משנה: אחרי יותר מעשור עם קיטשן אייד, לא חשבתי שיש סיבה להסתכל על מיקסר אחר. ארבע הכנות, כמה הפתעות ותג מחיר של 1,890 שקלים גרמו לי לשקול מחדש את ההרגלים שלי.
את הקיטשן אייד שלי קיבלתי מהוריי המדהימים במתנה לפסח 2014. מאז חלפו יותר מ־12 שנים, מאות עוגות, אינספור בצקים ולא מעט ניסיונות לאתגר את המנוע, והוא עדיין ניצב בגאווה על השיש. נאמנות מוחלטת. אפילו לא הסתכלתי על הדשא של השכן. לא מטעמי אידאולוגיה צרכנית או מחויבות למותג, אלא מתוך הנחה פשוטה שלפיה מכשיר שמבצע את עבודתו היטב אינו זקוק למחליף.
אלא שנאמנות והרגל אינם בהכרח אותו הדבר, ועם השנים התברר לי שאני מתקשה להבחין ביניהם. את הפעולות הקטנות והמעצבנות שליוו את האפייה קיבלתי כחלק בלתי נפרד מהתהליך. לעצור את המיקסר כדי לגרד את דפנות הקערה? ברור. להחזיר למקומו בצק שמרים שטיפס במעלה וו הלישה? קורה. אם מישהו היה שואל, הייתי מסבירה שככה עובדים. בדיעבד, ייתכן שאני פשוט הדפוקה בסיפור.
לכן ניגשתי לבחינת DAVO PRO 5455 החדש, מבית קבוצת OiG, בספקנות מסוימת. גוף מתכת, עיצוב מוקפד ומסך מגע אינם מרשימים אותי במיוחד כאשר מדובר במכשיר שמטרתו העיקרית היא ללוש, לערבל ולהקציף. מיקסר אינו אובייקט אמנות, גם אם מחלקות השיווק היו מעדיפות שנחשוב אחרת. ארבע הכנות שונות, פחזניות, פבלובה, בצק לניוקי ובצק שמרים, סיפקו בסיס הולם להתרשמות ראשונית.
מבחינה טכנית, ה־5455 מציג מפרט מכובד: מנוע בהספק של 1,200 ואט, קערת נירוסטה בנפח שישה ליטרים ויכולת לישה מוצהרת של עד 2.5 קילוגרמים של בצק. הכוונה למשקל הבצק הכולל, ולא לכמות הקמח. נפח הקערה מאפשר לעבוד עם כמויות נדיבות, יתרון משמעותי עבור מי שאופה בקביעות ואינה מעוניינת לחלק כל מתכון לכמה סבבים. גוף המתכת מעניק למכשיר תחושה יציבה וגימור איכותי, ואילו העיצוב הנקי והמאופק מאפשר לו להשתלב במטבח מבלי לדרוש תשומת לב מיוחדת.
עם זאת, היתרון המשמעותי ביותר מבחינתי אינו קשור להספק המנוע או למראה המכשיר, אלא דווקא לאחד האביזרים המצורפים: וו הגיטרה עם הסיליקון.
כל מי שאופה בקביעות מכירה את הבעיה. חמאה, סוכר או בלילה שנצמדים לדפנות הקערה, מחוץ לטווח הפעולה של וו הגיטרה. עוצרים את המיקסר, מרימים את הראש, אוספים את התערובת בעזרת מרית וממשיכים. לפעמים חוזרים על הפעולה הזאת כמה פעמים במהלך הכנה אחת. וו הגיטרה המצויד בשולי סיליקון גמישים נועד לצמצם את ההתעסקות הזאת: הוא עובר בסמוך לדפנות הקערה, גורף מהן את החומרים שנצמדו ומחזיר אותם לתערובת.
התוצאה היא ערבול אחיד יותר, פחות עצירות ופחות צורך בהתערבות ידנית. היתרון בולט במיוחד בהכנת בלילות, קרמים ותערובות המבוססות על חמאה וסוכר. מבחינתי, מדובר בפרט בעל ערך מעשי גבוה בהרבה מעוד פונקציה דיגיטלית שמטרתה העיקרית להעשיר את רשימת התכונות על האריזה. אחרי שנים של עבודה עם מרית ביד אחת וכפתור ההפעלה ביד השנייה, מתברר שאפשר גם אחרת.
