בזמן שאורות חנוכה מאירים את החשיכה, נוצר מפגש מרהיב ומשמעותי בין נס החג למעשי גבורה יומיומיים. שמונה נשים רגילות, אשר בחיי היום יום שלהן מנהלות עסקים ועובדות קשה, הפכו לגיבורות יומיומיות בתקופת מלחמה. הן בחרו לעשות שימוש בכוחותיהן, לא רק במסגרת העסקית או המקצועית, אלא בעולם ההתנדבות והסיוע האנושי.
בעוד שפלטת הנרות דולקת, הן הדליקו פנס לנפשות רבות. כל אחת מהן, באופן ייחודי ומיוחד, הקימה ארגוני סיוע ותמיכה, המושטים יד חמה למפונים ולחיילים. הן הוכיחו שאף פעולה אינה קטנה מדי, וכל מעשה של חסד ותמיכה מהווה נס בפני עצמו. דוגמת חיבוק, מילה טובה, או אפילו סיוע לוגיסטי, הם משאברות אור ותקווה בימים אפלים.
מרטין לותר קינג אמר פעם, "חושך אינו מסוגל לגרש חושך, רק האור יכול לעשות זאת." תחת זרקור זה, פנינו אל הגיבורות שלנו, בבקשה לחשוף את החושך והאור בחייהן. כל אחת מהן נתנה את תפיסתה האישית למושגים אלו, והנה סיפוריהן, כפי שהן סיפרו לנו.
כרמית בועז
מנהלת שיווק שמרת הזורע ומילגה.
עם תחילת הלחימה קשרנו קשרים עם ספקים איתם החברה עובדת באופן קבוע ועם ספקים נוספים מעולמות הריהוט במטרה לנסות ולתת מענה מיידי לצרכים העולים ברחבי העוטף, בגזרה הצפונית ובשטחי הכינוס שנפרסו מסביב לרצועה ובצפון, כרמית מסייעת לחיילים במזרנים רבים וקישרנו בין ספקים לתורמים שביקשו לרכוש ציוד לינה בשטח ובמקלטים.
החושך – "החושך מסמל חוסר מודעות, חוסר יכולת לראות את העתיד וחוסר החלטיות."
האור – "האור נותן את התקווה לשינוי, לעזרה למצוא את הנתיב והדרך. לחפש את התמיכה וההדרכה אור מטפורי מייצג קבלת החלטות וביצוע שינויים חיוביים"
דר' להבית אקרמן
רופאת עור, בעל רשת מרפאות לרפואה אסתטית.
עם תחילת הלחימה אקרמן מובילה ומשתתפת ב 3 פרויקטים
כביסה למפונים
קטיף מנגו הייקר מהחקלאי ומכירה אצלה בבית
טיפולי יופי , מיכשור והזרקות למפונות.
"החושך עבורי זה עיקר עניין החטופים, והסבל מכל המצב. האור זה העשייה שאנחנו מצליחים לעשות בימים הקשים האלה, התרומות וההתנדבות- כל אחד בדרכו, כל אחד בתחומו- מוצא את בדרך שלו לתרום וזה נותן לי אור בימים האלה".
רותי לבייב יליזרוב
יועצת זוגית ומינית, מגשרת, מדריכת כלות ואשת עסקים, מייסדת "שעשני אישה", מיזם לנשים יהודיות בנושא זוגיות ומיניות ברוח המסורת.
בימי הלחימה רותי לבייב מובילה את קהילת "הלביאות של ישראל", שמטרתה לחלוק כבוד ולתת במה לסיפורי גבורה של נשים יזמיות ועוצמתיות, אשר פועלות ללא לאות בזמן מלחמה ומסבות גאווה לנשות ישראל ולעם היהודי בכלל. המיזם שואף לאחד את נשות ישראל לקהילה נשית חזקה, תחת המסר שכל אשה היא לביאה.
החושך – "הפילוג הגדול שהחל לפני המלחמה שגורם לחלק מהאנשים להתעלם או לחשוש מהמסורת היהודית המקרבת שטמונה בדת, שהיא של כולנו."
