מאת גלינה סמית
בירה אינה שמורה לגברים בלבד. בשנים האחרונות נשים רבות מוצאות את עצמן מתחברות למשקה זה, ויש משהו מרהיב ומעורר השראה במראה של אישה אוחזת בכוס בירה מלאה וכבדה. עבורי, זהו לא רק סמל לחופש ושחרור אלא גם סימן למהפך תרבותי בדורות הנשים.
אך הפוקוס בכתבה זו אינו על המהפכה התרבותית או על פמיניזם, אלא על הדרך שבה אני מתמודדת עם חגיגות יום העצמאות בנסיבות מורכבות. השנה אין לי חשק לחגוג. אני תקועה בבית עם שני נערים מתבגרים מעצבנים ובעל שנמצא רחוק מדי, אי שם ברפיח.
לכן, החלטתי להקדיש את יום העצמאות הזה לבירות כחול לבן, לסרטי בורקס ודיכאון קל. כחלק מההכנות, הזמנתי מראש מספר שישיות של בירות ישראליות נבחרות.
בירת מלכה, לדוגמה, השיקה מהדורה מיוחדת ליום העצמאות המוקדשת לנשים גיבורות. "אני מלכה!" – זה משהו שאמי לימדה אותי.
"אני גיבורה!" – בהחלט, אני מתנדבת בכוחות הביטחון וגם מנהלת את הבית לבד כבר חצי שנה.
לעיניות דעתי הבירות של מלכה בהחלט יתאימו לסרטים כמו "פורטונה" ו"עליזה מזרחי"
אמנם השם 'אלכסנדר' עשוי לא להישמע ממש ישראלי, אך הבירה מושלמת למרתון סרטי כחול לבן כמו "אלכס חולה אהבה". בירה אלכסנדר, עם הקשר המחודש לאותו סרט, נראית לי מתאימה באופן מושלם.
שושנע, בירה ישראלית בטעם פומלה או אשכולית, מתאימה נפלא לחג, שכן הם מספרים שהחג יהיה חם.
בירה מושלמת למרתון של אסקימו לימון
ובירת שבט, מהדורת ציון, גם היא מצאה מקום במקרר שלי.
כי לבסוף, מה שלא יגידו עלינו – אנחנו שבט, ואנחנו ציון.
בירה מושלמת לסרט "גבעת חלפון אינה עונה".
ולי נישאר רק לקוות שבחג הבא לא תהיה מלחמה, והחטופים יחזרו הביתה.
ואת הבירות האהובות נשתה אני ובן זוגי בבית כרגיל מול טלוויזיה ועם סרטי בורקס האל זמניים.
