מאת: גלינה סמית
דוקטור נורית הראל בתם הקטנה של אלי ודבורה פישר.
היא גדלה לתוך ציונות, תעשיה ישראלית והמון אידיאולוגיה. מגיל קטן חינכו אותה לקנות כחול לבן בלבד. אם רצתה מותג מתוצרת שאינה מקומית היתה צריכה לקנות אותו מכספה.
מגיל קטן היא גדלה כלבים. הראשון מביניהם היה קוקר ספניאל , היום היא מגדלת טרייר רוסי ענק.
יש לה 4 ילדים. ועוד אחד שהוא הקונצרן .
לפני מספר שנים אביה דר' אלי פישר העביר אליה ולאחותה סיגל בראון את המושכות לניהול החברה. מיד עם קבלת המושכות שתיהן הפכו לנשים המשפיעות והחזקות בתעשיה הישראלית.
גילוי נאות. כשהתכוננתי לראיון עם דר' הראל, התכוננתי לפגוש את הבת של… במהלך הראיון הבנתי שהיא גאה להיות הבת של . אבל במקביל , היא תעשיינית עצמאית.
איך זה לחיות עם הטייטל הבת של…?
– עד גיל 30 זה לא היה פשוט , אבל אחרי שעברתי את גיל 30, התואר הפך לכבוד גדול. למדתי לתואר ראשון ברוקחות, ומיד אחרי התואר חזרתי לעבוד במפעל. לאחר 8 שנים התחלתי לימודי תואר שני בגנטיקה. אחרי התואר השני החלטתי לבדוק מה אני שווה לא בתור הבת של.
לא הייתי נורית פישר. הפכתי לנורית הראל מכיוון שהתחתנתי. עבדתי בשתי חברות. חברת סטארט אפ בתחום הביוטכנולוגיה ,והשניה חברת חממה גם בתחום הביוטכנולוגיה. שם כבר הייתי מנכ"ל.
ראיתי שבעולם שבחוץ , אני מצליחה לא רק בתור הבת של. אלא בזכות עצמי.
אפשר להגיד שבחוץ קיבלתי את הבטחון הפנימי. במקביל, הבנתי איזה כבוד גדול נפל בחלקי. להיות הבת של שני תעשיינים , שהקימו אימפריה כחול לבן במו ידיהם.
לשאלתך אני גאה להיות הבת של! וכיום זו אחריות גדולה.
איך מצליחים לנהל חברה בסדר גודל כזה עם בת משפחה, אחות?
יש לנו אחריות גדולה. ויש עם מי לחלוק אותה. זה לא להיות לבד בצמרת. אנחנו ביחד לבד בצמרת. למדנו לשים את האגו בצד, אנחנו יודעות במה כל אחת מאיתנו טובה יותר. למדנו גם לתת ספייס אחת לשניה, וזה רק לטובה. את כל ההחלטות אנחנו מקבלות ביחד , אבל כל אחת גם מומחית בתחומה, וגם מהמקום הזה אנחנו מקבלות החלטות. אני מעורבת יותר במחקר ופיתוח, וסיגל מובילה את כל תחום האחריות החברתית שלנו. סיגל גם מעורבת במחקר ופיתוח, ואני כמובן בכל מה שקשור באחריות מקצועית.
האם את מצליחה להיות באמת מעורבת במחקר ופיתוח מתוך הכיסא של היו"ר?
-אני מעורבת, אבל לא בהכל. יש דברים שנוגעים בי יותר, ויש כאלה שאני משאירה לצוותים לעשות את מלאכתם. אבל, חד משמעית ,כל מוצר חדש שאנחנו מוציאים לשוק ,אני מעורבת ב 100%.
אגב, הרעיונות למוצרים חדשים לאו דווקא מגיעים מהפיתוח. לפעמים מהשיווק, לפעמים מהייצור ואפילו מלקוחות. העבודה הקשה היא להרים את הרעיונות לביצוע. יש לנו צוות של אנשי מקצוע עם תארים מתקדמים שיודעים לקחת רעיונות ולבנות מהם מוצרים.
אני מחליטה להיות לקוחה עם רעיון ושואלת למה אין מוצרי הגיינה נשית לדר' פישר. נורית לוקחת עט ורושמת לעצמה , אולי בעוד כמה שנים יצא לשוק איזה סבון אינטימי הנושא זיכרון מהראיון.