לצד וו הגיטרה עם הסיליקון מצורף וו גיטרה רגיל מנירוסטה, המיועד לערבול תערובות ובצקים רכים ללא הקצפה. הוא מתאים, בין היתר, לעוגיות, למליות ולבצק רבוך המשמש להכנת פחזניות. במקרה האחרון, לאחר בישול הבצק, חשוב לשלב את הביצים בהדרגה ובצורה מבוקרת כדי להגיע למרקם הנכון. גם בהכנת בצק לניוקי אפשר להיעזר בערבול מכני, אם כי כאן נדרשת זהירות מיוחדת: עיבוד יתר עלול לפתח את הגלוטן ולהפוך את הניוקי לרצועות גומי יקרות יחסית.
בלון ההקצפה מנירוסטה נבחן במסגרת הכנת הפבלובה. מרנג דורש הקצפה מבוקרת, יצירת נפח ושמירה על מרקם יציב, והמיקסר מציע תוכנית אוטומטית ייעודית למטרה זו. בלון ההקצפה מתאים גם להכנת קצפת, מוסים וקרמים. לצדו כולל מסך המגע שתי תוכניות נוספות, ללישה ולבחישה, עם אפשרות לשלוט במהירות ובמשך העבודה. הממשק ברור ונוח, אף שאני עדיין סבורה שכפתור מכני פשוט הוא המצאה מוצלחת למדי, שלא בהכרח הייתה זקוקה להחלפה.
את ההפתעה הגדולה סיפק דווקא וו הלישה, העשוי אף הוא נירוסטה. כל מי שעובדת עם בצקי שמרים מכירה את התופעה שבה הבצק מתחיל לטפס במעלה הוו, ממשיך לעבר ראש המיקסר ומחייב עצירות חוזרות לצורך החזרתו לקערה. עם ה־DAVO, לפחות בבצק שהכנתי, זה לא קרה. הבצק נשאר בקערה ועל וו הלישה, מבלי להצטבר בחלקו העליון של האביזר. מבחינתי, זהו יתרון משמעותי בהרבה מהבטחות כלליות על ביצועים מקצועיים. כאשר אפשר ללוש בצק בלי להתערב בתהליך בכל כמה דקות, חוויית העבודה משתפרת באופן ניכר.
מגן ההתזה המצורף לערכה משלים את האבזור הבסיסי ומאפשר עבודה נקייה יותר, בעיקר בעת הוספת קמח או נוזלים. זהו אביזר שימושי, גם אם פחות מעניין מבחינה טכנולוגית. למי שמעוניינת להרחיב את אפשרויות העבודה, ניתן לרכוש בנפרד מכונת פסטה, קוצץ ירקות ומטחנת בשר המתחברים למיקסר. את האביזרים הנוספים לא בחנתי, ולכן מוקדם מבחינתי לחוות דעה על איכותם.
נקודת זכות נוספת היא רמת הרעש. יחסית למיקסר בעל מנוע בהספק של 1,200 ואט, ה־5455 שקט למדי. היצרן מציין עוצמת רעש של 40–70 דציבלים, בהתאם לסוג הפעולה ולעומס, וההתרשמות שלי במהלך ההכנות הייתה חיובית. אפשר בהחלט לנהל שיחה במטבח בזמן שהמכשיר עובד, בלי להתחרות במנוע על זכות הדיבור.
