מאת: גלינה סמית
חני שמש, בת 44, ידעה תמיד איך לנווט בין קריירה ומשפחה, אבל כשהחיים הציבו בפניה אובדן אישי היא החליטה לשנות כיוון. אירוע משפחתי עורר בה את ההבנה שהזמן יקר מדי מכדי להתפשר – לא על הבריאות ולא על התפקיד שמאתגר אותה.
חני עזבה את העולם העסקי שהכירה לטובת תפקיד עם ערך חברתי, ומכהנת מזה כשנתיים כמנכ"לית בית גיל הזהב בתל אביב – תחום שלא היה לה בו ניסיון קודם ובו היא מחוללת שינוי. בראיון זה היא משתפת על המסע המקצועי המפתיע, האתגרים שבניהול דיור מוגן, ואיך היא משלבת בין יצירתיות לניהול בגובה העיניים.
מה היה הרגע שבו הבנת שאת מרגישה צורך לשנות כיוון
קשה להצביע על רגע אחד ספציפי, תמיד נהניתי לעבוד עם אנשים ופרחתי במצבים ובמקומות שבהם הצלחתי לחולל שינוי ולהשפיע. אחת התקופות שחידדה לי את הסיפוק ואת הערך בעשייה משמעותית לרבים, ולחברה, הייתה בתפקיד האחרון שלי בחברת סל"א מקבוצת טבע, כאשר ניהלנו והובלנו את כל מערך חיסוני הקורונה של מדינת ישראל. אני חושבת ששם כבר היה ברור לי שהתפקיד הבא שלי חייב להיות עם עשייה עסקית שמשלבת ערכים וקהילה, ולשמחתי מצאתי את עצמי במקום המושלם עבורי – בית גיל הזהב תל אביב, דיור מוגן, שמהווה עבורי ועבור הדיירים פלטפורמה לעשיה חברתית חשובה.
אני מבינה שגם עשית שינוי בריאותי משמעותי, יכולה לשתף? ומה קדם למה?
כן, עברתי ניתוח מעקף קיבה והורדתי יותר מ-50 ק״ג. אני שמחה על כך.
לפני כמה שנים אחי נפטר במפתיע מאירוע לבבי, גם אבא שלי נפטר בגיל צעיר, והחוויה האיצה בי לשנות כיוון בחיי ולהוסיף ערך, לתבל בסיפוק ובחיפוש אחר היעד הבא – בעשייה משמעותית.
לא יודעת להגיד מה בא לפני מה, ההחלטה לעשות ניתוח או ההחלטה לשנות כיוון בקריירה, מניחה שהאחד השפיע על השני, מה שכן, אני מרגישה שעברתי שינוי לא רק מבחינה בריאותית, אלא גם בהיבט הרגשי.
את עדיין מגדירה את עצמך כקרייריסטית, למרות השינוי או שהורדת קצת רגל מהגז?
נהפוך הוא. ברגע שאני נכנסת לתפקיד חדש אני מציבה לעצמי את היעד הבא, פועלת להשיג אותו ומתמסרת כל כולי לעבודה, לעשייה ולהשגת המטרות העסקיות של המחלקה או הארגון שאני מנהלת. האהבה לעשייה עדיין בוערת בי. ההבדל הוא שכיום אני מרגישה שאני מקבלת מהעשייה ומהמקום הרבה יותר. אני כל יום נטענת מחדש בכוחות – מהעובדים, מהמשפחות ובעיקר מהדיירים. בימים קשים ומורכבים אני פשוט יורדת למועדון שבבית גיל הזהב בתל אביב, עושה סיבוב, מקבלת קצת חיבוקים ונטענת עם כוחות מחודשים – זה פשוט קסם.
מה משך אותך דווקא לניהול דיור מוגן, תחום שלא היה לך בו ניסיון קודם?
חיפשתי תפקידים ומשרות עם ערך חברתי ומשמעות, לא כיוונתי ספציפית לתחום הזה, חיפשתי גם בעמותות והגעתי לתפקיד הזה ממש במקרה, בדיעבד אני יכולה להגיד שזה לא היה במקרה- מרגיש לי שזה הייעוד והשליחות שלי.
