"החיים מתחילים בגיל 50, תזכרי את זה…"

לפני 20 שנה היא החליטה לקחת פסק זמן, הוציאה תעודת הוראה, האחרי שנה של התמחות הבינה שהיא לא רוצה להיות מורה כי הרגישה שדווקא בהוראה חסרה צמיחה והתפתחות.
המשיכה לתפקיד בכיר במותג הלבשה תחתונה גדול, ואחרי שנה הבינה שהיא מוכנה ורוצה להקים מותג עצמאי.

תכירו את שרונה רומנו לזר, ילידת בני ברק, צמחונית מגיל 16, נשואה ואמא לשלושה, בעלת חברת אורגניקזון ומותג אקו לאב.

אחרי חמש דקות של שיחת הכרות, הבנתי שלשם שינוי פגשתי אישה שאומנם ירוקה באמונותיה, אבל בטח לא הדמות ההזויה שמוכרים לנו בחדשות ותוכניות טלוויזיה.
אישה שיודעת לקבל את האחר ואת דעותיו ואת האג'נדה הירוקה שלה היא מביאה בדרך מעודנת ואינטליגנטית, מה שלאניהו דעתי חסר במפגש עם הירוקים. 


מתי נדבק בחיידק של יזמות?
אני חושבת שהוא תמיד היה שם, אבל ידעתי שאני חייבת ללמוד, לעבוד בתפקידים שונים, רק הלימודים אינם מספיקים. היתה לי הזדמנות לעבוד בתפקידים בכירים בחברות שונות, הובלתי מותגים, ניהלתי אנשים, למדתי איך עסק אמור להתנהל, ושפתחתי את אורגניק זון, היה ברשותי מספיק ידע וכלים לפתוח עסק. 

האם מלכתחילה ידעת שתפתחי עסק ליבוא מוצרים ירוקים?
לא בדיוק, די חיפשתי את עצמי, רציתי לפתוח עסק שיתמוך גם באג'נדה שלי, יהיה רווחי ומעניין כמובן.
רציתי להביא מוצרי מזון אורגניים לארץ, וטסתי לתערוכה בגרמניה למוצרים אורגנים.
הייתי בהריון וממש לא יכולתי להיות בביתן של האוכל, כל דבר גרם לי להקיא, אז עברתי לביתן של הנון פוד ושם נפלה ההחלטה לייבא מוצרים ירוקים שכמובן אינם קשורים לאוכל. 

עם אילו מוצרים התחלת?
החוזה הראשון שחתמנו היה על מוצרי היגיינה נשית, מוצרים נקיים, היפואלרגניים, מוצר ש-100 אחוז מתכלה, במושגים של ירוקים, זו כשרות בד"צ.
תחבושות, תחתוניות אלו מוצרים הכי מזהמים שכלל לא מתכלים, כל אישה במהלך חייה הפוריים משתמשת ב-12,000 מוצרי היגיינה כאלה ואחרים בממוצע. כל אישה בעולם אחראית על הר זבל קטן. 

אומנם המוצר שלי יקר יותר, אבל בשורה תחתונה אם לוקחים את כל הנזק הסביבתי ועלויות מחזור, אני מאמינה שכל אישה צריכה להשתמש במוצר מתכלה ולא להיות אחראית להר זבל מזהם. 

איך את בוחרת את המוצרים, על מה חשוב לך לשים דגש?
תראי, לא בישראל ולא בעולם אין תקן למוצרים נקיים אקולוגיים, ולכן האמינות של היצרן מאוד חשובה, אנחנו בודקים את הדוחות, את החומרים מהם עשויים המוצרים, בגלל חוסר תקן, נתקלנו לא מעט פעמים במוצרים שהם לא ממש ירוקים ונמכרים כירוקים. אנחנו מייבאים מוצרים שבעצם מייצרים בתוך הבית סביבה ירוקה יותר, ומי שמשתמש במוצרים שלנו בצורה משמעותית מפחית את הזיהום. אי אפשר לא לזהם כלל, אבל בהחלט אפשר להפחית. 

עם כל הקושי שאת מתארת, חוסר רגולציה בנושא, איך הצרכן יכול באמת שהוא קונה מוצר ירוק?אני קוראת לזה צרכן מיינדפול הוא צריך לקרוא את האותיות הקטנות, לדעת להבדיל אם המוצר מולבן בכלור או בחמצן. אם יש חותמת FSC, על אריזה או נייר. חותמת זו בעצם אומרת שהנייר או הקרטון יוצרו מיער מפוקח. יש תפקיד חשוב לנו ליצרנים וספקים לתת את מלוא המידע לצרכן ועל הצרכן לדעת לקרוא את מה שכתוב על האריזה. זה מעצבן ומציק אבל עד שלא יהיה תו תקן מסודר למוצרים ירוקים גם לנו וגם לצרכנים תהיה הרבה עבודה. 