האור – "האחדות והערבות ההדדית שנחשפת מכל חלקי החברה הישראלית, מכל מקום בקשת הפוליטית, דתיים וחילוניים, חיילים ואזרחים, שאני מקווה שימשיכו להדהד ולקרב בחברה הישראלית, לא רק בעתות המשבר הנורא הזה".
מירב אגם-גבריאל
בעלת הורים/מחנכים ונהנים (מאז 1999) – מרצה, מאמנת ומנחה מוסמכת לחינוך יצירתי, מלווה ומנחה בכירה במסגרות חינוכיות בחינוך הפורמלי והבלתי פורמלי
ומעצבת רב תחומית בסטודיו MONOdesign – ליצירת חללים חכמים: חינוכיים, מסחריים, פרטיים ומיצגים פורצי דרך בגישה ייחודית.
בתחילת המלחמה פעלתי כמעצבת על יצירת לוגואים, יצירת ברקודים וחומרי גרפיקה אחרים למטה החטופים, ובייחוד אספתי ציוד ולקחתי חלק במגוון יוזמות להכנת אוכל והובלתו לחיילים בשטח ולמפונים. כל פעם שהגעתי נתקלתי בתגובות דומות: לאנשים שלנו, שמצויים במצבי קצה – בבסיסים או כאלו שאיבדו את בתיהם, חסר משהו שהוא מעבר לבגדים ואוכל. חסרה המילה האישית, החיבוק, החיזוק, המשפט הזה שיאמר להם ברגע הנכון וייתן להם כוח. כך בעצם נוצר הרעיון שלי ליוזמה.
מיזם TIKVA2GO – מיזם בינלאומי, רחב היקף וחינמי, למשלוח וקבלת מסרים שמועברים לחיילים ואנשי כוחות הבטחון, פצועים, משפחות חטופים ונעדרים, תושבי העוטף ומוקדי העימות, או מסרים כללים יותר אשר מחזקים ומופנים לכל עם ישראל.
"התקופה האחרונה מהווה ללא כל ספק שיעור כואב בפרופורציות בעבור כולנו.
כאדם שמאמין באמונה מלאה בחשיבות ראיית היש והקיים, אני מוצאת את עצמי נעה בקצוות. החושך בעבורי הוא הכאב של אחרים, לא יאמן עד כמה הכאב הזה יכול להיות מורגש ומשמעותי. האור הוא האושר שגלום בפגישה, באמצע החיים, של א.נשים טובים.ות, מלאי לב שמעולם לא הכרתי. אם כמה שכואב לומר – לא הייתי מכירה מתנדבים כמוני שפועלים בפרויקט, אנשים מעוררי השראה ותעצומות נפש ממשפחות החטופים, חיילים בשטח, פצועים ועוד אלפי ישראלים שהכרתי בתקופה האחרונה דרך הפרויקט ודרך העשייה, המפגש איתם הוא בעבורי נקודת האור. "
בִּמְדוּרוֹת מִלְחָמָה, בִּדְלֵקָה, בִּשְׂרֵפָה,
חנה סנש, נהלל, 11.10.1940
בֵּין יַמִּים סוֹעֲרִים שֶׁל הַדָּם,
הִנְנִי מַבְעִירָה פַּנָּסִי הַקָּטָן,
לְחַפֵּשׂ, לְחַפֵּשׂ בֶּן-אָדָם.
שַׁלְהֲבוֹת הַשְּׂרֵפָה מַדְעִיכוֹת פַּנָּסִי,
אוֹר הָאֵשׁ מְסַנְוֵר אֶת עֵינַי;
אֵיךְ אַבִּיט, אֵיךְ אֶרְאֶה, אֵיךְ אֵדַע, אֵיךְ אַכִּיר,
כְּשֶׁהוּא יַעֲמֹד לְפָנַי?
תֵּן סִימָן, אֱלֹהִים, תֵּן סִימָן עַל מִצְחוֹ,
כִּי בָּאֵשׁ, בַּדְלֵקָה וּבַדָּם,
כֵּן אַכִּיר אֶת הַזִּיק הַטָּהוֹר, הַנִּצְחִי,
אֶת אֲשֶׁר חִפַּשְׂתִּיו: בֶּן-אָדָם.