העבודה בבית גיל הזהב תל אביב עם בני הגיל השלישי היא בדיוק מה שקיוויתי ואיחלתי לעצמי, מצד אחד תפקיד מאתגר שמאפשר לי להתפתח מבחינת קריירה ניהולית, תפקיד שאני יכולה להביא לידי ביטוי את סל הכלים והיכולות שרכשתי לאורך השנים בתחום העסקי, משום שמשלב הרבה מרכיבים ארגוניים לאורך ולרוחב ומצד שני, עשייה עם ערך, יכולת להשפיע ולחולל שינוי אמיתי בחיים של אנשים, מילוי תפקיד עם שליחות ותחושת סיפוק עצומה ומעשירה ברמה האישית.
איך הצלחת להתגבר על האתגרים של כניסה לתחום חדש כמו הגיל השלישי בלי רקע קודם?
פתיחות ללמידה הופכת אתגרים להזדמנויות. גדלתי בבתי הספר הכי טובים בהיבט המקצועי, גם חברת פלאפון וגם חברת טבע הן חברות שמשקיעות בעובדים שלהם ורכשתי מיומנויות וכלים נרחבים. בנוסף, מדובר בחברות שהשינויים בהן הם חלק משגרת היום יום. בשבילי שינוי הוא הזדמנות לצמיחה ולהתפתחות ולכן אין בי חשש או פחד מפני דברים חדשים ומתחומים שאני לא מכירה, להפך, האתגר מעורר בי דחף להצלחה.
האני מאמין שלי הוא שמנהל טוב יכול לנהל כמעט הכל גם ללא יידע והתמקצעות בתחום הספציפי, כשיש הבנה שאנחנו לא יודעים הכל ומגיעים עם רצון ופתיחות ללמוד ניתן להתגבר על פערי יידע במהירות. אני הגעתי עם ראש פתוח ורצון גדול ללמוד, מהקולגות (וזה תחום מאוד קולגיאלי), מהעובדים, מהמנהלים, מהדיירים, מהספקים – מכל אחד שנפגשתי איתו. מהר מאוד נכנסתי לעניינים כאילו שצמחתי בתחום הזה, ודרך אגב, גם היום, שנתיים אחרי, אני עדיין לומדת כל יום משהו חדש שלא ידעתי לפני.
איך את משתמשת בניסיון שלך משירות לקוחות, סחר ולוגיסטיקה כדי לנהל בית דיור מוגן בצורה יעילה?
ניהול דיור מוגן מצריך מנעד רחב של מיומנויות מתחומים שונים ובשל הניסיון העשיר שלי הגעתי מצוידת – גדלתי מקצועית בחברת תקשורת ובה צברתי ידע רב בתחום השירות וזהו למעשה הבסיס בתחום הדיור המוגן כי בסוף אנחנו בראש ובראשונה אנשי שירות. בתפקיד האחרון שלי כסמנכ״לית הסחר של חברת סל"א מקבוצת טבע צברתי ידע וניסיון בסחר, ניהול משא ומתן, תקציבים, ניתוח רווחיות ועוד מגוון מיומנויות שעוזרות לי לנהל את כל פעילות המכירות והשיווק של הבית. כשמנהלים בניין של 300 דירות, שטחים ציבוריים, מחלקה סיעודית ועוד מגוון פעילויות בו זמנית חייבים להגיע עם יכולות תפעול ולוגיסטיקה מפותחות – החל מניהול מערך המשק, תחזוקה, רכש, תחום רפואי וסיעודי – תפעול מוצלח מוביל לניהול שוטף ושביעות רצון של הלקוחות.
טיפים שכדאי לאמץ:
תכנון ותיאום: מאוד חשוב בעיניי לבנות תוכניות עבודה יחד עם המנהלים לכל תחום ולכל מחלקה, בין אם זה אחזקה, תרבות, תחום רפואי או כל תחום אחר. כל תוכנית צריכה להיות מורכבת בין היתר מיעדים, מיפוי פערים, ניהול סיכונים ולו"ז, ולא פחות חשוב מזה – יש לוודא שציידנו את צוות בכל הכלים כדי לבצע ולקדם את המטרות, כי תוכנית ללא יישום והטמעה לא שווה הרבה.