אני לוקחת את שרונה למקום אישי יותר, אני רוצה להבין קצת את האישה שיושבת מולי. אני לוקחת אותה קצת אחורה לראיון שהיא עשתה לפני-11 שנים,
בו היא סיפרה שהיא קמה כל בוקר להכין סנדוויצ'ים לבנות, מסיעה אותן לבית הספר.
שרונה צוחקת. 

אני כבר לא מכינה סנדוויצ'ים, שתי הגדולות בצבא והקטנה לא ממש אוכלת ארוחת בוקר. אני כן קמה מוקדם, עושה יוגה, פעילות ספורטיבית, תראי, החיים מתחילים אחרי גיל 50, זה הגיל בו העסק כבר יציב, יש פחות פחדים, אני נהנית הרבה יותר. 

אני מקשיבה לצחוק שלה ומבינה שאת העסק היא הקימה שיש לה שתי ילדות קטנות ואחת בדרך, אני זוכרת איך אני פחדתי שיצאתי לדרך עצמאית, אני קוטעת אותה ושואלת אותה על הפחדים. 

עם שתי ילדות קטנות ועוד אחת בדרך, האם לא התעוררו בך פחדים? הרי כל עסק מחייב השקעה כזו או אחרת, ושלך אני מניחה  דרש ממך הרבה יותר. איך עשית את זה ?
אני לא הייתי לבד, כשבעלי פתח עסק, אני עבדתי בקליניק, ובשנים הראשונות אני הייתי מפרנסת את הבית. כשיצאתי לדרך עצמאית, בעלי כבר היה מספיק יציב בעסק כדי שאני אוכל לפתח את העסק שלי. עסק זו ריצה לטווחים ארוכים. אי אפשר להקים משהו ולהרוויח כבר מהיום הראשון. זה קשה, ומחייב השקעות רבות, אבל עם עובדים נכון ובאים עם ידע וכלים בסופו של דבר הדברים מסתדרים. לקח לי 4 שנים לפחות לייצב את העסק שלי.

כמה בעלך שותף לעסק?
כמעט ולא, מדי פעם עוזר עם האתר….
אבל את יודעת בבית בשיחות אישיות ברור שמדברים על הכל. 

כמה אנשים את מעסיקה
עובדים אצלנו 10 אנשים, 9 נשים וגבר אחד. 

איך הגבר שעובד אצלך מתמודד?
שרונה צוחקת,
הוא קיבוצניק בין 70+ רגיל להכל. 

היה לך חשוב להעסיק נשים? 
כן, לגברים יש מלא הזדמנויות, לנשים יש פחות. היום אני מעסיקה קצת יותר גברים בתפקידי פרילאנס שונים, היום אני מבינה את חשיבות האיזון. לנשים וגברים יש קול שונה וצריך להביא את שניהם. 

חשוב לך שהעובדים שלך יהיו עם אג'נדה ירוקה, או שהם מקבלים סדרת חינוך במקום?
תראי, קשה להתעלם מהאג'נדה שלי במקום העבודה, זה חלק מהווייב. אין סיכוי שהעובדות שלי משתמשות בתחבושות של מותג אחר.

אז את מחייבת אותן לקנות?
לא בדיוק, לכל עובד בחברה יש תקציב שנתי לרכישות אצלנו, אם התקציב נגמר אז ניתן לקנות בהנחה משמעותית. וגם יש לנו ארון של סוג ב' או החזרות וניתן לקחת ממנו כמה שרוצים.
אני גם תורמת הרבה, בעיקר למקלט לנשים מוכות. 

אנחנו ממשיכים לדבר על האג'נדה הירוקה, ואני קצת מתעצבנת, לא על שרונה(אולי גם קצת עליה), על המסרים המועברים על חיים ירוקים בעיקר ברשתות חברתיות וכמובן דרך תקשורת המונים.
נשים שחיות רק על יד 2, אנשים שחיים בלי מזגן, כאלה שלא מורידים מים, נשים המתארות את הווסת עם תיאורים מזוויעים ואז מציעות להשתמש במון קאפ.
אני מעלה את נושא הפחים הירוקים שאף אחד לא מפנה. ובעצם מנסה להסביר לשרונה למה לי כל כך קשה להתחבר לירוק כאשר מה שמוכרים לי הוא הזוי. ברור שהזעקה שלי מלווה בים רגשי אשם, כי אני לא היא. אני בגדול לא תורמת כלום לסביבה.
אני מתנדבת בכמה ארגונים, אני דואגת לפנות פסולת של אחרים ביערות, אבל איפה אני ואיפה היא.
ולמה היא אישה כל כך אינטליגנטית ובעלת הגיון לא עומדת בראש תנועת הירוקים. 

