מסע לבטן האדמה – מערת עלמה.

אם אתם אוהבים אקסטרים ולא סובלים מקלאוסטרופוביה, קחו תרמיל וסעו למערת עלמה.

המערה נמצאת על קו שבר גאולוגי בין רמת דלתון לרמת עלמה.
המים ופעילות טקטונים יצרו מערה מפוארת ומרשימה והיא נחשבת לאחת העמוקות בארץ.

בחרנו לעשות את המסלול כי מישהו כתב שהוא קל!.

המסלול קשה ומאתגר, מחייב כוח פיזי והרבה קואורדינציה. הסלעים חלקים, כדי להתקדם יש צורך לעבור סלעי ענק, לזחול, להתפס על יתדות, מדי פעם ממש להתשחל.

הדרך לצפון נפלאה, למרות שירד גשם אחד, הנופים לובשים ירוק ולמרות שהנסיעה היתה ארוכה (מעל שעתיים), נהנינו מכל רגע.

על כביש 65 עשינו עצירה לארוחת בוקר, בטראק פוד "מוּנְק", המקום מציעה ככל הניראה פאסט פוד טורקי עם נגיעה ישראלית/תימנית.
האוכל בשילוב נוף – מושלם, למרות כמות האנשים הצלחנו לתפוס שולחן ולמדנו כמה שמות חדשים למטעמים חדשים שאכלנו. המחירים זולים והמקום מומלץ בחום.
לנקודת ציון בוויז כנסו כאן.

לאחר ארוחת בוקר נפלאה המשכנו בדרכנו למערה. חמש דקות הליכה מהחניון ואתם במקום. האתגר מתגלה כבר ביתד הראשון, הירידה למערה קצרה, אך חלקה מאוד ומאוד חשוב להיזהר.

רגע לפני שיורדים למערה עצמה, אני מציעה לכם לעצור רגע במקום לנוח ולהתפעל. סלעי ענק מכוסי טחב ירוק, שרידי נטיפים, שמיים מבעד לסלעים ופתח מסתורי למעמקי האדמה.

את התיק הגדול עם ערכת קפה אנחנו משאירים באחד הכוכים ויורדים לבטן האדמה. פחות מדקה ואנחנו מאבדים טיפת אור אחרונה. אנחנו מדליקים פנסים ומתחילים בירידה.
כל צעד מחושב, אנחנו נאחזים בסלעים ויתדות כדי לשמור על היציבות. המערה קרירה, אבל המאמץ הגופני כל כך גדול שאנחנו כלל לא מרגישים את הקרירות. מדי פעם מגיעים לחלל פתוח, לוקחים כמה דקות של מנוחה, לוגמים מים וממשיכים.
האגדה אומרת שהמערה מגיעה עד ירושלים ואפילו עד בבל, אחרי חצי שעה של הליכה, נדמה לנו שאנחנו לפחות בירושלים, אבל עברנו רק כמה מטרים בודדים.
באחת ההפסקות כיבינו את הפנסים, החושך מרגיש סמיך, אין טיפת אור אחת שחודרת למקום.
מדי פעם אנחנו פוגשים מטיילים אחרים, הם מספרים לנו שמה שעברנו עד עכשיו זה כלום לעומת ההמשך, והמערה מוכיחה שכך הדבר.

See Also


אנחנו לא מוותרים וממשיכים עד הסוף, הסוף לא מרשים, רק השלט "סוף מסלול". אבל מטיילים מספרים שישנו כוך בסוף שמוביל לזקיף ומעיין, אנחנו לא מצאנו את כוך. העליה באותה הדרך, איכשהו קצת יותר קלה, אולי כי אנחנו כבר יודעים מה מצפה לנו.

לקראת הסוף אנחנו כבר באפיסת כוחות, עלייה אחרונה על היתדות, אולי כך מרגיש תינוק שיוצא מתעלת הלידה.
אנחנו מלוכלים, הגוף כואב, אבל עשינו את זה!.
מנוחה קצרה, מחכה לנו עוד עליה חלקה וקצת יתדות. בדרך לאוטו אנחנו צוחקים, לא מאמינים שהצלחנו לעמוד באתגר.
הדרך הביתה מהירה ובלי פקקים, מקלחת קצרה וכולם נרדמים תוך כמה דקות.

אם אתם בוחרים לטייל במקום שימו לב, לקחת איתכם פנסי ראש, תיק קטן עם מים וסוללות. אל תצאו למערה עם נעלי ספורט, פגשנו במסלול כמה סוליות של נייקי, אדידס, ניו בלאנס ואחרות.
חובה מכנסיים ארוכים ומומלץ כפפות ספורט לידיים אבל לא חובה.
אבל הכי חשוב תלבשו הרבה אומץ וצאו לדרך!
המערה פתוחה בין חודש יוני עד אוקטובר בלבד כדי לשמור על אוכלסיית העטלפים במערה.

View Comments (0)

Leave a Reply

דילוג לתוכן