ענת לשם – במונולוג אישי על הדרך מחברת הייטק לאירגון לתת
חודשיים לפני פרוץ הקורונה אזרתי אומץ וקיבלתי החלטה ששינתה את חיי. תמיד היה לי חשוב לעבוד בארגון שתורם ומייצר השפעה חיובית על החברה. החברות בהן בחרתי לעבוד – צ'ק פוינט, טבע, פיוניר, כל אחת מהן תרמה בדרכה שלה לעולם פתוח, בטוח וטוב יותר, אבל אחרי 20 שנה בתפקידי ניהול בכירים הרגשתי שזה לא מספיק.
רציתי להרגיש שאני עוסקת בנתינה אמיתית, שאני משפיעה, משנה, מקדמת נושאים שחשובים לחיים שלנו פה ובו בזמן מאתגרת את עצמי ומשתמשת בידע ובנסיון שלי בניהול מערכות מורכבות, אנשים ופרויקטים, ליצירת שינוי של ממש בחברה. החלטתי לעבור למגזר החברתי.
אחרי ההחלטה, הגיעה גם תוכנית הפעולה. עזבתי את פיוניר לאחר 9 שנים והתחלתי במסע. נפגשתי עם עשרות אנשים מהמגזר החברתי, שמעתי על הרבה עמותות, עוולות וכאבים, על פרויקטים גדולים שמתנהלים בתקציב זעום אבל בתשוקה גדולה – בתחומי רווחה, להט"ב, תעסוקה, אלימות, נשים, חינוך לאוכלוסיות מוחלשות, חינוך למצטיינים ועוד. בכל פעם נפתח בפניי צוהר לעולם אחר ויכולתי לראות את עצמי משתלבת בעשייה בכל אחד מהתחומים החשובים הללו.
בסופו של דבר בחרתי להמשיך את דרכי בארגון לתת, כי מכל העוולות, לתת עוסקת בזו הבסיסית ביותר. עוני ואי בטחון תזונתי משפיעים על כל תחומי החיים. ילד המגיע ללא כריך לבי"ס לא יוכל להתרכז וללמוד ואדם הסובל ממחסור במזון לא יצליח להשתלב בעבודה או בחברה. אי אפשר לדבר על שוויון הזדמנויות במדינה בה הפערים הכלכליים והחברתיים הם כה גדולים. אני מאמינה שמיגור העוני הינו מטרה אסטרטגית של מדינת ישראל והיא אבן יסוד אמיתית בבניית חוסן לאומי כמו גם חברה נאורה
העיסוק בעוני גם הדגיש עבורי את הפער הבלתי נתפס בין חברות ההייטק, המצוידות במטבחים עמוסים בכל טוב, לבין משפחות ואמהות שאינן יודעות מה הילדים יאכלו לארוחת צהרים, ששולחות את הילדים לחברים בתקווה שיאכלו שם, שמתמודדות עם דילמות קיומיות יומיומיות – אם לקנות מזון או לשלם על מעון או על חשמל.
שנתיים בלתת גרמו לי להבין מה זה עוני באמת. לפי דוח העוני האלטרנטיבי האחרון של לתת, 2.5 מיליון נפשות חיות בעוני, מתוכן מיליון ילדים. בלתי נתפס.
אני מלאת גאווה על הפעילות שלנו, על כך שהמזון שאנחנו מספקים למשפחות עוזר להן לפנות כסף לצרכים בסיסיים אחרים – לדיור, לחשמל, לתרופות. על הסיוע שלנו לניצולי שואה, על כל פעולות הענק שהוצאנו לפועל בתקופת הקורונה ובעזרתן הצלחנו לסייע לאלפי משפחות שנכנסו למעגל העוני וגם למשפחות שכבר היו עניות והדרדרו עוד יותר לעומק העוני במהלך הקורונה.
אבל אני גם מוטרדת מכך שאנחנו לא מצליחים לסייע לכולם. בכלל, במגזר החברתי אתה חי עם תסכול תמידי שכל מה שאתה עושה הוא טיפה בים. ולכן בלתת, עוסקים חוץ מבסיוע, גם בחינוך להתנדבות דרך 'נוער לתת' ארגון נוער יוזם ומתנדב, המניע את החברה לערבות הדדית ונתינה וגם בהפעלת עשרות אלפי מתנדבים.
אני מאמינה גדולה ביכולתן של נשים להניע, להנהיג, לשנות, להגדיר פונקציית מטרה ולנהל את הדרך להשגתה. ראיתי את זה קורה בשני המגזרים בהם עבדתי – העסקי והחברתי. בשניהם פגשתי נשים סופר מוכשרות, מקצועיות, שעבדו קשה כדי להצליח. אני חושבת שלנשים יש יתרון בגמישות, בהכלה, ביכולת להתייעץ, באיזון בין המטרה לדרך, בחיבור עובדים למשימה וביצירת שיתוף פעולה בין מחלקות. אחת המסקנות החשובות ביותר שהגעתי אליהן עם השנים היא שנשים צריכות למלא תפקידים בכירים יותר בכל המגזרים. ואני חושבת שהן צריכות לעבור במהלך הקריירה בין המגזרים – הציבורי, העסקי והחברתי.
תחילת הדרך שלנו – בחירת המקצוע, ההשכלה, מקום העבודה הראשון, מכתיבים לנו לרוב את המשך הדרך ומשאירים אותנו באותו מגזר. אבל החיים הם בעצם דרך מהירה, מלאת צמתים, שמאפשרים לשנות מסלול ולדלג לא רק בין עבודות, אלא גם בין מגזרים. הדגשים, ההתנסויות, החוויות והלמידה שצברנו במגזר אחד יכולים להביא ערך עצום במעבר למגזר אחר.
בכל אחד מהמגזרים אפשר להנהיג, להוביל, לשנות, לנהל פרויקטים גדולים ולהשפיע.
ה X פקטור של המגזר החברתי הוא היכולת לתרום ולעשות שינוי בקנה מידה עצום, להשפיע על חייהם של אלפי אנשים, לייצר חברה צודקת וטובה יותר ולשנות את המציאות ברמה הלאומית, בהווה ובעתיד.
ואם זה מדבר אליכם. – לא צריך לחכות 20 שנים, מניסיון.😊