תמהיל המוצרים של דר פישר מונה מאות אם לא אלפי מוצרים, האם יש מוצר אחד שהוא הבייבי שלך מתוך כל המוצרים?
– לא מוצרים, מחלקות. נורית מתקנת . ההתמחות שלי היא פוטו ביולוגיה (קשר בין העור לשמש) אז כמובן שהמחלקה של אולטרסול מאוד קרובה לליבי.
מחלקה נוספת שהיא הבייבי שלי, היא סדרת יו-לקטין. מוצרי טיפול בעור יבש ואדמומי. המוצרים באמת משפרים את איכות החיים בעיקר בקרב אנשים שסובלים מאסטמה של העור.
אגב, ליובש עור עונתי אני ממליצה מוצרים של אמול. לשים כמות באמבטיה, להינות מהאמבטיה כמה דקות, והיובש נעלם.
אנחנו חוזרות לדבר על נשים בעמדות מפתח בחברה הישראלית. אני מבינה שנורית במהלך חייה שברה לא מעט תקרות זכוכית. למרות שאני כיום יודעת איך לשבור אותן, אני שואלת אותה איך היא שברה תיקרות זכוכית. איך בתור אישה היא הצליחה להשתלב בתפקידים שפעם היו שמורים רק לגברים.
-הייתי צריכה להוכיח את עצמי. אם נחזור רגע לשאלה על הבת של… אנשים חושבים שזה בא עם פריוולגיות. שאולי אני לא צריכה להיות כשרונית. אז הייתי חייבת להוכיח את עצמי. זו גם הסיבה שיצאתי לכמה שנים מ"דר' פישר". הייתי חברת נשיאות התאחדות התעשיינים , השתתפתי בוועדות שונות, גם בכנסת. מסביב ישבו בעיקר גברים.
הבנתי שאני חייבת להיות עניינית. אדם הוא אדם . עם בני אדם צריך להתייחס לעיקר ולא לתפל. ככה נעלמות הערות הלא עינייניות . ככה שוברים תקרות זכוכית.
וזה מצליח?
-כן, חד משמעית. אנחנו נשים שיודעות לשים דברים במקום. אבל במשא ומתן עיסקי צריך לדעת לשים הרבה דברים בצד ולהיות עיניינים. העיקר הוא החשוב.
בימים אלה דר' נורית הראל עושה דוקטורט בתחום המיקרוביום. בגדול זה מדע העוסק בחיידקים שיש לנו על העור. לטענתה, הדבר ישפיע בצורה משמעותית על המחקר והפיתוח בתחום מוצרי הדרמטולוגיה. נורית טוענת שיש חיידקים טובים ותורמים על עורינו, ויש כאלו שפחות. כל החיידקים מגיבים בצורה שונה כשאנחנו שמים תמרוקים כאלה ואחרים על הגוף.
– אני מאמינה שעוד מעט הפיתוח בתחום העור יהיה מבוסס על מיקרוביום. אנחנו נתייחס הרבה יותר לחיים על עורנו ונדע לפתח מוצרים מדויקים יותר. התחום הזה רק בתחילת הדרך . עד לא מזמן לא יכלנו בכלל לראות את החיידקים האלה. הגילוי הזה בשבילי הוא שווה ערך לגילוי שהעולם הוא עגול ולא שטוח. אבל כמו שאמרת זה יקח עוד זמן.
בואי נדבר על הסלוגן של דר' פישר – דר' פישר זה בדוק?
הדי. אן. אי שלנו זה המדע, האמינות ואחריות חברתית. אנחנו לעולם לא נוציא מוצר לשוק שיש לנו ולו ספק קטן לגביו.
אבי בתחילת דרכו השיק מוצר נגד אקנה, המוצר קיבל גוון אדמדם. כל פס היצור הועבר לבדיקה ובהמשך נזרק לפח. זו היתה דרכו של אבי ואנחנו ממשיכים אותה. יש לנו מעבדות גם לפיתוח וגם לבדיקות. אבל אנחנו מקפידים לשלוח את כל המוצרים לבדיקות בחו"ל לגוף בלתי מושפע. רק אחרי שהמוצרים עוברים את כל המבחנים הקשים הם יוצאים לשיווק.
