים נדמה כי ההפקה מתקשה להעניק לו את המורכבות הפסיכולוגית שזכתה לה דמותו של סטיב רוג'רס. מאקי מפגין תעוזה, אך הדמות עצמה ניראת מהוססת לעיתים קרובות מדי.
לעומתו, האריסון פורד מעניק לדמותו של רוס כובד דרמטי הנדרש ממנהיג בסדר גודל זה. השחקן הוותיק מגלם דמות כריזמטית, אך כזו שהסרט נמנע מלבחון לעומק את מניעיה ואת סף המוסריות שלה. ההיבטים הפוליטיים שנרמזים בסרט נותרו על פני השטח, ולא התפתחו לכדי אמירה אמיצה או מפתיעה.
אחת מהבחירות המרתקות של מארוול היא שילובה של השחקנית הישראלית שירה האס בתפקיד סברה, גיבורת-על בעלת זהות ישראלית-אמריקאית. האס מצליחה להביא למסך דמות הנעה בין פגיעות לכוח, בין אחריות אישית לחובות מדינתיות, ומוסיפה ממד חדש של ייצוג לנוף של מארוול. הופעתה קולחת, משכנעת, ונותרת אחת הנקודות הזכירות ביותר של הסרט. יחד עם זאת, נראה שהתסריט לא העניק לה את הבמה המלאה שמגיעה לה, ונוכחותה הייתה יכולה להיות מהותית יותר מבחינה עלילתית.
סצנות הפעולה, כמיטב המסורת של מארוול, מספקות חוויה קולנועית עתירת אפקטים וראוותנות. אך מעבר לאדרנלין המתפרץ ולווירטואוזיות הוויזואלית, הסרט מתקשה לספק תובנה עמוקה או מבט חדשני על גיבורו הראשי.
הוא מציג שאלות מרתקות – על זהות, על גבולות הכוח, על האחריות המונחת על כתפיו של גיבור-על נטול כוחות-על – אך אינו טורח להעמיק בהן די הצורך.
"קפטן אמריקה: עולם חדש מופלא" מספק חוויית צפייה רוויית אקשן, כמצופה מסרט ביקום של מארוול. הוא מצליח לרגש ולסחוף, אך מותיר תחושה קלה של החמצה. יש כאן ניסיון לבחון גבולות – אישיים, פוליטיים, מוסריים – אך הוא נותר בגדר ניסיון בלבד, ואינו מבשיל לכדי אמירה של ממש. זהו סרט שישמח את המעריצים השרופים ויהווה כניסה נוחה למי שאינו בקיא בעולם של מארוול, אך עבור מי שמצפה לממד נוסף של מורכבות – ייתכן שהתחושה תהיה של סיפוק חלקי בלבד.