סוהיר אסלים
עוסקת בחינוך בלתי פורמלי (הנחייה , הדרכה), רכזת קהילות בעמותת "אופקים לעתיד", אשר מורכבת מקהילות צעירות כפריות שמטרתם לקדם מיזמים חברתיים וחינוכיים במגזר הדרוזי בישראל.
בימי הלחימה במסגרת העבודה שלי בעמותת "אופקים לעתיד" קידמנו מגוון רחב של פרויקטים בעת המלחמה: קיימנו קורס עזרה ראשונה בכפרים שלנו לעזרה לאנשים להתמודד עם מקרים רפואיים דחופים בעת הצורך, הענקת ציוד ומצרכים אישיים וביגוד חורפי לחיילים שלנו, קיום סדנאות לפריקת לחץ נפשי והגברת ביטחון האישי אצל הנשים, הענקת שי צנוע למשפחותיהם של כ300 אנשי המילואים בכפרים של חורפיש ,שפרעם ,ראמה ,בית ג׳אן ,יאנוח וג׳ולס, חלוקת אוכל חם לחיילים בבסיסים, אירוח של עשרות משפחות מפונים מהדרום ומהצפון ועוד.
"הזכרת לי שיר מופלא של חנה סנש שאומר שבתוך כל החושך הזה ימצא זיק של אור. עבורי חושך זה מלחמה , מוות , ימים ארורים וסוערים. לעומת זאת, אור זה עשייה וצמיחה , התנדבות , תמיכה ועזרה לזולת .בימי המלחמה החשוכים אני קמה כל יום עם רעיונות חדשים, מהותיים וחשובים שמטרתם לעודד ולתמוך בכל אזרחי ישראל"
יהודית רובינשטיין
מרצה, מאבחנת, מכשירה מאבחנים דידקטים ומורים להוראה מותאמת. ומנכ"לית עמותת שניר.
בימי הלחימה עמותת שניר עומדת לצד נפגעי ולוחמי מלחמת "חרבות ברזל". העמותה פועלת בימים אלו לרכישת ציוד ללוחמים (אפודים, פנסים, שקי שינה, מוצרי היגיינה ועוד), סיוע לנפגעים שאיבדו את ביתם ורכושם, אריזת חבילות מזון וציוד, שינוע והסעות, באמצעות מאות מתנדבים.
"האור בחיי בראש ובראשונה הוא אני, בריאותי והכישרונות המיוחדים שבי, שאותם אני משתדלת להביא לידי ביטוי בכל רגע ורגע בחיי.
החושך בעיני זה אירוע בד"כ קיומי שמביא למצב שבו עולות תחושות קשות מאוד של חוסר אונים חרדה וקפאון. האור בעיני הוא עוצמתי בהרבה מהחושך כי נר קטן מאיר חשכה מוחלטת. כל צעד קטן מאמץ, או השתדלות של עשייה משנה את המצב למעט יותר חיובי ב"כאן ועכשיו" ומייצרת אור בקצה המנהרה.
בחיי האישיים ידעתי ימים קשים, ימים של חושך, ימים בהם הייתה תחושה של סוף הדרך, אין לאן להתקדם מכאן… ובכל זאת תמיד מצאתי שביב של אור שלאט לאט פוגג את החושך והביא לשינוי, לתקווה ולראיית הטוב.
האור בחיי הוא הזכות שניתנה לי להיות אם לשני ילדי הנפלאים, האהבה האדירה שאני חשה כלפיהם, הזכות להיות מוקפת במשפחה אוהבת ומחזקת בחברים יקרים ותומכים. האור בחיי הוא אהבתי להוראה, אהבתי להיותי מנטורית למורים ואהבתי לילדים בכלל ולילדים לקויי למידה בפרט הזקוקים לידע לכישורים וליכולות שלי כדי ללמוד, לפרוח ולהצליח. האור בחיי הוא הכוח להיות בנתינה אין סופית בעבודתי כמנכל"ית עמותת שניר. בימים כתיקונם העמותה מסייעת לכל אדם ו/או משפחה הזקוקים לסיוע וחלק ממשפחות אלו זקוקים לסיוע הישרדותי ברמה יום יומית."
