"אני נולדתי להיות רופאה , לא היתה כאן בחירה…"

מאת: גלינה סמית

להבית אקרמן נולדה להיות רופאה, הדרך שלה מתחילה בשואה, סבתא שחלמה להיות רופאה. מלחמת העולם השניה הרסה את החלום, אבל החלום עבר בירושה לבן ולנכדה.

(להבית צוחקת)
"אני נולדתי להיות רופאה , לא היתה כאן בחירה", היא הבכורה והיחידה שפנתה לתחום הרפואה מבין שלושת אחיה. "את יודעת לימודי רפואה זה גם רצון, ולי היה. זו לא רק הדרך הסלולה, זו היתה גם הבחירה שלי בסופו של דבר"

בחרת לפנות להתמחות ברפואת עור, למה ?

לוקח הרבה מאוד זמן להבין לאיזה תחום רוצים לפנות. זה מסלול מאוד ארוך, ובמהלך המסלול נכנסים הרבה מאוד שיקולים. השיקול שלי בבחירה היה הרצון שלי לפנות למסלול רפואת עור. זה מסלול מאוד קשה וממש לא קל להתקבל אליו. אני מאוד אוהבת אינטרקציה עם אנשים, ויש הרבה אינטרקציה בין אישית ברפואת עור. התלבתטתי בין אונקולגיה לרפואת עור ואני שמחה שפניתי דווקא למסלול של רואת עור, זה מסלול יותר אופטימי.

במהלך לימודי הרפואה וההתמחות הבאת 3 ילדים, מתי נחת?

אמרו לי פעם שהקב"ה נותן בנים רק לאמהות שמסוגלות, וזו היתה תקופה קשה. אבא שלי היה בא לשמור לי על הילדים בזמן שלמדתי לשלב א' ושלב ב'. הוא היה ממש מתעצבן עליהם על הרעש ואני היום מסוגלת ללמוד ברעש, הבנים שלי חישלו אותי.

לא תמיד הורים באים לעזור, גם הבעל לא תמיד פנוי…. איך התמודדת?

נכון, שני ההורים שלי בעלי קריירה . אבל בעלי באמת עזר. הכרנו עוד לפני שהתחלתי ללמוד רפואה, הוא ידע בדיוק לאן הוא נכנס. בהתחלה היינו מסמנים על לוח שנה את הנסיעות שלו,( הוא איש הייטק) ואת התורנויות שלי, אבל למדתי להיות מאורגנת. אגב עד היום, זו חלוקה של זמן נכונה.

באחד הראיונות שעשית אמרת ששילמת מחיר כבד על בחירתך בלימודי רפואה , תוכלי לפרט?

תמיד כשאני מרצה לנערות או אפילו בבית הספר לרפואה, אני אומרת שאין ארוחות חינם. אולי יכולתי להיות עם קריירה מפוארת יותר, או להיות אמא טובה יותר, חברה יותר טובה ואפילו בת יותר טובה, תמיד יש ויתורים. תמיד יש מחיר אישי. כי נותנים לכולם, לעבודה, למשפחה . לפעמים את שואלת את עצמך "איפה אני נותנת לעצמי?"

אם אני אשאל את הילדים איזו אמא את, מה הם יגידו?

הילדים בסדר, אבל אני מודדת הכל מתוך המציאות שלי. יסורי מצפון לעתים לא פרופרציונלים, אבל זו הפרספקטיבה שלי. בעלי לא מבין את הבעיה. הוא יכול להיות שבועיים בחו"ל בשלט רחוק מסדר הכל עם המטפלת ולא מבין לגמרי למה אני בלחץ. אני להבדיל, לא מפסידה שום מסיבת סיום של בית הספר או חוג. מנהלת הקליניקה שלי צוחקת ואומרת שהלו"ז של הקליניקה נקבע לפי החוגים והפעילויות של הילדים.

אז מאיפה יסורי המצפון? את נשמעת אמא מאוד משקיעה.

אני באמת משקיעה. אני יודעת כמעט הכל, אבל אני רוצה יותר. אני מבינה שמדי פעם אני מפספסת. לפני הקורונה היתי טסה המון. פעמיים בחודש ביום שישי היתי נכנסת לשדה תעופה, והלב מתכווץ, זה הזמן שכולם מתכנסים ביחד ואני נאלצת לטוס.

למרות ייסורי המצפון, החלטת לפנות גם לאסטתיקה, למה?


חיפשתי תת התמחות. אחרי ההתמחות מחפשים נישה צרה יותר, אני מאוד יצירתית. במהלך הלימדים היתי כוריאוגרפית, והייתי חייבת לבטא את היצירותיות שלי בתחום רפואת העור. כשאני עוסקת באסטתיקה, אני מרגישה שאני עושה כראוגרפיה, זה מסעיר אותי ומרגש באותה המידה.

