דעה, מיטל ואנונו
תקופת ההתבגרות היא תקופה סוערת בחיי המתבגרים, המעבר מהילדות לבגרות טומן בחובו
לונה פארק של שינויים, פיזיולוגיים, פסיכולוגיים, רגשיים, קוגניטיביים.
המטרה העיקרית של התקופה הזו היא בניית הזהות האישית.
המתבגרים נדרשים לענות על שאלת מיליון הדולר מי אני?
מה הכישורים והיכולות שלי?
מה תפיסת העולם שלי?
מה אני אוהב?
מה אני לא אוהב?
לא סתם השדה החברתי תופס נפח מאוד גדול בחיי המתבגרים, זו הדרך שבה הם חווים ספרציה מההורים, מתרחקים מהם כדי לעצב את אישיותם ובמטרה להתקרב בהמשך שוב מחדש.
השינויים האינטנסיביים גורמים להם לסערת רגשות: בלבול, תסכול, חוסר אונים והחוסר וודאות בין איך שהם הולכים לישון בלילה לבין איך שהם יפגשו את עצמם במראה מול הבוקר,
תחושה לא פשוטה של אובדן שליטה בגוף.
פרץ ההורמונים משפיעים על הבלוטות בנקבוביות שמפרישות חומר שומני שסותם את העור ואז צצים פצעי הבגרות בלי שום התראה מוקדמת.
כשהם צצים נוצר קונפליקט בין המשימה החשובה לבנות את הדימוי העצמי לבין החוסר אהבה עצמית, חוסר קבלה, בושה ומבוכה שכל השינויים האלו מביאים איתם.
כל פצע שמופיע הוא מציק, לא נעים, מעצבן, מהר מאוד הוא מוביל לקול פנימי וחיצוני לשימוש במילים כמו "אני לא יפה", "איך אני נראה", "איזו פדיחה להסתובב ככה", "מה יגידו עליי","בטח עכשיו כולם יסתכלו על הפצע הזה".
הקולות מובילים להתנהגות לא פרופורציונלית של התפרצויות זעם, חוסר רצון לצאת מהחדר,רצון עז להסתיר אותם.
מבחינתם באותה נקודת זמן הפצעים הופכים להיות מה שמגדיר את המראה החיצוני שלהם.
מה מומלץ לעשות?
1. לגיטימציה לרגשות: מתבגרים מרגישים לא מובנים והרבה פעמים הם גם לא מבינים את עצמם. חלק חשוב בתפקיד ההורי הוא לעזור להם עם סערת הרגשות על ידי מתן תוקף, אישור למה שהם מרגישים.
מומלץ לומר להם "אני ממש מבינה אותך" ,"זה באמת לא נעים", "זה נשמע ממש מתסכל",
כדאי להימנע ממשפטים כמו : "תפסיק לעשות סיפור מכל דבר", "זה פצעון ממש קטן", " לכולם יש פצעים".
בגישה הזו הם מרגישים שיש הלימה בין המסר שהם שומעים מההורים לבין מה שהם חווים בעולמם הפנימי.
2. לראות את מה שיש: להביט בהם בעיניים טובות, להחמיא ולפרגן להם על הדברים שטובים בהם, חיצוניים ופנימיים.
כששמים את הזרקור על מה שטוב, הטוב גדל וכך הם יותר יאהבו ויקבלו את עצמם.
הרי בסופו של דבר הפצעים יעברו והתחושות שהם ספגו יישארו איתם לאורך כל חייהם, חשוב שיספגו תחושות חיוביות על עצמם.
3. הגשת עזרה: כל אחד זקוק למשהו אחר ולכל אחד עובד משהו אחר.
מומלץ לא לכפות עליהם את מה שאנחנו יודעים וחושבים כי לא בהכרח שזה מה שמתאים להם.מציעה לשאול אותם מה יכול לעזור לך? למה אתה זקוק? טיפול קוסמטי? עידוד? אוזן קשבת?
באדיבות מיטל ואנונו, מדריכת הורים בגישת אדלר.
קרדיט צילום:שרון ליין.
