מריה פיגובסקי: "הלב שלי עם יעל בר זוהר, היא עשתה עבודה טובה מצוינת. "

מריה החלה ללמוד ריקוד בגיל 4,  אבל כשעלתה מאוקראינה לישראל היא נאלצה משיקולים כלכליים לוותר על אימוני הריקוד ולהתמקד רק בפיזיקה ומתמטיקה תחומים בהם נחשבה מחוננת.
כשמריה עלתה לישראל היא היתה אומנם נערה אבל מייד החלה ללמוד בטכניון, לאחר שירות צבאי במודיעין היא החלה דרכה בעולם ההייטק ואף הקימה חברת סטארט אפ.
לצד ההצלחה מריה שמרה בליבה מקום חם לריקוד, היא לא וויתרה על חלום הילדות שלה.
כשמצבה הכלכלי השתפר מריה חזרה לתחום הריקוד חדורת מוטיבציה והחלה להתאמן לקראת תחרויות.
לצד האימונים האישיים מריה פתחה חוג מצומצם בראשל"צ שם החלה ללמד ריקודים סלוניים ולטיניים, כאשר ראתה שיש צורך גדול בקרב בני 50 פלוס ללמוד לרקוד,
היא פתחה סניפים נוספים והעבירה את מרכז העשייה שלה מההייטק לרשת אקסקלוסיב שהקימה.

בראיון מריה מספרת איך היא מצליחה לנווט בין עולם ההייטק לעולם הריקוד, על האהבה שלה לריקודים סלונים וממש לא מגלה למה כמעט ובלתי אפשרי ללמוד פוקסטרוט

good ones Maria official- – צלם-דמיטרי סקולסקי

ריקוד מקצועי, מקצוע קשה ולעיתים לא מוערך, אבל לנהל בית הספר לריקודים סלונים זה לבחור לנהל עסק עם רמת סיכון גבוהה. למה בחרת לפתוח בית הספר לריקודים סלוניים?

כשהתחלתי לא חשבתי על הקמת עסק, בעקבות שיחה עם חברים החלטתי לפתוח חוג בשביל הכיף שלי,  לא לקחתי בחשבון שזה יתפוס תאוצה, זה היה בעיקר בשביל הכיף.
בתקופה שלפני הקורונה זה לא היה עסק בסיכון גבוה, בכלל לא חשבתי לעזוב את עולם ההייטק זה היה בגדר תחביב, משהו שאני בונה מאפס בעצמי והוא לגמרי שלי.
עם הזמן הביקוש גדל  והעסק החל לצמוח, במשך 4 שנים פתחתי עוד סניפים והצטרפו מדריכים נוספים, 
כשהגיעה הקורונה היא ריסקה הכל. מכיוון שיש לי ידע טכנולוגי וגם לפני הקורונה חשבתי איך אפשר להגיע לאנשים נוספים יכולתי מייד לעשות אדפטציה ולהעביר את השיעורים לזום. 
אומנם היינו מהראשונים שהעבירו את הפעילות לזום אבל זה לא מנע את הקנסות ששילמתי על שכירויות לסטודיו, נאלצתי לקחת הלוואות, ההשלכות של זה היו לתקופה ארוכה גם אחרי שנגמרו הסגרים וחזרנו לפעילות רגילה.  פתאום היה חשש גדול לקחת סיכונים, הקורונה ערערה את המצב לחלוטין, זה היה סוג של פוסט קורונה לעסק.
למרות הטלטלה יצאנו מזה בסדר, אחרי שרבים התחסנו והסתיימו הסגרים החלטתי לצאת מזה מחוזקת, הפקתי נשף גדול  אליו הוזמנו כל מי שאוהב לרקוד ריקודים סלוניים ולטיניים, ככה חגגנו את החזרה לשגרה, זאת היתה הצלחה גדולה.
גם השנה נקיים נשף ב- 25 ביוני ברחבה המפוארת של מוזיאון ראלי בקיסריה, הכניסה חינם, כולם מוזמנים להגיע ולרקוד אל תוך הלילה.

למרות שריקודים סלונים קמו לתחיה עם תוכניות הבידור והריאליטי, הם עדיין לא נמצאים בקדמת הבמה, האם הדבר מקשה עליך או שאת לא מרגישה בזה כלל?