מערך שירות אישי מותאם: דיירים בדיור מוגן מצפים לרמה גבוהה מאוד של שירות אישי ומותאם עבורם. הבנת הצרכים האישיים של כל דייר, מיפוי חיבורים חברתיים פוטנציאלים ושילובם במערך הכללי של הבית הינה בהלימה לשביעות הרצון של הדיירים, מכאן שעבודה על צוות העובדים, ההכשרה שלהם, מתן כלים ויצירת מחויבות הינה בראש סדר העדיפויות.
כינון ערוצי תקשורת ושקיפות כי עושים את זה יחד: אני מאמינה בשיתוף פעולה ותקשורת פתוחה ושקופה כבסיס לכל מערכת יחסים מוצלחת וזה בא לידי ביטוי גם בבית גיל הזהב תל אביב, אנחנו ממוקדים ומכוונים לשגרה של שיח פתוח ובונה עם דיירי ועובדי הבית ופועלים ביחד מתוך אמונה: כשעושים דברים יחד מגיעים להישגים והצלחות רבות יותר, וחשוב לזכור להיות תמיד פתוחים למשוב חוזר כדי לייעל ולשפר.
שימור תהליכים לפתרון יצירתי ומהיר: הגדרה של נהלי עבודה ותהליכים סדורים כולל זיהוי ומיפוי בעיות ופתרונות פוטנציאלים לכל תרחיש אפשרי. ככל שנערכים טוב יותר כך בזמן אמת המענה יהיה מהיר ואפקטיבי יותר. חשוב לזכור שלא ניתן לצפות הכל מראש ולכן חייבים לוודא גם שיש שריר מפותח של חשיבה יצירתית שתאפשר מענה מהיר לשינויים ואתגרים שעולים ביום יום, שני הדברים האלו יוצרים תחושת ביטחון לדיירים ולעובדים
ומשפרים את התפוקות והתפקוד של הצוות.
יישום ערכי של אנושיות: כדאי לזכור שאנחנו עובדים ומתנהלים עם אנשים ובדגש על אוכלוסייה רגישה שצריכה מעטפת מותאמת והרבה חום ואהבה. כולם צריכים יחס אישי ורגישות. כאשר מדובר בבני הגיל השלישי הצורך הזה גדול אף יותר. אחד העוגנים שלנו בבית גיל הזהב תל אביב זה החום, האנושיות וההסתכלות של חברי הצוות על כל אחד מהדיירים כבן משפחה.
איזו יוזמה או שינוי שהובלת בבית גיל הזהב תל אביב את הכי גאה בהם?
האמת שיש לנו כל הזמן יוזמות יצירתיות, אנחנו בית שמאמין בחדשנות ובתעוזה. הקמנו את ה"גולדן בר", בר לגיל השלישי במרפסת הבית, שנחשב להצלחה גדולה, אבל אחת היוזמות הכי מרגשות, שכולה התגייסות למען האחר היא הקמת וניהול "כנפיים של זהב", קרן ההתנדבות של בני הגיל השלישי למען ישראל טובה.
"כנפיים של זהב" מאגדת קהילת מתנדבים בני 65+, חלקם דיירי הבית וחלקם מתנדבים מבחוץ, אשר פועלים יחד למען האחר, תוך כדי שיתוף פעולה עם עמותות וארגונים שזקוקים לסיוע ולתמיכה. כל אחד מהמתנדבים בוחר את תחום הפעילות המתאים לו, תוך דגש על התאמה, גיל, תחומי העניין ויכולות פיזיות ורגשיות.
כנפיים של זהב קמה במטרה להעצים את בני 65+ באמצעות פעילות התנדבותית, לחזק את הקשר שלהם עם קהילה תוך הכרה בערכם ובכבודם, בידע שלהם ובניסיון החיים העשיר. מעבר להירתמות למען האחר גם המתנדבים שלנו וגם אנחנו מקבלים חזרה משמעות וסיפוק.