האם הכול מושלם? לא בדיוק. בראש ובראשונה, הייתי שמחה למצוא משקל מובנה, במיוחד במכשיר שכבר כולל מסך מגע ומערכת הפעלה דיגיטלית. זו אינה תכונה הכרחית, אבל היא הייתה הופכת את העבודה לנוחה עוד יותר. גם קערת ששת הליטרים, מצוינת ככל שתהיה להכנות גדולות, אינה בהכרח הבחירה המוצלחת ביותר עבור כמויות קטנות במיוחד. (רשמתי לעצמי לקנות עוד קערה )
בנוסף, היצרן מגביל את משך העבודה הרציפה ל־30 דקות, נתון שיש להביא בחשבון כאשר עובדים עם בצקים כבדים לאורך זמן. (ממש לא אני, אני אשת קריירה, לחמניות שמרים פעם בשבוע גג )
אחת מנקודות החוזק של הדגם היא דווקא המחיר. 1,890 שקלים הם סכום תחרותי בהחלט בקטגוריית המיקסרים האיכותיים, שבה דגמים של KitchenAid, Kenwood וסדרות הפרימיום של DAVO נמכרים לא פעם במחירים גבוהים משמעותית. קיימים בשוק גם מיקסרים זולים יותר, כמובן, אך בהשוואה למכשירים בעלי מפרט ואבזור דומים, התמחור של ה־5455 בהחלט אטרקטיבי. לא כל מכשיר טוב צריך לעלות כמו חופשה קצרה באירופה.
לאחר ארבע הכנות שונות, ההתרשמות שלי מן ה־DAVO PRO 5455 חיובית. הקערה הגדולה, וו הגיטרה עם הסיליקון, פעולת הלישה ורמת הרעש הנמוכה יחסית מצביעים על מכשיר שתוכנן מתוך מחשבה על נוחות השימוש, ולא רק על נתוני המפרט. עם זאת, שאלת העמידות לאורך שנים נותרת פתוחה. את המבחן הזה אי אפשר להשלים בכמה ימי אפייה, וראוי להיזהר מהצהרות נחרצות של מי שמתיימרים להעריך אורך חיים של מכשיר אחרי שבועיים.
הקיטשן אייד שלי יישאר במטבח. אין לי שום כוונה להיפרד ממכשיר שמשרת אותי מאז 2014, ובוודאי לא ממתנה שקיבלתי מהוריי. למזלי, יש לי מטבח גדול, כך שאינני נדרשת לבחור בין השניים. (אתם מוזמנים לקנא)
למעשה, עכשיו אני יכולה להקציף מרנג לפבלובה במיקסר אחד וללוש בצק לרוגלך בשני (ואם יורשה, בצק שמרים עובר לגמרי לדאבו) באותו הזמן.
מתברר שלפעמים הפתרון לדילמת הנאמנות אינו להחליף את הישן, אלא פשוט לפנות מקום לחדש.
DAVO PRO DSM5455 | מחיר: 1,890 ש"ח | להשיג באתר OiG ובחנויות נבחרות.
נ.ב. | למה DAVO PRO 5455 נכנס ל־WOW LIST שלי?
משום שבסופו של דבר, תמורה למחיר היא אחד המדדים החשובים ביותר בבחינת מוצר, גם כאשר מדובר בקטגוריית הפרימיום. קל מאוד להתרשם ממכשיר שעולה ארבעת אלפים שקלים ומעלה; במחירים כאלה, ביצועים טובים ואבזור איכותי אינם הישג יוצא דופן אלא דרישת סף. מעניין הרבה יותר למצוא מכשיר שמציע קערת שישה ליטרים, גוף מתכת, מנוע חזק, חמישה אביזרים שימושיים וממשק דיגיטלי, במחיר של 1,890 שקלים, ובעיקר לגלות שהתמורה אינה מסתכמת במפרט מודפס.
ה־WOW LIST שלי אינו רשימת מוצרים יקרים, וגם לא אוסף של השקות חדשות שזכו ליחסי ציבור מוצלחים. הוא מיועד למוצרים שהצליחו להצדיק בעיניי את המחיר המבוקש עבורם, בין אם מדובר בכמה עשרות שקלים ובין אם בכמה אלפים. במקרה של DAVO, השילוב בין המחיר, האבזור והביצועים שחוויתי בפועל מצדיק את מקומו ברשימה.
האם יש מיקסרים חזקים, יקרים או משוכללים יותר? בוודאי. האם כולם מציעים תמורה טובה יותר לכסף? ממש לא בהכרח. ובעידן שבו נדמה שתווית פרימיום מעניקה ליצרנים רישיון להוסיף עוד אפס למחיר, נעים לפגוש מוצר שאינו דורש מאיתנו לשלם הון רק כדי לקבל חוויית עבודה טובה.
מבחינתי, זה בדיוק ההבדל בין מוצר יקר למוצר ששווה את הכסף.