אנשים מזדהים עם הסלוגן שלנו. לדוגמה, במהלך הקיץ , אנחנו מקבלים המון תמונות – פספוסים של אנשים אחרי השימוש באולטראסול. שולחים לנו צילומים עם מקומות בהם פספסו לשים ומצרפים לתמונה את הסלוגן.
האחריות החברתית שלנו מתחילה מהעובד ומשם יוצאת החוצה. יש לנו עובדים שנמצאים איתנו עשרות שנים, מי שהצליח להשתלב בתרבות האירגונית שלנו בד"כ לא עוזב.
אגב, את התודה של הצרכנים ממש ראינו בתחילת המגפה. הצרכן הישראלי פנה לאלקו ג'ל שלנו ולמוצרים נילווים אחרים. לקחנו לנו זמן לעמוד בדרישה, אבל היה לנו באמת חשוב שיצא מוצר עם 70% אלכוהול ולא פחות .
בהמשך המחקרים בדקו שחברות רבות הוציאו מוצרים מאוד מהר. מצד אחד , מצד שני הם היו פחות יעילים. בעיניי זו קטסטרופה, זה ממש לשחק בבריאות של אנשים.
בואי נדבר על קורונה. יום בהיר אחד התעוררנו והעולם התהפך. מה שאותי הפתיע זה שמקהילת המדע לא הגיעה שום הזהרה למה שעתיד לבוא. מזהירים אותנו באופן קבוע על רעידות אדמה, צונאמי, שואה גרעינית, אבל מגפות, לא. מה דעתך?
– תראי , זה פחות התחום שלי, אבל כל כמה שנים יש בעולם מגפה. יש מגפות שמצליחים למגר, ויש כאלה שלא. המגפה הזאת תגמר, ככל הניראה בעוד 15 שנה תהיה אחת אחרת. מכיוון שאנחנו לא יודעים איזו מגפה תהייה, יש קושי להתכונן אליה.
את חושבת שהטבע צודק עם המגפות?
– זו כבר פילוסופיה ולא מדע. אני מקווה שהוא לא צודק, אבל אני בטוחה שאנחנו נתמודד עם זה ונתגבר על זה. לא מזמן קראתי מאמר שדיבר על כדור הארץ ועל האסונות העצומים שהוא התמודד איתם. אסונות הרבה יותר גדולים מקורונה. בשורה התחתונה, ככל הניראה, יהיו אסונות גדולים יותר מהקורונה ויכול להיות שהאנושות תכחד. אבל, בשורה התתונה, תמיד יהיו חיים על כדור הארץ וקורונה זה לא האסון הגדול.
איך הצלחתם להתאים את עצמכם למצב של מגיפה.
– זה היה טירוף מערכות. לא היינו מוכנים לסגרים. להעביר את העובדים לעבודה מהבית, מיחשוב, בטחון, חיבורים. אומנם זה היה אתגר טכנולוגי, אבל היה אתגר פתיר.
אבל מעבדות, פס הייצור וההפצה לא יכולים לעבוד מהבית. שם היה האתגר גדול ביותר. כאן באמת נחשפנו ליכולות הוירטואוזיות של הצוותים שלנו.
מצאנו אפיקי הפצה חדשים, הוספנו משמרות, היה לחץ עצום מצד משרד הבריאות לייצר המון אלכוג'ל. הוצאנו מכונות ישנות. אבא שלי פעם אמר שלא זורקים שום דבר. אף פעם אי אפשר לדעת מתי נצטרך, והנה היינו צריכים. לצד מכונות אוטומטיות, עבדו מכונות ידניות ישנות. הרכש שלנו הצליח להשיג אלכוהול. היה מחסור באלכוהול בעולם. רכשנו מכל מקום שרק אפשר, ממש ליקטנו אלכוהול.
משרד הבריאות אמר שצריך מלאי ענק, עשינו. ואז משרד הבריאות הפסיק להמליץ על שימוש באלכוג'ל, עדיין יש לנו מלאי ענק .
כמה שעות עבדת באותה התקופה?
– למרות שיכולתי לעבוד מהבית, הגעתי כל יום למשרד להיות עם העובדים. גם סיגל הגיעה.