האם היו אנשים או קולגות שחששו מהמעבר שלך לתחום חדש?
איך התמודדת עם ספקות מבחוץ?
בוודאי. היו שתהו איך מישהי מחוץ לתחום תצליח, בלי ניסיון או ידע בדיור מוגן. אני שמחה להוכיח שהם טעו. גם כשעלו התהיות לא נתתי להן לחלחל אלא להפך – השתמשתי בזה כדלק להבעיר בתוכי את הלהבה. אני במהות שלי חדורת מטרה, מכוונת לעשייה ולהצלחה.
מה גילית על עצמך מאז שנכנסת לניהול דיור מוגן? יש משהו שהפתיע אותך בתהליך?
גיליתי על עצמי שאני מתחברת לתחושת המשפחתיות בעבודה, שזה כלי נפלא ומופלא, שאפשר להשיג הרבה עם חיוך וחיבוק ולא רק אקסלים ותוכניות עבודה. למדתי כמה כוח יש בחיבור אישי, בנתינה ובקהילתיות, וזה רק מעמיק את תחושת השליחות שלי.
איך את מאזנת בין דרישות הניהול לבין זמן אישי ורווחה נפשית?
שמש צוחקת: אני בטוחה שאם תשאלו את בעלי והילדים שלי הם יגידו שלא באופן מוצלח. אני משתדלת לשריין זמן שגרה וזמן איכות עם המשפחה וליהנות מהרגעים של הביחד. אני מנסה לשלב בין השניים כמו בערבי חג כשאני מצליחה לרתום את המשפחה לבוא לחגוג בדיור המוגן. חשוב לציין שגם בעלי וגם הילדים רואים כמה שהעבודה כאן חשובה לי וממלאת אותי ולכן הם מקבלים בהבנה ומאוד תומכים.
אמא שלי ניהלה דיור מוגן בנהריה במשך 20 שנה, והיא תמיד אמרה שחלק מהאתגר בעבודה הוא לראות את עצמך מזדקנת דרך הדיירים – וזה יכול להיות לעתים מפחיד. האם גם את מרגישה כך לפעמים בעבודה שלך? איך זה משפיע עלייך?
אני בעיקר רואה את היופי בהזדקנות ובחוויות שהחיים מביאים איתם. הזקנה היא תהליך טבעי וזה נותן לי פרספקטיבה חיובית ומאפשר לי להעריך את הרגעים הקטנים והיפים של החיים. גם לי היו את הסטיגמות על הגיל השלישי כשהגעתי לכאן – אך גיליתי מהר מאוד שאפשר ללמוד מניסיון החיים והחכמה של בני הגיל השלישי המון. החיים מתחילים מחדש בדיור מוגן – אני מאחלת לעצמי ולכל מי שאני אוהבת שכאשר נגיע לגיל הזה נאפשר לעצמנו לעבור לדיור מוגן ולחיות חיים מלאים, פעילים, שמחים ועצמאים בעיר תוססת ומלאת היצע.
במבט על הדרך שעשתה חני שמש, קשה שלא להתפעל מהאומץ ומהחזון שלה. מעבר מעולם עסקי מוכר ובטוח לתחום חדש לגמרי אינו מובן מאליו, ובוודאי שלא כשהוא משולב עם שינוי אישי ובריאותי כל כך משמעותי. אך נדמה שחני לא רואה בכך מהלך יוצא דופן – בעיניה, זה פשוט הגיוני לחיות חיים מלאי משמעות ולנצל את ההזדמנויות שמגיעות.
ואם יורשה לי לומר, לאחר הראיון עם חני שמש, התפיסה שהזדקנות היא גזרת גורל מתפוגגת ומתפנה לטובת רעיון מעורר השראה: הזדמנות לפרק חיים חדש, מלא משמעות, עשייה ושמחה. דרך עיניה של חני, החיים בדיור מוגן נראים כהזדמנות להמשיך לצמוח, להתחבר ולהתמלא בחוויות חדשות, ולראות בזקנה שלב טבעי ויפה במסע החיים – כזה שמזמין אותנו להעז, לחלום ולהמשיך לחיות במלואם.
