מסורת בתכשיט.

מגיל 0 ידעתי שאני יהודיה, ידעתי שאי שם שוכנת לה מדינה קטנה שהורי כמהים להגיע עליה.

בבית סבתי מדי פעם היתי מוצאת ספרים בשפת כשפים, מגילות עטופות קטיפה ונושאות סמל של מגן דוד.

תמיד ידעתי שלספרים בשפת כשפים יש משמעות עמוקה במשפחתי, כי לי היה אסור לגעת בהם, אולי קצת.

בשנות ה 80, לראשונה פגשתי בישראל, מדינה קטנה חמה ומרתקת. למדתי שספרים בבית סבתי, היו ספרי תנ"ך ותלמוד שעברו עם משפחתי מדור לדור. למדתי את ההיסטוריה של העם היהודי ועם השנים גם התחלתי להבינה.

תמיד הפליא אותי, איך התרבות העתיקה שלנו שרדה. ובתוך הפליאה הזאת תמיד עולה השאלה, איך אנחנו מבין כל העמים העתיקים הצלחנו לשרו, ולהמשיך את המסורת.

אני לא חוקרת תרבויות ואני גם לא היסטוריונית, אבל אני חושבת שמה שאיחד אותנו אז ומאחד אותנו עד היום זה ספר אחד – התנ"ך. תחשבו על זה רגע, לא משנה מה קרה לנו, לא משנה באיזה חלק של עולם מרוחק חיינו, תמיד היה לנו ספר אחד שסיפר את הסיפור של תרבות עתיקה אחת שבחרה קצת אחרת.

חוקרים עדיין מתווכחים מתי נוצר הקאנון של התנ"ך אבל משהו שכולם מסכימים עליו זו המטרה, והמטרה היתה יצירת זהות לאומית יהודית, לימוד השפה העברית וחסימת מתנגדים.

לראשונה התנ"ך הודפס אי שם במאה ה 15, בסוף שנות ה 90 התקשורת געשה כאשר כל ספרי התנ"ך נכנסו בדיסקט קשיח בגודל 1.44 מ"ב.

בהמשך ב 2008 חברת פלאפון השיקה גרסה וירטואלית של תנ"ך למכישירי הסלולאר שלה.

והיום אתם יכולים, למצוא תנ"ך מודפס במלואו בטכנולוגיית נאנו על תכשיט קטן.

בשיחה שלי עם זהר עזרה, בעל מותג תכשיטים, שאלתי אותו מה עמד בפני החלטה להדפיס תנ"ך על תכשיט כמו טבעת, תליון או אפילו צמיד. הרי לקרוא את הכתובים ניתן לרק עם מיקרוסקופ אלקטרוני.

למען האמת זהר חיזק לי את מה שהאמנתי בו תמיד

"זה הספר הכי חשוב ביהדות, הוא מלווה אותנו אלפי שנים, זו המסורת שלנו, הגאווה שלנו, חלק מהזהות הלאומית שלנו, ואין דרך נפלאה יותר להעביר מסורת דרך תכשיט קטן שמכיל את האמיתות"

אני מסתובבת בסדנה הקטנה של זהר ביפו, המציעה ללקוחותיה מגוון תכשיטים עם משפטי מעוררי השראה, משפטי אהבה ותפילות קטנות, אבל אני נמשכת לספר הספרים, לא מסוגלת להסיט ממנו מבט, חוזרת שוב ושוב למיקרוסקופ הניצב בכניסה, ומנסה להבין מה כל כך מושך אותי אליו.

אני אמנם יהודיה עם תעודת הוכחה, אבל אני בטח לא דתיה, אולי אני אפילו מרגישה יותר ישראלית מהיותי יהודיה. ואז נופל לי האסימון, הספר הזה הביא אותי לכאן, הוא זה ששמר על משפחתי בימי השואה, בזכות הספר הזה, המסורת נמשכה ולא נשכחה.

אני מושיטה יד לתכשיט קטן עם פלטה מיוחדת שבה מודפס הספר מבינה שזו המסורת שאני רוצה להעביר לילדי ונכדי שיהיו. דרך התכשיט הקטן הזה אני אספר על בריאת העולם ואת סיפור העליה שלי. ולא אני לא חייבת להאמין באלוהים, כדי להבין כמה ההיסטוריה חשובה לנו, ואם אני רוצה להמשיך לחיות כאן ולגדל כאן ילדים, אני חייבת לאמץ את התנ"ך אל ליבי ובהמשך להעביר אותו הלאה.

איזו דרך נפלאה זו, להעביר את זה דרך תכשיט קטן, ומי יודע אולי בעוד 100 שנה, בכל בית נורמטיבי, יעמוד מיקרוסקופ אלקטרוני ותנ"ך מודפס ננוטכנולוגיה כבר לא יהיה פלא.

אני יוצאת מיפו, עם טבעת יפהפיה שבתוכה תמונה ההיסטוריה שלי ושל העוברים והשבים, 13 עלי כותרת של הטבעת בגימטריה מסמלים אהבה. ואני לכמה רגעים מדמיינת את המסע דרך ים סוף. מדמיינת אותי עומדת על למרגלות הר סיני ומקבלת תורה, עומדת ליד המלך שלמה השופט שתי אמהות ומעניקה לו חיוך קטן ומבין, נאחת חזק בתיבת נוח ומחכה בשערי ארץ כנען לשוב הביתה.