מאת: מאת: רוני ארז מפתחת שיטת הגל/מדריכת אורגזמות
עם סיום החג שמסמל את היציאה לחרות ניתן לראות שנשים רבות עדין מרגישות שלשלאות עבות על צווארן בדרך להנאה מיחסי המין.
ניתן לראות מספר סוגים אופייניים להתנהגות מינית נשית:
1.
נשים העוסקות בדימוי גוף ועיסוק באיך בן הזוג חווה אותן תוך כדי השוואה למודל היופי שהן מספרות לעצמן כמקובל (הבנייה חברתית).
נשים רבות עוסקות בביקורת, שיפוטיות, חוסר בקבלה עצמית והתעסקות במה לא טוב אצלן. כאשר הן מגיעות לסיטואציות מיניות עם גבר הן עסוקות בפרשנות העצמית שלהן לסיטואציה ואיך שהגבר תופס אותן, במקום לתת ליצריות ולתשוקה להוביל אותן בחוויה.
דוגמא: אישה החושבת שישבנה גדול והיא עסוקה בנראות שלה בזמן היחסים ובמחשבה איך הגבר עלול לתפוס את המראה שלה וכתוצאה מכך היא מצניעה או נמנעת מתנוחות מסוימות שיכולות לענג אותה אבל היא עסוקה באיך שהיא נראית בזמן התנוחה ולא בעונג
2.
נשים שחוו חוויות מיניות ראשוניות שליליות שהשפיעו על תפיסתן המינית ויצרו דפוסי התנהגות לא מודעים כתוצאה מאותן חוויות שליליות.
דוגמא: נשים שחוו כאב בפעמים הראשונות או שלא היו שלמות עם ההחלטה בפעם הראשונה, חוות כאבים בחדירה ופעמים רבות הן משחזרות את תחושת הכאב וחוסר הרצון שמונעים מהן עונג מיני. הזמן אינו מרפא בהכרח את הפצעים שנטבעו ושמלווים אותן לאורך השנים.
3.
נשים שגדלו בבתים ובסביבה של שמרנות מינית, לא ראו בבית וסביבן גילויי חיבה או אהבה וחוו התייחסות שלילית או התעלמות מהעניין. נשים אלו תופסות את המיניות כדבר שההתעסקות בו שמה אותן במקום שבו הן לא בסדר ומפחדות להתחבר למיניות שלהן. ניתן לראות במקרים רבים שהן מעבירות את התפיסה שהתקבעה בהן לדור הבא.
דוגמא: אישה "שנתפסה" נוגעת בעצמה כילדה על ידי דמות משמעותית בחייה (הורים, אחים, חברה), קיבלה מסר שלילי לגבי העניין או מסר כי דבר זה נעשה בצנעה או בפרטיות עם עצמה (מבלי התיווך לכך שזה לגיטימי, חשוב וחלק אינטגרלי זוגי משותף בביטוי אהבה, יצריות וחיבור לצרכיה), מפתחת לעצמה תפיסה שלא מאפשרת לה ליהנות ליד או יחד עם בן זוגה ותעביר את אותה תפיסה לילדיה.
4.
נשים שעברו תקיפה או פגיעה מינית שמקבעת את התפיסה וההתייחסות למיניות של עצמן כאל דבר שלילי שהביא על עצמן את הפגיעה וכתוצאה מכך לא מאמינות שהן ראויות לעונג מיני.
על חלוקה זאת ניתן להוסיף חלוקה גילאית המאפיינת את האישה.
בשנות ה 20 האישה מתייחסת למיניות בצורה פונקציונלית כדי למצוא בן זוג איתו היא
תקים משפחה וילדים.
בשנות ה 30 האישה מתייחסת למיניות כדי להביא ילדים.
לקראת גיל 40 הגיל שבו עבור מרביתן – הילדים גדלו, האישה מגיעה לבשלות, הבנה ורצון לשים את עצמה במרכז ולהתחיל לחקור את המיניות שלה.
חג החרות הינו גם חג האחריות של כל אחת להתחיל להתייחס אל המיניות שלה כאל דבר שתכליתו עונג וכיף.