ריקודים סלוניים אף פעם זה לא היו בקדמת הבמה וכנראה שגם לא יהיו בקדמת הבמה. ריקודים סלונים דורשים בן זוג קבוע ולכן פחות מתאים לצעירים שמעוניינים להכיר בני זוג ונוטים להתעניין יותר בסלסה. 
הריקודים הסלוניים לא יכולים להיות במיינסטרים, זה פחות ויראלי.
התוכנית "רוקדים עם כוכבים"  נתנה חשיפה לריקודים הסלוניים גם בקרב הצעירים, זה גרם להם להתעניין וכך גם להעלות את הביקוש. אנחנו מתכננים לפתוח חוגים לגילאי 16 + כולל הופעות אבל זה יקרה רק בהמשך. 
באופן כללי אני חושבת שמה שעשה חשק לאנשים לקום ולרקוד זאת הקורונה ולא התוכנית, אנשים רוצים לצאת, "לנקות את הראש", להיות בתנועה ולהגדיל את המעגל החברתי שלהם, הריקוד נותן לזה מענה מצוין. 


עולם ההייטק מאוד תובעני, איך הצלחת לשלב בין שני הדברים והאם את מצליחה לשלב את זה גם היום?

בהתחלה לא היה עומס מכיוון שהתייחסתי לזה כאל תחביב,  עם הזמן כשזה הפך לעסק שצריך לנהל  והיה לי קשה לשלב בין השניים. לשמחתי אני יודעת לנהל היטב את הזמן שלי ויש לי צוות מורים מעולה שאני יכולה לסמוך עליו.
זה לא קל לתמרן אבל עם הצוות הנכון זה בהחלט אפשרי, אני עובדת גם בסופי שבוע, יש לי הרבה מוטיבציה והכי חשוב אני כל כך אוהבת את מה שאני עושה ואת האנשים שמגיעים לרקוד.

ריקודים סלוניים הם ריקודי זוגות, בד"כ יש יותר נשים מגברים שרוצים לרקוד, איך את מתמודדת עם העניין?

זה משהו שחשבתי עליו כבר בהתחלה, לכן בניתי חוג שמתאים לנשים שאין להן פרטנר לריקודים אבל ממש לא רוצות לוותר על החלום לרקוד. בניתי חוג סולו לנשים בלבד, זה כמו להקה של נשים שרוקדות כל אחת לבד.
נשים שמגיעות לריקוד באות עם מטען רגשי, לפעמים אחרי גירושים, הריקוד זאת דרך להעצים אותן, 
בחוג סולו מתמקדים בריקודים הלטיניים, למעשה כל מי שמתחיל ללמוד ריקודים סלוניים מתחיל לרקוד לבד ורק בהמשך מצטרף פרטנר, זה חלק מתהליך טבעי בלימוד.
יש יתרון בלרקוד לבד, אף אחד לא מפריע, האישה לא צריכה להיות מובלת יש תנועות רחבות יותר עם הידיים וגם הדינמיקה בין הנשים טובה הן מאוד מפרגנות אחת לשניה.
המסלול הזה מתקיים בהצלחה כבר כמה שנים, התחלתי עם 3 נשים שלימדתי בחינם האמנתי וצדקתי, זה עובד נפלא. 
בימים אלה אני פותחת חוג חדש של ריקודים בסגנון המאה ה- 19, זה מתאים גם למי שאין לו פרטנר, הסגנון סימטרי אין משמעות לזוגיות, קל ללמוד וזה נראה נפלא.  בנשף שיתקיים ביולי ריקודים אלה יככבו, אז אפשר כבר להגיע להתחיל להתאמן.

מסלול חייך לקח אותך לעולם ההייטק, מה גרם לך לחזור לריקוד?

אני רוקדת מילדות: ריקודים סלונים, סלסה, אפילו ריקודי עם, מעולם לא הפסקתי לרקוד כתחביב. לא התכוונתי לעזוב את עולם ההיטק ולעבור לריקודים מה שהביא אותי לעשות את מה שאני עושה היום זאת הזוגיות הפרטית שלי.
בן זוגי ואני הייטקיסטים, אנחנו אוכלים הרבה בחוץ וזה גרם לנו להשמין מה שמאוד הפריע לי. 
רציתי לעשות ספורט ביחד, בהתחלה הלכנו יחד לשחק טניס, זה ספורט שבעלי עשה בעברו אבל לא התמדנו בזה ולא הרגשתי סיפוק.
חיפשתי משהו שלא ירגיש כמו ספורט ושיהיה בו אתגר וכמובן שרציתי לרקוד עם בעלי, לשמחתי הוא הצטרף לעניין.

