אמש, במבנה האבן של בית-הספר לעיצוב במושבה הגרמנית, נערכה תצוגת הגמר הראשונה של חוג לעיצוב אופנה באוניברסיטת חיפה. שנה בלבד חלפה מאז נחנך החוג, וכבר עלו על המסלול קולקציות המשלבות חקירה אישית, יושרה אקדמית ואמירה חברתית חד-משמעית.
התהליך האקדמי נרקם בסדנאות מחקר ומפגשי הנחיה עם שלושת המנחים והמרצים – שאול אהרוני, שחר אבנט ואהרון גניש – שעודדו את הסטודנטים לדייק רעיונות, חלומות, רגשות וכאבים לכדי פריטי לבוש מגובשים. ד״ר רחל גץ-סלומון, ראש החוג, ציינה בדבריה כי “הבגד משמש כאן כלי כתיבה; הוא מתעד מציאות נפשית וחברתית, לא רק מעצב חזות”.
קולקציות מובילות
- הגר לנדסמן – “הדרך אל האוקו”
קולקציית גברים מונוכרומטית הבנויה על דפוסי הייקו: עטיפה, קיפול ושחרור שמייצרים קצב חזותי מהורהר. - נגה אמונה אבישר – “שמן ומים”
בדי סאטן ומשי מודפסים ביד, המאזנים בין פיג’מה ביתית לשמלת ערב וממחישים גבול דק בין ביטחון לחרדה. - רותם תאשמע – “טראומה מגדרית”
שמלות בייבי-דול ועיטורי חרסינה סדוקה; בגד כעדות לפחד המוטבע בגוף הנשית. - ירדן סלומון – “טאצ’-דאון”
מיגון ספורטיבי מעוצב מחדש; מגיני-כתפיים ודימויי פוטבול בוחנים את הדיסוננס בין חולשה וכוח. - מרגרט שנצ’ר – “מסע הכלנית”
זיכרונות הגירה מאוקראינה שנטווים בבדי גברים עכשוויים ורקמות כלנית כסמל לצמיחה. - שי מנספייזר לוין – “My Pussy Grabs Back”
איקונוגרפיה פמיניסטית חתרנית בתצורה אלגנטית, עוסקת בשליטה ובהשבת הקול.
הקשר ותרומה תרבותית
ביטול התצוגה אשתקד בשל הלחימה בצפון הוליד השנה שילוב נדיר של בוגרי תשפ״ה ובוגרות תשפ״ד, שהדגיש רצף יצירתי ועמידות לנוכח משברים. דקת דומייה לחיילים ולנעדרים הזכירה כי יופי וכאב שזורים זה בזה. מחיאות הכפיים בתום הערב הבהירו: המעצבים הצעירים לא רק מציגים קולקציות, אלא מעצבים שיח אופנתי מודע, מחודש ומלא-משמעות.