חני שלום
בעלת סוכנות ייצוג וניהול האמנים "חני שלום" מזה עשר שנים.
בימי הלחימה מנהלת החמ"ל השכונתי שקם כבר ביום הראשון ללחימה. זה החל בשינוע פינוקים ואוכל ללוחמי צה"ל במתחמי הכינוס והגיע לתרומות לפליטי העוטף, משפחות ששכלו את ילדיהם, ילדי הפזורה הבדואית ועוד.
החמ"ל עורך ירידי איסוף, מכירה, שינע ציוד, מזון ובגדים, סייע למפונים, חיילים וגם באזכרות ולוויות של חיילים ונרצחים מה-7.10.
"כשיחזרו החטופים האור שלנו יוחזר. כרגע מרגישה ביום זיכרון ארוך ומתמשך."
שרון אביס
מנכ"לית 'קהילות צעירים תוצרת הארץ' מבית מקו"ם (מועצת הקבוצות והקהילות המשימתיות בישראל)
מאז פרוץ המלחמה אני וכל חברי התנועה שלנו פועלים ללא הרף לחזק את העורף הישראלי, כי האמירה שצבא חזק צריך עורף חזק היא הכי אמיתית ומדויקת שיש. הקמנו מיזם שנקרא 'משפחות צו 8' ובו חברי התנועה שלנו – צעירים וצעירות שפועלים ב 16 יישובים ברחבי ישראל – יוזמים ופועלים במגוון יוזמות ועשייה למען משפחות חיילי המילואים, כוחות הביטחון וההצלה, ופעילות במרכזי המפונים מהעוטף ומהצפון. חברי הקהילות מסייעים במשימות היומיומיות שהפכו מאוד מורכבות, כמו שירותי שמרטפות להורים שאחד ההורים מגויס וצריכים איזה רגע לצאת לסידורים, עושים קניות ומביאים הביתה, חמ"ל כביסות, חלוקת ערכות יצירה לילדים, חלות ועוגות לשבת, מפגשי הפוגה לילדים ומשפחות צעירות שזקוקים לכמה רגעים של חיוך במיוחד כאשר מסגרות החינוך והשיגרה לא חזרו לפעילות מלאה, דאגה לקשישים, התנדבות בחמ"לים עירוניים, ניקוי ופתיחת מקלטים ועוד מגוון פעילויות.
"החושך שאני רואה עכשיו הוא שבר האמון העצום שנפער אצל מייסדי הארץ הזאת והיעדר תחושת הביטחון הבסיסי. למרות שהם אנשים קשוחים ונחושים, רוח התקווה שלהם עכשיו נכנסה להקפאה.
האור הגדול שאני מזהה היום הוא היוזמה והרוח של דור הצעירים שמכריזים כבר עכשיו שהם החלוצים החדשים, הם אלה שיקימו מחדש את היישובים ויפריחו את השממה. רבות דיברו על הדור הצעיר הזה. דור הטיק טוק, הדור המפונק שחושב רק על עצמו. אנחנו תמיד האמנו בהם ובכוחם. זו תנועת 'תוצרת הארץ' – קהילות של צעירות וצעירים – מסורים, מלאי נכונות לנתינה, נחושים ואכפתיים, לחברה לסביבה ולמדינה. מוכנים לעבוד קשה וליצור בעצמם את עתידם ואת עתיד המדינה שלנו. וזה האור הגדול שלי, הוא זהר תמיד והוא זוהר עכשיו יותר מאי פעם. הם נושאים על כתפיהם בגאון רב את המשימה. עכשיו תורם. והם עושים את זה כמו גדולים!"
כך, בתוך המלחמה, מצאו שמונה נשים אלה את האומץ לפעול מעבר למסגרת האישית והמקצועית שלהן. הן שילבו כוח, נחישות, וערכים רוחניים, והפכו לדמות סמלית של התמדה ותקווה. יש לציין, שהן רק קומץ קטן מתוך אלפים של נשים המתנדבות ותורמות מזמנן למען המאמץ המלחמתי ולעזרה למפונים וכולן חלק מסיפור גדול יותר של נתינה והקרבה.