אני מכירה אנשי הייטק רבים שרוקדים ריקודים סלוניים ואף מלמדים, את חושבת שיש איזה קשר בין שני המקצועות?

מי שיש לו חשיבה לוגית לומד מאוד מהר ריקוד, זה מאוד לוגי אם מלמדים את זה נכון.
בעקרון אני יכולה ללמד ריקוד כל מי שאין לו שום ניסיון ואפילו מגדיר את עצמו כבעל רגליים שמאליות. צריך לדעת לספור עד 8  אבל ללא ספק עורכי דין , רופאים, מורים למתמטיקה, ואנשי הייטק נכנסים לזה די בקלות מכיוון שיש להם חשיבה לוגית.

איזה סגנון את הכי אוהבת ?

סמבה ופולקה. 
פולקה לא מעולם הריקודים הסלונים זה קצת כמו קוויקסטפ זה ריחוף מאוד גבוה, צריך להיות יותר בכושר בשביל זה. 
סמבה- ריקוד לטיני אני מתמחה בזה והכי אוהבת את זה


את חייבת לגלות לנו סוד, למה פוקסטרוט כל כך קשה ואם יש שיטה קלה ללמוד את הריקוד 

זה בהחלט הריקוד הסלוני הכי קשה, מכיוון שצריך להכניס הרבה מילוי וחייבים תיאום מלא עם בן הזוג, החוקים מאוד נוקשים, מי שלא למד ריקוד מילדות יגלה שלא פשוט ללמוד לרקוד את הסגנון הזה.  כדי שיהיה קל יותר יש אפשרות לפוקסטרוט חברתי שנחשב קל יותר ומתאים יותר לרחבת ריקודים מודרנית.
ב"רוקדים עם כוכבים" גם המורים מומחים לריקוד לטיני ופוקסטרוט לא היה המומחיות שלהם. ראינו שם לפעמים וריאציות על סגנונות ריקוד, למשל לקחו את הטנגו הארגנטינאי הוסיפו לו אקרובטיקה והרמות, זה נראה טוב ומאוד טלוויזיוני אבל זה לא היה טנגו ארגנטינאי. עם הפוקסטרוט איי אפשר לעשות את זה.


אם היו מציעים לך להשתתף בתוכנית רוקדים עם כוכבים, האם היית משתתפת?

בוודאי, זאת יכולה להיות חוויה מדהימה. אשמח להופיע בטלוויזיה כמשתתפת או כשופטת.

ושאלה אחרונה, מי היה הפייבורית שלך בתוכנית ?

שאלה קשה, אני מעדיפה להתייחס לרוקדים בנפרד ולא כזוג: 
מהמקצועניים אני מפרגנת לעבודה שג'ניה ליבמן עשתה עם משה אשכנזי, היא לימדה אותו רוקנרול שזה ממש קשה והוא עשה את זה מעולה. הוא היה ללא רקע בריקוד והא הביאה אותו להשיג ממש מכובד מרמה של אפס ידע וניסיון. זה מראה שהיא מדריכה שיודעת גם לרקוד וגם ללמד.
מבחינת "הכוכבים" הלב שלי עם יעל בר זוהר, ברור שהיא רקדה לפני כן והיא שחקנית טובה. היא עשתה עבודה טובה מצוינת.  
לגבי שטילוב, כרקדן הוא לא התקדם כל כך, כולם התלהבו מהאקרובטיקה אבל המדריכה שלו עם מבנה גוף קטן  לכן הוא הצליח להרים אותה וכמובן הוא אקרובט נפלא אבל כרקדן ההתקדמות שלו לא היתה כל כך גדולה. 
בגדול אני חושבת שהתוכנית הזאת היתה חגיגה, הפקה נוצצת ומשמחת שעשתה לאנשים רק טוב, זה מגיע לכולנו אחרי תקופה שבקושי זזנו.

אפשר להעביר הרבה ביקורת על תוכניות הריאליטי, אבל לעתים הן מוציאות מהבוידעם דברים נפלאים כמו ריקודים סלוניים.
ואם בא לכם להתחיל לרקוד חפשו בגוגל את מריה ותתחילו להזיז את הישבן.

View Comments (0)

Leave a Reply