בעולמנו הרבה מאוד רופאים פונים לתחום האסטתיקה, ולא דווקא רופאי עור. פגשתי רופאי משפחה, רופאי שיניים, פרוקטולוג….

(להבית עוצרת אותי ומוסיפה)

וטרינר.

(אני מרימה גבה, אבל היא עוצרת אותי מהלמשיך ומוסיפה שהיא מזמן הפסיקה להתעסק בזה ומסבירה)


החוק בארץ הוא מאוד בעייתי, כל רופא רשאי להתעסק בכל מה שאסטטיקה יודעת להציע. לרופאי שיניים יש יותר הגבלות, ואני מאמינה שכל אחד חייב לעבוד במסגרת החוק ,וכמובן לפי היכולות האישיות . הרבה רופאים חושבים שאסטתיקה מכניסה כסף קל, וזה מושך הרבה מאוד אנשים. אני אגלה לך סוד, הכסף לא קל בכלל, זו רפואה. חייבים להבין בעור, חייבים ללמוד את זה. התמחות של רפואת עור היא 5 שנים, כניראה שיש מה ללמוד ברפואת עור כל כך הרבה זמן. כאשר מזריקים לעור חומר, זו רפואה. זה לא פאן ולא טיול בפארק. עור הוא דבר חי, הזרקה זה טיפול, וצריך לדעת ולהבין עור כדי להזריק.

את חושבת שמי שמזריק חייב להיות רופא עור?

אני חושבת שלא ניתן לעסוק באסטטיקה כעיסוק צדדי. בחרת לעשות זאת, תהיה ב 100% על זה. הבעיה היא ברגולציה. אגב גם בעולם, אני שסיימתי את הרפואה ואת ההתמחות קיבלתי שתי תעודות, אני חושבת שזה חייב להתקיים גם באסטתיקה.

זו מלחמה שאת מוכנה לנהל?

אנחנו כל הזמן מנהלים את המלחמה הזו. אבל אלו תהליכים איטיים. ברגע שאני מזהה דברים לא חוקיים שם אני גם מנהלת קרבות.

(אני קופצת נושא ושואלת את להבית על הצבא ומתוך התשובה שלה אני מבינה שגם לאבא היה ברור שהיא תגיע לרפואה ובפרט רפואת עור, לא, היא לא היתה חובשת היא שירתה במודיעין וליתר דיוק היתה מפענחת תצלומי אוויר. מי אם לא היא מתאימה יותר לזהות את נקודת החן ההרסנית ולו הקטנה ביותר. היא עדיין ממשיכה לעבוד בקופת חולים. היא מעולם לא הפסיקה להיות גם רופאת עור. לשאלתי אם זה לא מתנגש עם האמירה כי על הרופא להשקיע את 100% מזמנו בהתמקצעות אחת היא עונה לי)


אני עוסקת תמיד בעור. אלו שני תחומים שמשולבים ביחד. אני גם לא מרגישה שאני מחלקת את עצמי מכיון שאני עובדת הרבה יותר ממשרה ממלאה. אני עובדת בשירות הציבורי גם כדי להעניק טיפול למי שצריך , וגם כדי לא לאבד את הידע. מה שלא משתמשים בו מספיק זמן הולך לאיבוד. המקצוע שלנו מאוד קשור לעיניים, וכל הזמן צריך לשייף את זה, אני גם מאוד אוהבת את זה.

מי מתוך ארבעת ילדיך יהיה רופא?

אחד כניראה. מעבר לתנאי הקבלה זה מסלול קשה. חייבים לרצות מאוד לעשות את זה. מי שלא רוצה שלא יגיע לשם.

אחרי סיום לימודי רפואה ואפילו במהלכם רבים חושבים שהם אלוהים, עד שקורה משהו, מתי את הבנת שאת לא אלהוים?

אבא שלי שהיה רופא, אחד האונקלוגים הבכירים בארץ, תמיד עף על עצמו. לא נתן לאף אחד לקרוא לו בשמו הפרטי, רק פרופסור, ואולי בגלל שגדלתי לצידו של רופא, היתי קצת חריגה. מעולם לא הרגשתי את תחושת האלוהות, אבל זו בהחלט בעיה קיימת בקרב רופאים.

מה הכי אהבת בהתמחות ומה הכי שנאת?

הכי שנאתי את התורנויות, בעיקר של שבת. שבת בבוקר יוצאת מהבית ומשאירה את הילדים, זה תמיד כיווץ לי את הלב.
אהבתי את האקשן, עד היום אני אוהבת אקשן

איפה את מוצאת אקשן היום?