זו היתה עבודה סביב השעון, ממש 24/7. זומים בלי הפסקה, להיות עם העובדים, בטלפונים, תקופה מטורפת.
איזה מחיר אישי משפחתי את משלמת בעקבות התפקיד?
– אני לא חושבת שאני משלמת מחיר כלשהו. אספר לך סיפור, לפני שחזרתי לדר' פישר, עבדתי גם שעות מטורפות. המון טיסות לחו"ל. אחת הפעמים לקחתי את הילדים שלי לבריכה, לקחתי אותם מהבית ישר אחרי העבודה. היתי עם חליפה יפה, ישבתי בבריכה על הכיסא והם היו במים. שיחקנו יחד בכדור, צחקנו. אמהות אחרות ישבו אחת עם השניה דיברו ובכלל לא התייחסו לילדיהם שהיו בבריכה.
עד אותו יום סבלתי מרגשות אשם, באותו היום נפרדתי מהם. ראיתי שני ילדים, בריאים בנפשם, מחייכים, מאושרים ואני שם איתם.
הילדים שלך ימשיכו את דרכך בדר' פישר?
– לא יודעת. הגדול של בנתיים לא מראה סימנים של רצון. אבל גם אם כן, חשוב להיות גם במקומות אחרים, להכיר התנהגויות של ארגונים אחרים, להכיר אירגונים מלמטה.
אגב אני התחלתי מלמטה, היתי סוקרת, סיגל אחותי עבדה בפס היצור, הייתי מרכזנית. כל אחד כרגע מרוכז בתחומו, ולנהל את החברה זו עבודה מאוד קשה. כשאבא שלי העביר לנו את המושכות, דבר ראשון שהוא אמר, שזו עבודה מאוד קשה, והוא לא בטוח שאנחנו רוצות בה.
היתה תקופה שאביך חשב למכור את החברה. למה בסופו של דבר את ואחותך החלטתן לקחת את המושכות לידיים?
– להיות תעשיין בישראל זו גאווה גדולה, זה כבוד גדול וסיפוק גדול. במלא רבדים זה ממלא את החיים. זה ממלא את החיים בתוכן, ביכולת עשיה, נתינה , יכולת פיתוח.
למרות שזו עבודה של 24/7 שהולכים לישון איתה, חולמים אותה, קמים איתה, ומתעסקים בה כל הזמן. אלו חיים מאוד ממלאים ומעניינים ואני מאוד נהנית מהם.
באיזו שעה את קמה וומתי את מרשה לעצמך לישון יותר?
-אני קמה בדרך כלל ברבע לשש, אבל בשבת אני מרשה לעצמי לישון קצת יותר. הילדים כבר גדולים ועסוקים בעיניינהם. אז אני מרשה לעצמי לראות קצת סדרות טיפשיות
אילו?
-עכשיו אמילי בפריז. אני רואה גם תוכניות ריאלטי עם הילדים, אני מאוד אוהבת סרטי דוקו. מאוד אהבתי את הסרט "קלון" עם סנדרה בולוק. בערוץ אחד יש תוכנית דוקו מקסימה "סליחה על השאלה" מה שכן אני רואה סדרות ותוכניות שגם עם הפסדתי 5 פרקים , לא נורא. אני לא עקבית.
איך את נחה באמת?
– אני מאוד אוהבת טיולים. אני מאוד אוהבת לבלות עם בעלי, יש לנו דייט שבועי. אני מאוד אוהבת את הים . הים מסדר לי את המחשבות. אני תל אביבית, לטעמי הים של תל אביב, זה הדבר הכי טוב בעיר.
היה קשה לסיים עם דר הראל את הראיון. כמה הזדמנויות באמת יש לנו לפגוש אנשים שבאמת משפיעים.
דר נורית הראל הסכימה לפתוח לי דלת לעולמה האישי. ולי היתה הזדמנות לפגוש אישה אינטלגנטית, מרתקת ובעלת חוש הומור בריא.
יש לה מה להגיד על עוולות העולם, יש לה מלא ביקורת על גופים בירוקרטיים שונים, יחד עם זאת היא יודעת לנווט בתוך העולם הקשוח הזה בצורה מקצועית. יחד עם אחותה היא משנה את העולם וגם את העור שלנו לטובה.
