מאת גלינה סמית
יש קמפיינים חכמים עד כאב. המהלך של כתר הוא בדיוק כזה.
הם לקחו דפי הוראות להרכבת מחסן פלסטיק והפכו אותם למדריך הישרדות לנשים בישראל.
זה מבריק, יצירתי, נגיש גם למי שלא רגילה לקרוא דו"חות רשמיים.
וזה בעיקר עצוב.
עצוב כי חברה פרטית היא זו שמסבירה לנשים איך לזהות סכנה.
עצוב כי ברגע שמותג המשווק מוצרי פלסטיק הופך לשופר, ברור שהמערכות שאמורות להגן פשוט נעלמו.
הנתונים של פורום מיכל סלה מדברים בעוצמה שאי אפשר להכיל:
עשרים ותשע נשים נרצחו מתחילת השנה בידי בני זוגן. עלייה של שבעים אחוז.
אישה אחת נרצחת כאן בכל אחד עשר ימים.
והמדינה שותקת.
אז, איך אומרים השתיקה רועמת …..
אלימות לא מתחילה ברצח.
היא מתחילה בחינוך מהגן.
היא מתעצמת בהיעדר טיפול.
היא משגשגת כאשר העבריין יודע שהענישה מגוחכת.
היא הופכת לשגרה כשהמערכות שאמורות להתערב לא באמת קיימות.
ולכן, כן, כתר ראויים לשבח, הם יצרו מהלך מדויק שמדבר בשפה שהציבור מבין.
אבל המהלך הזה גם חושף אמת כואבת.
אם חברות מסחריות נאלצות לקחת על עצמן את התפקיד של מדינה שלמה, משהו עמוק השתבש. מישהו נרדם אי שם במסדרון ממשלתי, ומישהי אחרת משלמת על כך בחייה.
אני, כאישה שחיה כאן, לא מצליחה להבין לאן נעלמו אלה שאמורים לעמוד בפרונט.
איפה קול הנהגה?
איפה האחריות?
איפה מי שאמור להגן לא רק בהספדים אחרי הרצח, אלא לפני שהוא מתרחש.
כתר עושה קמפיין.
החברה האזרחית צועקת.
פורום מיכל סלה נלחם על כל אישה ואישה.
ורק המדינה נעלמת ברגע שבו היא נדרשת יותר מכל.
אז תודה לכתר על הוראות ההרכבה.
אבל הגיע הזמן שמישהו יתחיל להרכיב מחדש את מה שהתפרק כאן.
חיי נשים בישראל אינם אמורים להישען על קמפיין גאוני של מותג מסחרי.
הם אמורים להישען על מדינה שלא מפחדת לקחת אחריות ולפעול.
עד שזה יקרה, לפחות יש מי שמחזיק פנס בתוך החשכה.
אם זיהיתן את עצמכן אפילו בתמרור אזהרה אחד, אפילו בתחושה קטנה של משהו לא בסדר, אל תישארו עם זה לבד.
אם מרגיש לך שהחלקים לא מתחברים כמו שצריך — צרי קשר.
קו התמיכה של פורום מיכל סלה: 3898*.
