האם אתן בנות 47+, מרגישות בשיאכן, עם בוטוקס טרי וקריירה לוהטת, אבל נתקלות שוב ושוב באותה "אבחנה" (מזל טוב את זקנה) של אופטומטריסט מרגיזה? אתן לא לבד. הגיע הזמן לדבר על הפיל שבחדר (ועל המשקפיים שאנחנו ממש לא רוצות לקנות).
אני לא יודעת מה איתכן, אבל בפעם האחרונה שביקרתי אצל אופטומטריסט ממוצע, חשתי לפתע שקרקע נשמטת מרגליי. לא בגלל סחרחורת פתאומית, חלילה, אלא כי התגובה הראשונה שנפלטה מפיו אחרי שנייה וחצי של מבט מעמיק לעיניי, הייתה פשוטה וקטלנית: "אה, הגיע הזמן. את מזדקנת."
סליחה?! אני? מזדקנת? ובאיזו זכות, אדוני המצויד בלוח אותיות ובמכשיר משונה, איך אתה קובע את זה? הרי שנייה לפני שנכנסתי אליך, הרגשתי בת 25. אולי קצת עייפה, נכון, ועם גל חום קטן שהתפשט לי בגב באותו רגע, אבל בהחלט לא מזדקנת!
הרי מה הוא כבר יודע עלינו? עליי, עלייך, על כולנו – הנשים המופלאות שחצו את קו ה-47 ועדיין חיות את החיים בשיא הכוח? כן, יש לנו שיערות שיבה (שנצבעות בכישרון רב), וכן, לפעמים כשאנחנו מתעטשות קצת בורח לנו (אבל היי, יש פתרונות!), וגלי חום? נו, מה חדש? זה רק אומר שאנחנו לוהטות מדי לעולם הזה.
אבל לטעון שאנחנו זקנות? כשפנינו זורחות מבוטוקס, סידן, חומצה והזרקות שומן שהחזירו את מחוגי השעון עשור אחורה? כשאנחנו בשיא הקריירה, הילדים כבר מספיק גדולים בשביל לצאת מהבית לבד, ופתאום יש לנו זמן (וכסף!) לדייטים עם הבעל, לטיולים בחו"ל ולשופינג שווה? לא, אדוני האופטומטריסט, אנחנו לא זקנות. אנחנו מדהימות, מתוחכמות, ובעיקר – בשיא!
אז בבקשה, אל תציעו לנו משקפיים במאה שקל מהמדף הנמוך ברשתות הפארם, זה פשוט לא יקרה. אנחנו לא רוצות להיראות כמו סבתות שנאבקות לפענח את התווית של היוגורט. אנחנו רוצות משקפיים שישדרגו אותנו, שיוסיפו נופך של סטייל, שיגרמו לנו להרגיש מתוחכמות יותר, לא זקנות יותר.
לכן, כשאני רוצה לקנות משקפיים, אני מחפשת את המקום שיבין אותי. כמו, נגיד, המודל המוצלח של אופטיקנה. שם, לפני הכול, הם מסבירים לך בסבלנות על הבדיקה. אחר כך מגיע שלב המחמאות: "וואו, איזה ראייה חדה לרחוק! 6/6! מדהים!" רק אחר כך, בזהירות, כמעט בלחש, הם מזכירים: "טוב, אז לקרוב יש לנו פה איזה מספר קטן, אבל זה שטויות, זה קורה לכולם, את עדיין מדהימה!" ומיד מציעים לך עדשות מולטיפוקל עם אפס לרחוק, רק כדי שתוכלי להתהדר במסגרת מעצבים יוקרתית. כי הרי מה זה כבר הבדל של מספר?
והכי חשוב: אף אחד לא דוחף את העדשות היקרות ביותר או את מותגי היוקרה הכי נוצצים. אפשר גם ללכת על זול יותר, פשוט יותר, ועדיין לא פחות טרנדי.
לכן, כשאני רוצה לקנות משקפיים, אני מחפשת את המקום שיבין אותי.
בסופו של דבר, אני אקנה משקפיים רק ממקום שיגרום לי להרגיש שאני לא רק רואה טוב יותר, אלא גם נראית טוב יותר, ובעיקר – חכמה ומתוחכמת יותר. ואם תגידו לי שאני זקנה? ובכן, אני פשוט אמשיך להתאמץ מול המסכים, ורק שתדעו , אני רואה הכול! גם את הקמטים מסביב לעיניים שלכם אופטומטריסטים עם גישה שלילית.
מה ניראה לכם לא קניתי ?