שרונה צוחקת ואומרת לי שהעליתי נושא סופר חשוב.
את יודעת, שהקמתי את אקו לאב, זו היתה אג'נדה, למה אני אם אני ירוקה אני צריכה להשתמש בתמרוק בצבע חום מזעזע, בעל ריח אמנם טבעי, אבל לא משהו בכלל.
ירוקים לא צריכים להיות אלימים או הזוים, שתי הבנות שלי אוכלות בשר, ואני חיה עם זה בשלום, התפקיד שלי לחנך, להביא יותר אופציות לשולחן, אבל בטח לא לעשות זאת באלימות.
אפשר להיות ירוק ולהביא את היופי. 

עם אקו לאב אני מביאה גם את האג'נדה הירוקה וגם יופי ואפילו קצת גלאם.

שרונה ממשיכה לדבר, ואני שואלת אותה שאלה קשה! 

למה את לא בפרונט, למה את לא מקדמת את האג'נדה הירוקה?
אני בפרונט, כי הירוק שלי הוא פאן, הוא לא הזוי, אבל כן את צודקת, אני לא מעבירה מספיק מסרים, ולכן אני עושה בימים אלה קורס ייעוץ סביבתי.
אני מסכימה איתך שהזויים לא צריכים להיות בפרונט, ירוק יכול להיות סקסי. אני לא אומרת שהם לא צריכים להתקיים, אבל הם לא צריכים להיות בפריים טיים. 

אני חוזרת למשפחה.
הילדים שלך ירוקים?
לא מספיק, נגיד הם מזמינים חברים וקונים חד פעמי, ואתי זה ממש משגע. אבל הם משתפרים. 

מה מטריף אותך?
אני הרבה יותר רגועה היום, כבר אמרתי לך החיים מתחילים בגיל 50, אני עושה יוגה. דברים קטנים לא מעצבנים אותי
אבל חוסר צדק יכול להטריף אותי, ויש הרבה חוסר צדק בעולם. 

את התחסנת?
כן
ולמה?

אני עושה ניהול סיכונים, אני בת 53, הסיכוי שאני אחלה ואהיה חולה קשה הוא גבוה. הסיכוי שאני אדביק אחרים גם גבוה.
אני חושבת שמי שלא מתחסן אינה אחראי כלפי הסביבה שלו. אני יודעת שזה ניסוי ואני באופן מודע לקחתי את הסיכון. זה כמו שאני עולה על הרכב יומיום ויודעת שאני יכולה לעשות תאונה.
ואם בעקבות הסיכון שלי אני אמות אז אללה אכבר. אבל אני מאמינה שהסיכון שלקחתי הוא אחראי.
מי שלא מתחסן, זו החלטה שלו, אבל כמו שאני יודעת שלקחתי החלטה מסוימת גם מי שלא מתחסן צריך לקחת החלטה. ואם זה מורה אז או שיעשה בדיקות כל יומיים או שלא יכנס לכיתה.
זו מערכת נכונה של ניהול סיכונים. 

מגיע תורי לצחוק, ואני ממליצה לשרונה להיכנס לפוליטיקה.
היא צוחקת ואומרת לי שזה יהיה הדבר שבטוח יעצבן אותה. 

מה ההתמכרות שלך?
ים, אני מאוד אוהבת ים, אני לא שוחה, יותר טובלת.

מה היעד הבא? 
את יודעת, אני חיה לפי יעדים קרובים, אנחנו עוברים משרד, ויש המון לוגיסטיקה. אז אני צריכה לעבור קודם את זה.
אני רוצה להביא עוד מוצרים ירוקים חדשים שעדיין חסרים בשוק. 

את חושבת שניתן לחנך את הישראלים להיות ירוקים יותר?
אני רוצה להאמין שכן, אולי דרך הילדים. אבל את יודעת זה מתחיל ונגמר ברגולציה. אם בתי ספר יחייבו את הילדים להביא בקבוק רב פעמי אז נייצר פחות זבל.
אם יחנכו לצרכנות נבונה, נייצר פחות זבל.

הראיון נגמר, ולמען האמת אני מרגישה קצת פחות רע עם עצמי, מסתבר שאני אפילו קצת ירוקה, כי לבנים שלי יש בקבוק רב פעמי, כי אני לא זורקת אוכל, כי אני משתמשת בדוד שמש.
להיות ירוק, לא אומר להיות הזוי. זו פשוט דרך חיים נבונה המתבטאת בכל כך הרבה דברים, צרכנות, שמירה על הטבע, שימוש במוצרי חשמל עם ציון אנרגטי גבוה.
אז אם לא שמתם לב, גם אתם קצת ירוקים, גם אם נדמה לכם שלא.

הפקה: מגזין WOMFIRE
ראיון: גלינה סמית
צילום: אניה בלאוסוב
איפור: אירית קייזמן

View Comments (0)

Leave a Reply