אני אוהבת לטייל, עושה סקי, סנפלינג, עושה הכל עם הילדים. לבעלי פחד גבהים, אז זו אני שעולה על כל המתקנים בלונה פארק, יורדת איתם לנקיק השחור.

מתי את נחה?

(להבית צוחקת ומוסיפה)

פולניות נחות בקבר

יש לך זמן לבד? או שזה עוד מחיר שאת משלמת?

אין כמעט, ומה לעשות זו הדרך שבחרתי….

(אני לא חושבת שלהבית אי פעם תפרוש, אולי אי שם בגיל 100. אני שוב תוהה על המחירים שהיא משלמת יומיום ושוב חוזרת לאותה השאלה.)

מה המחיר הכי גדול ששילמת או שנדמה לך שתשלמי?

(אני חוששת שהיא לא תענה ותפסיק אותי, אבל היא עונה.)

הגוף נחלש, וזה באמת משהו שמפחיד. אני מקווה שהגוף לא יכשיל אותי

את מבשלת לילדים, מכינה סנדוויצ'ים?

סנדוויצ'ים זה התפקיד של בעלי. אני מבשלת, בעיקר בשר, יש לי בעיקר גברים בבית. אני מכינה אוכל שאוהבים לאכול

מה אביך היה אומר עליך או לך?

לצערי הרב , הוא לא בחיים, אני מניחה שהוא היה מאוד גאה. אבל בטח היה מוסיף שאני אשמור על עצמי יותר.

איך הקורונה השפיעה עליך?

אמרתי מקודם, אני בן אדם מאוד מאורגן. הקורונה הוציאה לגמרי אותי מהאירגון. בפן הרפואי ידעתי מהתחלה שהפנדמיה תישאר איתנו לאורך זמן, וצריך ללמוד איך לחיות עם זה.

ואיך באמת חיים עם מגפה?

בזהירות, להתחסן, לשמור מרחק, עם מסכות, לא ללכת למקומות הומי אדם שיכולים להיות מסוכנים, ומצד שני חייבים לא לוותר על החיים. גם בתוך המגפה אפשר להינות, לעבוד, לנהל עסק.

איך המגפה השפיעה על הקליניקה?

כולם נפגעו , גם אנחנו, יחד עם זאת , יצר החיים חזק יותר מהכל. כמובן שאני חייבת תודה ענקית לזום. בזום אנחנו לא ניראים טוב, וברגע שפתחנו אז…

(דווקא בזום אנחנו מסיימות את הראיון. פגשתי אישה מרתקת, רופאה, אשת עסקים, אמא מדהימה שמסיבה כלשהי מרגישה שהיא עדיין לא מספיק.
אבל דווקא התחושות שלה, הרגשות שלה, הם אלה שבזכותם היא נחשבת גורו בעולם האסטתיקה, אמא שלא מפספסת אף חוג ורופאה בר' גלי.)

ד"ר להבית אקרמן הינה מומחית לרפואת עור.

את לימודי הרפואה סיימה באוניברסיטת תל אביב והתמחתה במחלקת עור בבית החולים בילינסון, לאחר מכן עבדה שנה ביחידת הלייזר בבי"ח השרון. כיום, ד"ר אקרמן מנהלת את מחלקת העור בקופת חולים רוטשילד של שירותי בריאות כללית ומהווה גם רופאה בכירה במכבי שירותי בריאות. בנוסף, ד"ר להבית אקרמן עובדת במרפאות הפרטיות שלה לאסתטיקה ולייזר בהרצליה, נווה סביון וראשון לציון.
במרפאותיה עוסקת ד"ר אקרמן במגוון רחב של טיפולי אנטי-אייג'ינג חדשניים בתחום רפואת עור ואסתטיקה כגון: הצערת עור הפנים ומניעת הזדקנות העור, עיצוב ומיצוק הפנים, טיפולי בוטוקס, מילוי קמטים, פילינג רפואי בעצמות שונות, מזותרפיה בשיטות חדשניות, הסרת שומות ונגעים ועוד. כמו במרפאה מתבצעים גם טיפולי לייזר מתקדמים למגוון בעיות: כתמי שמש וגיל, פיגמנטציה, צלקות אקנה, צלקות כירורגיות, קמטים, סימני מתיחה, מיצוק עור ועוד. ד"ר להבית אקרמן מנהלת מגוון מחקרים עבור חברות לייזר ישראליות במספר תחומים כמו: מיצוק פנים, פטרת, מיצוק גוף ועוד כל הטיפולים מתבצעים ע”י ד"ר אקרמן להבטחת תוצאות טיפול מדויקות לשביעות רצון המטופלים.

הפקה womfire
איפור: אירית קייזמן
צילום: אנה בלאוסוב

View Comments (0)

Leave a Reply