מעשה באישה שנפשה צמאה לנחמה – ומצאה אותה בין מדפי דיוטי פרי מחודש, מואר, ובעל סגולות ריפוי למחלה מסתורית עם שם מסתורי – ג'טלס.
היו הייתה, לא הרחק מכאן, בארץ שבה השמש שוקעת מאוחר והחיים מתחילים מוקדם מדי, אישה אחת.
לא נסיכה, לא גיבורת־על, גם לא אחת שמסתפקת בפשטות — אלא בת אנוש מן השורה, כזו שעובדת, דואגת, אוהבת, וחולמת מדי פעם לברוח.
שמה האמיתי אבד בין לוחות טיסות ושמות משתמש, אך כולם קראו לה באהבה — כיפה אדומה.
לא על שום גלימה, אלא בזכות מטפחת קטיפתית בצבע יין שהייתה קושרת לשערה בכל פעם שהייתה יוצאת למסע.
והפעם — עמד בפניה מסע אמיתי.
לא שיט תענוגות, לא מלון חמישה כוכבים, רק טיסת לואו־קוסט לאי קטן ביוון, כזה שיש בו מים כחולים, סירות לבנות, ומיטה לא מוצעת היטב.
אך אף אחד לא ידע שכיפה אדומה סובלת ממחלה כרונית קשה, אשר שמה לא נאמר ברוב טקס, אך נלחש בהבנה: ג׳טלס.
ג׳טלס היא תסמונת מוכרת לנשים עם תודעה אסתטית מפותחת וטיסות שקורות לעתים רחוקות: עייפות עיצובית, חשק לחוויה בסטנדרט גבוה, ורצון לפרק מהמציאות — לאו דווקא ביעד, אלא כבר בדרך.
וכך, כשדרכונה ביד אחת ומזוודה קטנה ביד שנייה, הגיעה כיפה אדומה לשדה התעופה ונעמדה מופתעת:
דיוטי פרי חדש. בוהק. מואר. ונמצא דווקא בטרמינל 1.
אותו טרמינל שנחשב פעם לאח הקטן והפחות מתוקתק, הפך פתאום ליעד בפני עצמו.
החנות המחודשת, שנפרשה כאגם של אורות, התהדרה ב־680 מטרים רבועים של שפע, שכללו מבצעים, פינות מותגים, מתחמים מתחלפים, קוסמטיקה קוריאנית, וויסקי נדיר ושוקולד מהאגדות.
כיפה לא האמינה למראה עיניה.
"לו רק הייתי יודעת," לחשה לעצמה, "הייתי מגיעה קודם."
הפרק הראשון – השיער.
לא הרחק מהכניסה ניצבה עמדה מוארת, שבמרכזה הוצגו מוצרי שיער במלוא הדרם.
זוהי הייתה היא: LA BEAUTÉ.
מותג ישראלי־בינלאומי, שנולד מתוך שיתוף פעולה בין מדע, טבע ואסתטיקה, עם מטרה אחת: להחזיר לשיער את הכבוד הראוי לו.
כיפה אדומה התקרבה, בחנה, קראה:
כאן מסכה עם שמן ארגן בכבישה קרה, שם שמפו עם קרטין טהור, בקבוק אחר התהדר בוויטמין E וחומצה היאלורונית.
היא לא יכלה לבחור — ולכן לקחה ארבעה.
משהו לסוף היום. משהו לתחילתו. משהו להרגעה. ומשהו – לשעת חירום.
אישה חכמה לא עולה על מטוס בלי HAUTE COUTURE לשיער, כך סברו כבר בספרטה.
הפרק השני – הריח.
מדפי הבשמים היו פואטיים ממש.
לא עוד בקבוקים עייפים ומבצעים עונתיים, אלא שורה של חלומות בזכוכית.
YSL LIBRE LEAU NU חיכה לה שם, כאילו הוזמן במיוחד.
כיפה התיזה מעט על פרק ידה, עצמה עיניים, ונזכרה בכל מה שיכולה הייתה להיות — וכל מה שעוד תהיה.
הבקבוק הונח בעגלה בלי שאלה.
הפרק השלישי – האלכוהול.
באגדה הזו אין שיקויים, אבל יש גלנפידיך במהדורת דיוטי פרי ייחודית.
טעם עמוק, עץ קלוי, תו של וניל מרומז.
הבקבוק עוצב כפרס, ובכיפה התעורר הרעב לפרטים הקטנים.
היא בחרה אחד. אולי לבן הזוג. אולי לעצמה. אולי ללילה אחד במרפסת היוונית, כשכבר יירד הערב ויישאר רק הריח של החופש.
הפרק הרביעי – השוקולד ומתוקים
בין מעבר למעבר, עמדו שורות שוקולד — רוגוזה, קינדר, m&m’s, טובלרון.
המבצעים היו כה מדויקים, עד שנראה היה שמישהו קרא את מחשבותיה.
"שלם על שלושה, קבל שניים במתנה."
לא לקחה — אימצה.
לילדים, כמובן. או לפחות בשביל לומר שזה "בשבילם".
הפרק החמישי – רגע לפני קופה.
ובשולי הדרך,, ניצב מעבר מיני תמרוקים.
כל פריט מוקטן במדויק, מתוקתק במידות נשיאה, מוכן להיקרא לדגל ברגעי אמת.
קרם לחות, שפתון, מסקרה – כל אחד מהם מעין שיר קצר, שנכתב בדיוק בשפה שכיפה מדברת בה:
השפה שבה כל פרט חשוב.
והזאב?
הוא לא איחר להגיע.
עמד מעבר למדף של שוקולד, מבטו עוקב אחר העגלה המתמלאת,
ידו אחת במחשבון, השנייה על הראש, מבטו מבולבל —
"כל זה?" שאל.
וכיפה, שידעה שאין טעם להתנצל על הנאה, רק חייכה.
"עוד לא סיימתי."
וכך נחתמה לה האגדה, לא בנשיקה ולא באבקת פיות, אלא בעגלת דיוטי מלאה בכל טוב, ובלב שבע מרוב בחירה.
ומאז, סופרו הסיפורים על אותה אישה אחת, אשר ריפאה את עצמה ממחלת הג'טלס בדרכה הייחודית:
לא בכדורים, לא במדיטציה, אלא בפסק זמן של יוקרה וניחוח, ממש רגע לפני העלייה למטוס.
ולפיכך, נכרת הסכם בלתי כתוב בין כל הנשים לבין עצמן:
שבין בורדינג לפארק מים, בין טיסה צפופה לחלום קטן —
מותר לעצור.
מותר לבחור.
ומעל לכל — מותר להתפנק,
בלי רגשות אשם,
כי הרי ברור:
אין כמו דיוטי טוב כדי לרפא ג'טלס כרוני
אפילוג
וכך נסגר לו הסיפור, באור רך של מסך טיסה ובניחוח בושם שנשאר על פרק כף היד.
כיפה אדומה עלתה למטוס רגועה, מטופחת, מלאה במטעמים ובממצאים קוסמטיים, ואילו הזאב – הוא נאנח אנחה אחרונה, הרים את מבטו, וחייך.
ומה שהזאב לא סיפר לכיפה אדומה,
זה שאת כל הקניות שלו בדיוטי – הבושם, הוויסקי והערכת הגילוח המוקטנת –
הוא עשה מראש, אונליין,
בשקט, בלי לעמוד בתור,
ובדיוק באותה הנחה.
